מצפה אריה תנינא חלק ב תד

סימן מד בפסחים דף וא"ו ע"א כדתניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח רשב"ג אומר שתי שבתות מ"ט דת"ק שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני מ"ט דרשב"ג שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים וכתיב דברו אל בני ישראל ויקחו להם וגו' ופריך ממאי דבריש ירחא קאי דלמא בארבעה בירחא או בחמשה בירחא אלא אמר רבה ב"ש משמי' דרבינא מהכא (במדבר ט') וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' הכא נמי ממאי דבריש ירחא קאי ודילמא בד' בירחא או בה' בירחא קאי אמר רב נחמן ב"י אתיא מדבר ממדבר וכו'. והנה לדעתי יש לעורר למה קאמר הש"ס ודילמא בד' או בה' בירחא קאי הלא יותר הו"ל למיפרך ודילמא בט' בירחא קאי יום אחד קודם בעשור לחודש ולא מצאתי מי שעורר בזה: ונראה לפענ"ד ליישב עפי"מ דאיתא בפסחים צ"ב ע"א (פלוגתא דרב ועולא) אי שוחטין וזורקין על טמא שרץ אי אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דרב סובר אין שו"ז ועולא סובר שו"ז ורצה הש"ס לומר דטעמא דרב דמחוסר טבילה וחיישינן דילמא פשע אבל טבול יום שאני דשמשא ממילא ערבא ודחי הש"ס דהא אמר רב מטמאין אחד מהם בשרץ אלמא דמדאורייתא נמי לא חזיא ומסיק דטעמא דרב דכתיב איש איש כי יהי' טמא לנפש וגו' מי לא עסקינן שחל שביעי שלהן בערב הפסח דהיינו טומאת שרץ ואמר רחמנא נידחי וכ"ת ממאי דהכי הוא סבר לה כר' יצחק דאמר טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהן בערב פסח שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. ביום ההוא אין יכולין אבל למחר יכולין לעשות עיי"ש: והרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות קרבן פסח הלכה א' כתב טמא מת שחל שביעי שלו להיות בי"ד אעפ"י שהזה עליו וטבל והרי הוא ראוי לאכול קדשים בערב אין שוחטין עליו והרי הוא נדחה לפסח שני שנאמר ויהי אנשים וגו' מפי השמועה למדו ששביעי שלהן הי' וע"ז שאלו וכו' ובהלכה ו' כתב ואפילו חל שביעי שלו להיות בשלשה עשר בניסן והוא שבת ידחה ליום י"ד ומזין עליו ואין שוחטין עליו כמו שביארנו אלא ידחה לפסח שני כו' ובהלכה זיי"ן כתב ישראל ערל שמל בערב פסח שוחטין עליו אחר שמל אבל גר שנתגייר ביום י"ד ומל וטבל אין שוחטין עליו שאינו אוכל לערב והרי הוא כפורש מן הקבר שצריך ז' ימים ואח"כ יטהר עיי"ש. ומעתה היו צריכים במצרים לטהר את ישראל מטומאת מת דאף דעדיין לא נצטוו על דיני טומאת מקדש וקדשיו עד אחר הקמת המשכן ואפילו נימא דרוב ישראל היו טמאי מתים ושפיר עבדי בטומאה מ"מ הא כתיב בפסח מצרים וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' וגו' ותנן בפסחים דף צ"ב ע"א דסברי ב"ה גר שנתגייר כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר דהיינו שטמא ז' ימים כטמא מת וכתב רש"י ז"ל דצריך הזאת שלישי ושביעי והגם שלא היו להם מי חטאת מ"מ הי' להם להמתין עכ"פ ז' ימים לטבילה אחר המילה וכן ראיתי בחידושי המאירי על יבמות דף ע"א שכתב וע"ז אומר וכי יגור אתך גר יכול מיד כלומר שאם נתגייר ערב פסח יהא טובל ואוכל פסחו לערב ת"ל כו' עכ"ל וכונתו נ"ל על מה שהכתוב מסיים ואז יקרב לעשותו אז בגימטריא ח' שעשיית הפסח צריך להיות ביום שמיני למילתו ודבר זה נצטוו בפסח מצרים הרי מיד ת"ל כו' עיי"ש הרי חזינן דאסמכי' הלכה זו על הפסוק שנאמר בפסח מצרים ולפי"ז על כרחך אמר משה לישראל לא יאוחר מיום ה' בחודש כדי שימולו הגרים וגם יטהרו הטמאים בשביעי שהוא י"ג בחודש ניסן לא מבעי' לדעת הרמב"ם דאין שוחטין על טבול יום וטמא מת אלא אפילו לדעת הראב"ד