מצפה אריה תנינא חלק ב שצט

דיש נ"מ לדינא דהש"ך ס"ק ז' הביא דעת האביאסף והראב"ן דשיעור הרחקת עונה היינו י"ב שעות וכיון דבסיון היום ארוך הרבה יותר מי"ב שעות היו יכולים לטבול ביום קודם הערב שמש וא"צ לדברי נביאות דלא הי' אשה אחת נזהרת מפליטה וזה לא כפירוש רש"י ז"ל ע"ש ולפע"ד אעפ"י שהדבר גדול דיבר הגאון ז"ל מ"מ אית לי' פרכא דאע"ג דהיום ארוך מ"מ לא הי' להם לטבול ביום משום דפשיטא דלא הי' אפשר להזהיר לכל ס' רבוא ישראל שיפרשו הכל בהשכמה דהא בד' עלה משה והגיד להקב"ה שקיבלו עליהם ישראל מצות הגבלה ואז נאמרה מצות פרישה וירד להזהיר את כל ישראל כמו שכתב רש"י ז"ל בריש דף פ"ז ע"א ומחנה ישראל הי' י"ב מילין וא"כ הי' צריך משה לשלוח שלוחים לקרוא להם שיבואו אליו כדי להזהירם והי' צריכים השלוחים לילך י"ב מילין לאלו שהיו שוכנים למרחוק וגם לילך סביב כל המחנה דלא דרו כולם במקום אחד וא"כ פשיטא שהיו צריכים לזה הרבה שעות ובודאי עכ"פ חצי היום ובברייתא איתא בהדי' ר"ע אומר לעולם ה' ואם יצאתה מקצת עונה ראשונה נותנין לה מקצת עונה ששית א"כ אלו שפרשו מנשותיהן בחצי היום ד' או אח"כ היו צריכים להשלים עונה ששית אחר הרבה שעות בליל שבת אף שערב שבת הי' יום גדול ועי' בספר סדרי טהרה שכתב ג"כ ליישב קושי' הכרו"פ הנ"ל: ומה שנראה לפע"ד ליישב קושי' הכו"פ הנ"ל די"ל דיש נ"מ לענין דינא דהנה שם בסוגיא דף פ"ז ע"א שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו כו' שיבר את הלוחות מאי דריש אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה וישראל מומרים על אחת כמה וכמה ואנכי בעת למודי אמרתי להקשות מה ק"ו זה הא אמרינן ניתנה תורה לטובולי יום וכ' רש"י ז"ל דלא כתיב הערב שמש אלא לענין קדשים ע"ש הרי מוכח דאין לדמות נתינת התורה לענין קדשים אלא קדשים חמירי וי"ל דה"ה לענין מומרים דאע"ג דהקרבן נפסל מ"מ הלוחות לא נפסלו עוד קשה לי דנהי דאחר ששיבר את הלוחות הסכים הקב"ה עמו מ"מ מנא ידע משה דיסכים הקב"ה ואיך סמך ע"ז לכתחילה לשבור הלוחות אבל לפי מה דמסיק ראוי' ליתן לט"י ומיהו לא ניתנה לט"י משום דלא פלטו ועל כרחך צ"ל דזה הי' בדרך נס שלא רצה הקב"ה שתנתן התורה לט"י אע"פ שמצד הדין הי' מותר ליתנה לט"י שפיר ניחא דע"ז סמך משה לשבור הלוחות כיון דראה שרצון הקב"ה הי' לדמות נתינת התורה לקדשים שלא ליתן לט"י ה"ה יסכים הקב"ה שלא ליתן התורה למומרים כמו פסח דכתיב כל בן נכר לא יאכל בו: והנה התוס' שם ד"ה פסח כתבו אין זה ק"ו גמור דאם מומר אסור בפסח שהוא קרבן מ"מ לא הי' לו למנוע מליתן להם התורה ולהחזירם בתשובה עכ"ל ובסימן הקודם כבר הבאתי מה דקשה לי הא בסנהדרין דף מ"ז ע"א אמר ר' יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר הואיל ונדחה ידחה ע"ש לפ"ז מה מהני שיחזרו בתשובה מ"מ כבר נפסלו הלוחות אם דמי לקרבן הא אמרינן הואיל ונדחו ידחו. אבל הרמב"ם ז"ל בפ' ג' מהל' שגגות הל' ח' פסק דלא כר' יוחנן אלא חוזר ונראה וכתב הכ"מ דהרמב"ם פסק כרב דס"ל דאין בע"ח נדחין ע"ש א"כ התוס' אזלי בשיטת הרמב"ם דגבי קרבן נמי כשר בעשה תשובה וי"ל דמהאי סוגיא דהכא הוציא ר' יוחנן הלכה זו דלא מהני תשובה להכשיר הקרבן מדשבר משה הלוחות ולא החזירן בתשובה ש"מ דגבי קרבן נמי לא מהני תשובה דלא ניחא לי' לר' יוחנן לומר דלאו ק"ו