מצפה אריה תנינא חלק ב שצז

של אדם כמותו אבל לפי מ"ש המהרי"ט ז"ל דמילי לא ממסרי לשליח שפיר ניחא דלטעון בעבורו לפני הב"ד חשוב מילי ולא ממסרי לשליח ולפ"ז הא איתא התם אמר אביי ואי כתיב ביה למחצה לשליש ולרביע מיגו דמשתעי דינא אפלגא משתעי דינא אכולה ע"ש ומסתברא דבשותף מורה המהרי"ט דמילי ממסרי לשליח וכנ"ל: סימן לח בגמרא מעילה כ"א ע"א איתא במתניתין נתן לו שתי פרוטות ואמר לו לך והבא לי אתרוג והלך והביא לו באחת אתרוג ובאחת רימון שניהם מעלו ר"י אומר בעה"ב לא מעל שהוא אומר לו אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע נתן לו דינר זהב ואמר לו לך והבא לי חלוק והלך והביא לו בשלשה חלוק ובשלשה טלית שניהם מעלו ר"י אומר בעה"ב לא מעל וקאמר בגמ' שמעת מינה מאן דאמר לשלוחו זיל זבן לי כורא דארעא ואזיל וזבין לי' ליתכא קני לוקח אמרי ה"ד כגון דאייתי לי' שוה ו' בשלש אי הכי אימא סיפא ר"י אומר בעה"ב לא מעל שהוא יכול לומר לו חלוק גדול הייתי מבקש והבאת לי חלוק קטן ורע דא"ל אי יהבית דינר כולי' אייתי' לי שוה ב' דינרין כו' וקשה לי למה פריך הש"ס מסיפא דמתניתין בחלוק ולא פריך מאתרוג רישא דמתניתין וכן בכתובות דף צ"ט פריך הש"ס ג"כ מסיפא ולא מרישא ומה מאוד תמי' לי מה שלא עמדו ע"ז כל המפרשים: ומה שנראה לי בזה דיש לומר עפ"י מה דאיתא בב"ק דף ט' הידור מצוה עד שליש במצוה וכתב רש"י ז"ל שאם אחת הדור מחבירו יוסיף שליש הדמים ובתוס' כתבו שאם מצא אתרוג כאגוז כמו ששיערו חכמים ואחד גדול ממנו שליש יקנהו עיי"ש והנה בכתובות איתא הגירסא מאי רע רע בדמים כו' ולהכי יש לומר דמרישא לא פריך דהא ידע המקשן די"ל דאייתי לי' שוה שתי פרוטות בפרוטה והא דפליג ר"י הוא משום דבעה"ב מצי למימר דהייתי רוצה לקיים הידור מצוה ולקנות בשתי פרוטות ולהכי אף שהאתרוג שוה שתי פרוטות מ"מ הא לא נתקיים הידור מצוה וזהו רע בדמים והייתי קונה אתרוג גדול בשתי פרוטות דבשיווי הדמים שניהם שוים מ"מ היה לך לקנות אתרוג גדול כדי לקיים הידור מצוה כשיעור אתרוג כמ"ש התוס' ולהכי פריך מחלוק דלא ס"ל לס"ד דאפשר לומר בזה רע בדמים והתרצן משני דגם בזה אפשר לומר רע בדמים דהי' שוה יותר משני דינרין כמ"ש התוס' שם ד"ה כ"ש דהוי שוה תריסר עיי"ש: והנה ראיתי בתוס' סוכה ל"ט ע"א ד"ה יותר משלש סעודות שכתבו משמע שיש בדמי אתרוג יותר ממזון שלש סעודות והא דתנן פ"ו דמעילה כו' נתן לו שתי פרוטות ואמר לו לך והבא לי באחת אתרוג ובאחת רימון כו' (וזהו טעות הדפוס וצ"ל לך והבא לי אתרוג והלך והביא. לו באחת אתרוג ובאחת רימון ומצוה לתקנו) התם באתרוג פסול דלא בעי לי' אלא לאכילה אבל הכא כשר והדר לברכה דמיו יקרים עכ"ל ולפי"ז נדחה כל התירוץ הנ"ל דהא מיירי באתרוג פסול: אך באמת דברי התוס' אינם מוכרחים וכבר תמה בספר כפות תמרים על דבריהם דבמתניתין דהתם דהלוקח לולב מחבירו לא מיירי בלוקח מן המופקר אלא בלוקח מן המשומר ואפילו בכחצי איסר אסור אמנם לפי מה שהביא שם בשם הרמב"ן ז"ל שכתב בחומש פרשה בהר דדוקא כחצי איסר אסור אבל פחות מחצי איסר שרי שפיר הקשו התוס' דהא במעילה משמע דסתם אתרוג שוה שתי פרוטות ומבואר בקידושין דף י"ב דפרוטה הוא אחד משמונה באיסר א"כ חצי איסר הוא ארבעה פרוטות ולהכי שפיר הקשו והא דכתבו יותר ממזון שלש סעודות לאו דוקא אלא אי מיירי בלוקח מן