ז"ל דשו"ז עליו מ"מ טוב יותר שיטבול בי"ג ובי"ד יביאו בעצמם את קרבנם ולא לטבול א"ע בע"פ ולשלוח ע"י שליח דמצוה בו יותר מבשלוחו ולפי"ז זמן האחרון הי' לצוות על קרבן פסח בה' בחודש כדי שיהי' להם זמן לטהר א"ע בי"ג בחודש: אבל עדיין יש לעורר למה קאמר הש"ס בד' לחודש אולם גם בזה יש לומר משום דהש"ס מסיק דרשב"ג יליף משנה שני' ובשבת פרק ר"ע לחד ברייתא דריש ירחא דניסן בשנה שני' הי' באחד בשבת ולדידי' על כרחך אמר משה לישראל לא יאוחר בד' בשבת בבוקר כדי שיהי' להם זמן לגרים למול בד' בשבת לפי מה שהביא הש"ך ביו"ד סי' רס"ו בשם התשב"ץ דמילה שלא בזמנה אין מלין בה' בשבת כדי שלא יצטרכו בשלישי למילה לחלל עליו את השבת וכתב דלשיטת הה"מ דכ"ש ביום ב' למילה יש סכנה גם בע"ש ג"כ אין מלין מהאי טעמא וע"כ אם יצוה משה לישראל בה' בשבת ע"כ ימולו הגרים באחד בשבת ויהי' יום ז' בשבת ע"פ וכאן גרע יותר דהא איכא תנא ביבמות מ"ז דאין מטבילין גר בשבת ע"כ תפס הלשון בד' בשבת או בה' בשבת למר כדאית לי' ולמר כדאית לי': ומה מאוד יומתק לפי"ז מאמר הספרי שהביא רש"י ז"ל בסדר בהעלותך על הפסוק למה נגרע אמר להם אין קדשים קריבין בטומאה אמרו לו יזרוק הדם ע"י כהנים טהורים ויאכל הבשר לטמאים (גרסת הרא"מ לטהורים) אמר להם עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו אשרי ילוד אשה שכך מובטח שכל זמן שהי' רוצה הי' מדבר עם השכינה עכ"ל והנה לפי דאמרינן בשבת פרק ר"ע דף פ"ז ע"א דשלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו פירש מן האשה דדריש ק"ו ומה שכינה שלא דיברה עם ישראל אלא שעה אחת וקבע להם זמן אמרה תורה אל תגשו אל אשה ואני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן עאכו"כ הרי זה לא הי' דבר חדש מה שכל זמן שהי' רוצה שכינה מדברת עמו וכן בסוף גבי מקלל נאמר ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה' והלא הכא השעה צריכה לכך ומאי רבותא שהיתה השכינ' מדברת עם משה: אבל לדעת הרמב"ם ז"ל שפיר יש לומר כיון דהמעשה הי' שחל שביעי שלהם להיות בע"פ והם טבלו וקבלו הזאה ולא היו אלא טבולי יום ומ"מ אסר להם משה לשחוט ולזרוק עליהם ויקריבו ק"פ בראשון וע"ז טענו עפי"מ דאיתא בש"ס דשבת הנ"ל דמשה שיבר את הלוחות מדעתו דדריש ק"ו ומה פסח שהיא אחת מתרי"ג מצות אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה כאן וישראל מומרים על אחת כמה וכמה והנה לעיל דף פ"ו ע"ב מסיק הש"ס דניתנה תורה לטבולי יום והמה עדיין לא ידעו שיש חילוק בין טבול יום דטמא מת לטבול יום דטמא שרץ שפיר טענו למה נגרע הרי התורה קדושה יותר מפסח ומ"מ ניתנה לטבולי יום מכ"ש פסח יש להקריב לטבול יום ואם פסח חמור מתורה כולה נסתר הק"ו שלך ולמה שברת הליחות מדעתך וע"ז השיב דדוקא טבול יום דטמא נפש נדחה לפסח שני אבל ט"י דשרץ שו"ז עליו וגבי נתינת התורה הפולטת שכבת זרע לא הוי רק כטמא שרץ שפיר ניתנה תורה לט"י ולפ"ז שפיר כתב הספרי אשרי ילוד אשה שכך מובטח שכל זמן שהי' רוצה הי' מדבר עם השכינה דמצד הדין לא היתה השכינ' צריכה לדבר עמו עכשיו דלמה שיבר את הלוחות מדעתו בלי שאלת השכינה דלולא זאת לא הי' להם פתחון פה לטעון עמו כלל והבן: עוד י"ל לפי מה שהבאתי למעלה בשם חידושי המאירי שכתב דגרים צריכים ליטהר בשביעי שלהם וע"ז הכתוב אומר וכי יגור אתך גר ועשה פסח יכול מיד ת"ל וכו' הכונה שנאמר ואז יאכל בו א"ז בגימטריא ח' היינו בליל שמיני למילתו יאכל הרי שחטו פסחיהן בשביעי שלהם והי' קשה להם הרי הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ולמה נגרע מהם שאין אנו רשאין לשחוט ולזרוק עלינו: