מצפה אריה תנינא חלק ב תג

דעבודתו פסולה ליכא שום תיקון בהבערתו וכמו דפריך הש"ס בפסחים ע"ג ע"א למ"ד מקלקל בחבורה פטור מה תיקן כן. הכי נמי יש למיפרך הכא הא מאן דס"ל מקלקל בחבורה פטור ס"ל נמי דמקלקל בהבערה פטור ומה תיקן בהקטרתו כיון דעבודתו פסולה ובתשובה אחרת פלפלתי בזה אבל לפי מה שהעליתי דמיירי הכא בחלל שעבד ועבודתו כשרה שפיר ניחא דחשוב תיקון כיון דעבודתו כשרה. אמנם מה שיש לעורר בזה לכאורה דאי נימא דמיירי בחלל שעבד ונודע לו אח"כ שהוא ב"ג או לדעת הרמב"ם שעבד אחר שנודע לו שהוא ב"ג על כרחך מיירי שהיה לבוש בגדי כהונה בשעת עבודתו דאי לאו הכי הא הו"ל מחוסר בגדים ועבודתו פסולה וכן ראיתי מפורש יוצא בספר מנחת חינוך מצוה צ"ט גבי בגדי כהונה דחלל שעבד בלי בגדי כהונה עבודתו פסולה כמו כהן כשר אבל מ"מ כיון דאינו ראוי לעבוד א"כ לא נצטוה על בגדי כהונה אינו חייב מיתה אם עבד מחוסר בגדים וכמ"ש התוס' בקידושין דף ל"ו ע"ב גבי נשים ע"ש א"כ עכ"פ צ"ל דמיירי הכא שהיה לבוש בבגדים ולכך עבודתו כשירה ואם נימא דמ"מ חייב משום שבת כמו שכתבתי אמאי אינו חייב נמי אשם מעילה מחמת שהיה לבוש בגדי כהונה דלענין בגדי כהונה נימא שהוא זר וכשהותרו בגדי כהונה לכהנים הותרו ולא לזרים אע"פ שעבודתו כשרה וכן איסור כלאים שהי' לבוש אבנט נמי נימא דלכהנים הותרה ולא לזרים אע"פ שהעבודה כשרה דגזירת הכתוב הוא דאפילו חולין שבו תרצה אבל לא לגבי איסורים כמו דאמרינן לענין שבת דחייב: אמנם דברי המנחת חינוך שם מקושי' הבנה דכתב התם שני דברים הסותרים שכתב דחלל שעבד בלי בגדים עבודתו פסולה דלא עדיף מכהן כשר ושוב כתב דאי עבד במחוסר בגדים אינו חייב מיתה כמ"ש התוס' בקידושין הנ"ל גבי נשים ה"ה בחלל דאף דגזירת הכתוב דעבודתו כשרה זה מכלל הברכה אשר בירך הש"י אבל לא לענין קללה שנתחייב עי"ז מיתה בידי שמים ומלקות וכיון שנודע עתה שלא הי' אז ראוי לעבודה פטור על הלאו דמחויב כנ"ל ע"כ ע"ש ובאמת ממ"נ אם מדמי לנשים הא כתבו התוס' שם דנשים כיון שלא נצטוו על הבגדים אף לכתחלה אינם צריכים בגדים ועבודתם כשרה בלי בגדים ואיך כתב הוא ז"ל בהחלט דלענין עבודה פסול כשהוא מחוסר בגדים ומ"מ הוא פטור ממיתה ומלקות מפני שהוא זר ולפע"ד יש לפקפק בזה ואם נדמה לנשים הסברא נותנת שעבודתו כשרה בלי בגדים כי כן גזירת הכתוב שאפילו חולין שבו תרצה ובשלמא בשאר כהנים הכשרים שע"י הבגדים המה כהנים כמו דאמרינן דבזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם העבודה פסולה במחו"ב אבל חלל שע"י הבגדים לא נתכהן כלל והוא כזר אצלם רק מגזירת הכתוב העבודה כשרה אפילו בלי' בגדי כהונה ודו"ק: והנה לפי מה דכתיבנא צריך לומר נמי לפי מה דמוקי הש"ס התם בשחיטת פר של כה"ג וכמ"ד דשחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה עכצ"ל נמי דמיירי שכה"ג נמצא בן גרושה ויהא מוכח לפ"ז דכ"ג שנמצא חלל ביוה"כ עבודתו כשרה אבל ראיתי בספר הפלאה שכתב ליישב דברי ר"ת דמשכחת לה שחלל שבת כשנמצא חלל בשחיטת פרו של כה"ג וכתב לא מיבעיא למ"ד דשחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה וכיון דאפילו בכהן כשר פסול כ"ש בחלל ואפילו למ"ד דכשרה מ"מ כיון דחלל הוא ואינו ראוי לכה"ג דלא אמר' התורה אלא דאינו מחלל עבודה אבל עכ"פ לכל מילי אין לו דין כהן וממילא דאיכא חילול שבת ביוה"כ שחל להיות בשבת ע"ש מדבריו אלו נשמע דס"ל דאם נמצא כ"ג חלל ביוה"כ דכל העבודות פסולים