המופקר אבל מ"מ אפילו אי נימא דמיירי בלוקח מן המשומר אכתי לא ניחא וכנ"ל. ומעתה לפי המבואר בקידושין התם דאיכא פלוגתא אי פרוטה הוה אחד משמונה באיסר או אחד מששה באיסר האיטלקי ואי פרוטה אחד מששה באיסר לא קשה כלל אהדדי די"ל דלעולם מיירי באתרוג למצוה ואפשר לקנות בעד שתי פרוטות אתרוג כשר אמנם צריך לקיים הידור מצוה עד שליש והוי ג' פרוטות וזה הוי כחצי איסר ואסור ושפיר פריך הש"ס ודו"ק: עוד כתב הכ"ת דה"ה דהו"מ לשנויי התם בשאר ימות השנה דהאתרוג הוא לאכילה והכא מיירי בסוכות דבעי לי' לברכה ודמיו יקרים עכ"ל ולפי ע"ד נראה דיש לומר עפ"י מה שכתב בשו"ת מהר"ם מינץ סי' קי"ג להסתפק במי שגזל אתרוג מחבירו ביו"ט אם צריך לשלם שיווי האתרוג או מצי לפטור א"ע באתרוג פשוט אעפ"י שהאתרוג שגזל הי' מובחר והי' שווי' הרבה ומטי לי' מש"ס ב"ק דף ע"ח ע"ב ועי' בשו"ת חכם צבי סי' ק"כ ובמשנה למלך הלכות לולב פרק ח' ובשאר אחרונים וחזינן שיש לומר במה ששוה זה האתרוג מחמת שהוא מובחר לברכה לא מיחשב זה שיווי האתרוג כי זה השיווי אינו בגוף האתרוג רק חשוב כמו גורם לממון כמו שטרות אעפ"י שנתן בעדם ממון מ"מ אמרינן דאין גופן ממון עי' לעיל סי' ג' ועוד אפילו אי נימא דצריך לשלם דמי אתרוג מובחר דחשוב שיווי בגוף האתרוג מ"מ באתרוג של שביעית דרחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה ובתוס' שם ד"ה וליחייב כתבו דאסור לקנות פירות שביעית בזול ולמכור ביוקר ע"ש א"כ אין לו שווי' של אתרוג בשביעית לענין שתופס את דמיו אלא מה ששוה לאכילה אבל לא מה ששוה למצוה דמסתברא דאינו תופס את דמיו ומה שכתבו בתוס' דהכא כשר והדר לברכה ודמיו יקרים לא הוי פירושו מה ששוה למצוה אלא כונתם דאתרוג הדר שכשר לברכה שוה יותר גם לאכילה מאתרוג שהוא פסול לברכה מחמת שאינו הדר ודבר זה יש ללמוד מהא דאיתא בגמרא לעיל דף ל"ה ושל תרומה טהורה לא יטול פליגי בה רב אמי ורב אסי חד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה וכתב רש"י ז"ל קליפתה החיצונה וכן איתא בגמרא בהדי' מאי בינייהו כגון שקרא עלי' שם חוץ מקליפתה החיצונה ע"ש מבואר בהדי' דכל שקליפתה חיצונה הדר שוה יותר גם לאכילה אע"פ שאין ליקח אותה למצוה דהא אמרינן תרומה טהורה לא יטול א"כ בין כך ובין כך לא חזי למצוה ומשו"ה שפיר ניחא דברי התוס' שלא חילקו בין ימי סכות ובין שאר ימות השנה דבזה אין חילוק כלל דגם בשאר ימות השנה שוה יותר אתרוג הדר מאתרוג פסול ודו"ק: סימן לט ראיתי בספר יערות דבש חלק א' דרוש ג' שכתב שצריך להבין בש"ס דמגילה דף י"ב ע"א דאיתא התם שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כלי' אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"כ שבשושן יהרוגו שבכל העולם כולו אל יהרוגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם כו' ע"ש וע"ז קשה מה ענין שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר לענשם בימי אחשורוש ע"ש מה שכתב בישוב דבר זה. ולפע"ד נראה דיש לומר דעיקר העונש היה באמת משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע כמו שאמרו הם אלא שהמה לא היו באים לידי חטא הלז אם לא שהיו בימי נבוכדנצר משתחוים לצלם כי ע"י זה שהשתחוו אז כל ישראל לצלם גרם לבני שושן החטא שיהנו מסעודתו של אותו רשע וכיון דאמרו חז"ל כל