גמור הוא אלא מסתמא כיון דדריש ק"ו מוכח דלא מהני החזרת תשובה בקרבן וה"ה בלוחות כיון דבלוחות לא שמעינן דמומר פסול רק מילפותא דק"ו מקרבן: והנה אם נימא דניתנה תורה לט"י עכצ"ל דאינו ק"ו גמור דהא לקדשים ודאי בעינן הערב שמש אלא פסח חמור מנתינת התורה ושוב אין להוכיח משבירת הלוחות דתשובה מהני להכשיר הקרבן מהק"ו דהא בלא"ה אין זה ק"ו גמור אבל אם אמרינן דראוי' ליתן לטב"י אבל לא ניתנה לטב"י שפיר נוכל לומר דהוה ק"ו גמור כפשוטו וממילא נשמע דלא מהני תשובה להכשיר הקרבן וכמו שסבר ר' יוחנן דהואיל ונדחה ידחה ואתי שפיר השאלה ניתנה קאמרת או ראוי' קאמרת דיש נ"מ בזה בהפריש קרבן והמיר דתו וחזר אי חוזר הקרבן לכשרותו או אמרינן הואיל ונדחה ידחה ודו"ק: ובעמדי בהאי ענינא קשה לי מאי דפריך הש"ס התם והא טבולי יום נינהו משמע דסבר הס"ד דלא ניתנה תורה לט"י והא בברכות דף כ"א ע"ב איתא אמר ריב"ל מנין לב"ק שאסור בדברי תורה שנאמר (דברים ד') והודעתם לבניך כו' וסמיך לי' יום אשר עמדת כו' מה להלן בעלי קריין אסורין אף כאן ב"ק אסורין ע"ש ועי' במפורשים שכתבו דמשמע דריב"ל מדאורייתא קאמר א"כ צריך להיות דב"ק בעי הערב שמש גם בזה"ז לתורה כמו בחורב ודבר זה לא יתכן כלל שהרי שם דף כ"ב ע"א איתא אמר ריב"ל מה טיבן של טובלי שחרין ופריך הש"ס מה טיבן הא איהו הוא דאמר ב"ק אסור בדברי תורה ע"ש ואם נימא דלריב"ל בעי הערב שמש הא שפיר קאמר מה טיבן של טובלי שחרין הא עדיין אסור כל היום בדברי תורה וסגי שיטבול קודם בה"ש מעט כמו שהכהנים טובלין סמוך לבה"ש כדי שיאכלו תרומה וקדשים כדאיתא לעיל בברכות דף ב' ע"ב א"ל ר' יהודה והלא הכהנים מבעוד יום הם טובלין וכ' רש"י ז"ל היינו קודם בה"ש ודוחק לומר דהס"ד דהש"ס שם בשבת סבר באמת דהא דאמר ריב"ל מה טיבן של טובלי שחרין הוה פירושו הכי דעדיין אסור בדברי תורה ולא כמו דמשני התם הש"ס בברכות ה"ק מה טיבן בארבעים סאה אפשר בט' קבין כו' ע"כ נראה לי דהא דאיתא והא טבולי יום נינהו אינו פרכא אלא כולהו מדברי אביי בר אבין ור"ח ב"א וכן דרך הש"ס בכמה דוכתא להיות שקיל וטרי כאלו מקשין ומתרצין אבל באמת חדא מילתא היא ולרווחא שמעתתא נקט הכי: סימן מא להרב הה"ג חו"ב מו"ה בנימין גאלער אבד"ק קריפטש וכעת אבד"ק בוברקא נ"י: בדבר מה שנתקשה כ"ת ביבמות דף ע"א ע"ב באוקימתא דרבא כשהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין וכ' רש"י ז"ל ומצות מילה מוטלת עליהם ולא על אחרים והם אינן יכולים לעשות את פסחן ושחט שליח עליהם ואשמועינן קרא שאם יצאו בשעת אכילה מילת בנו מעכבתו עכ"ל והקשה המהרש"א הא אין אשה חייבת למול בנה וי"ל דהכא כיון דחייבת לעשות פסח מצוה נמי עליה למול בנה דמילת זכרים מעכבת נמי בה ע"ש וכ' כ"ת דלפום ריהטא דש"ס נראה דרצה לתרץ דמשכחת אפילו במילה בזמנו ואיך אפשר דבר זה הרי אמו היא יולדת ואפילו אם טבלה אסורה לאכול בקדשים עד יום מ"א והביא מה שהשבתי לו פא"פ דאפילו במילה בזמנו משכחת לה שתהא אמו מותרת בפסח עפ"י מה דאיתא בזבחים דף ל"ב ע"ב טמאי מתים ונעשו זבים דלאביי אמרינן הואיל היכי דהותר' כמו מצורע אבל לא בטומאה דדחויה היא ורבא סבר אדרבה אמרינן הואיל ואידחי אידחי א"כ בכה"ג דהי' רובן טמאי מתים ונעשו זבים דלרבא גם הזבים עושין בטומאה ושפיר אוכלת היולדת את הפסח בטומאה וע"ז