משום דליכא כ"ג ולא ידעתי מנין לו דבר זה לחלק בין כ"ג לכה"ד הא מסתמא דהש"ס משמע דכמו דכה"ד אינו מחלל עבודתו כשנמצא חלל כמו כן הדין גבי כה"ג שנמצא חלל דעבודתו כשרה וגם יקשה הש"ס דקידושין דף ס"ו ע"ב דמדמה ר"ט מקוה שנמצא חסר לדין כה"ד שנמצא ב"ג ולמה צריך ר"ע לדמהו לבע"מ הוי לו לדמות לכה"ג דכשנודע אח"כ שהוא ב"ג וב"ח עבודתו פסולה למפרע ונ"ל די"ל דשאני כה"ג דלא הוה כה"ג מבטן רק שנתמנה להיות כה"ג כדאיתא בירושלמי הובא בתוס' יומא דף י"ג כה"ג נתמנה בפה ונסתלק בפה ע"ש להכי כי נתוודע שהוא בן גרושה וב"ח הוה מינוי בטעות ואגלאי מלתא למפרע דלא היה כה"ג כלל ומשו"ה כל עבודתו פסולות למפרע וכ"ז דוחק: והנה התוס' שם ד"ה אמר כתבו וא"ת מאי משל הוא זה הרי במשל אפילו נודע שפסול היה בשעת עבודה אפ"ה עבודה כשרה כדמוכח בסמוך וכו' ואור"י דבתרתי פליגי פליגי בטהרות שנעשו על גביו למפרע וכו' ופליגי כמי במקוה שטבל בו כהן ועבד עבודה ובאו עדים והעידו שהיה המקוה חסר קודם הטבילה ר' טרפון אומר כשרה העבודה מידי דהוה אבן גרושה וב"ח ואהא קאי המשל ע"ש מעתה לפי דעת הרמב"ם ז"ל דאפילו אחר שנודע עבודתו כשרה נשאר התמיה ביותר הרי אינו ענין כלל לנמשל דבמקוה חסר בודאי לא עלתה לו טבילה לכו"ע וראיתי שכבר עמד ע"ז השעה"מ שם והוסיף עוד חבילות תשובות להשיב על הרמב"ם והביא שדעת התוס' בתענית דף ט"ז ע"ב ד"ה דבר כדעת הרמב"ם ז"ל שכתבו דחלל יוכיח שאינו אוכל בקדשים ומ"מ כשר לעבודה כדאמרינן בפ' האומר והקשה על דבריהם מריש פ"ב דזבחים מייתי דזר מחלל עבודה מק"ו מבע"מ ומה בע"מ שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל והשתא לדעת התוס' לימא חלל יוכיח שאינו אוכל ואינו מחלל עבודתו ע"ש ולפענ"ד ליישב דבריהם דבאמת חלל שהיה נודע מקודם שנכנס לעבודה ומעולם לא היה בין הכהנים הוי פסול ומחלל עבודתו אפילו בדיעבד והרמב"ם והתוס' לא כתבו רק בחלל שלא היה נודע מתחילה שהוא ב"ג וחלוצה והיה עובד העבודה כמו כהן כשר ואח"כ נודע שהוא ב"ג וחלוצה אותו הכשירה התורה למה שעבד למפרע כדי שלא יתחלל מה שכבר עבד ובגלל הדבר הזה הוסיפה התורה לגזור שגם על להבא אם עבר ועבד אינו מחלל עבודה כדי שלא יהא זלזול להעבודה שכבר עבד דאם תאמר שעל העתיד עבודתו פסולה יהי' זלזול להעבודות שעברו: וכיון דעיקר הטעם מה שהכשירה התורה הוא משום עבודות שעבד למפרע שפיר אמר ר' טרפון המשל לגבי מקוה שנצרך לטהר את הטובלים כל כמה דאפשר שהרי חזינן שרצון התורה היה להכשיר מה שנעשה ע"י חסרון הידיעה כמו חלל שעבד ואח"כ נודע שהוא חלל שאלו היה יודע שהוא חלל לא הי' עובד ורק משום חסרון ידיעה בא לעבוד עבודתו הכשירה התורה א"כ ה"ה במקוה שטבל הטמא וברצונו היה לטבול במקוה שהיה כשר ואח"כ נודע שהיא חסרה יש לנו להשתדל להכשירה ולהעמיד' על חזקתה שבשעת הטבילה היתה כשירה ואע"ג דלא דמי לעבודה דבמקוה לא הכשירה התורה על העתיד כדי שלא יהא זלזול על הטבילות שטבלו מקודם היינו משום דאין ענינו כמו עבודה שבמקדש שנוגע לכבוד השכינה ולכבוד כל ישראל מ"מ נוגע לזלזול הטהרות מה שכבר נעשה ע"י האדם שטבל בהמקוה יש לנו להחזיק המקוה על חזקתה דהשתא הוא דחסרה ולא לטמא למפרע מחמת ספק ולפ"ז מסתברא דה"ה כה"ג שכבר עבד עבודה ביוה"כ ונודע שהוא בן גרושה שעבודתו כשרה דקדושת כה"ג היא קודש הקדשים והחילול יותר גדול ואם חס רחמנא על עבודת כה"ד שלא תתחלל כ"ש דחס על עבודת כה"ג שלא תתחלל ודו"ק: