מצפה אריה תנינא חלק ב שצד

נ"מ בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אעפ"י שעצם המחלוקת אינו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כן הדין נמי לענין הא דאמר ר"א משמי' דר' אושעי' דאינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו כדי להוסיף ואם הוסיף גורע אין הפירוש דהמחלוקת יהי' בגוף ענין כזה שמוסיף גורע אלא אע"ג שעתה במחלוקתן של הז"מ והסנהדרין אינה בדבר מוסיף וגורע אלא שבאפשרות שיסתעף ממנו ענין שיהי' מוסיף וגורע נעשה ז"מ ולפי"ז לפי מה דמסיק הש"ס הא אמר ר' זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול אין אנו צריכין לומר דלא נעשה ז"מ עד שידבק הבית החמישי להד' בתים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אלא לעולם דאנח לגבייהו ולא הדביק ודוקא פריך האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ואין כאן מוסיף וגורע הא אמר ר' זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול א"כ לפי שיטת הז"מ רשאי להדביק הבית החמישי דכשידביק נמי יהי' הבית החיצון רואה את האויר ולדידן הוא פסול א"כ בכה"ג הוא מוסיף וגורע לכן גם עתה אעפ"י דאנח לגבייהו לחוד ולא הדביק דאכתי אינו גורע מ"מ כיון דעכ"פ איכא נ"מ בהמחלוקת בדבר שמוסיף וגורע הוי ז"מ ודו"ק: ומעתה שפיר ניחא הך סוגיא דעירובין דמשמע דבאנח לגבייהו נמי איכא בל תוסיף ולא אמרינן האי לחודא קאי והאי לחודא קאי דהתם קאי לפי המסקנא בסנהדרין דמשכחת לה אופן שיהי' מוסיף וגורע היכי דהדביק דבכה"ג גורע כדר' זירא דבית החיצון שאינו רואה את האויר פסול לכן אף אם אנח לגבייהו נמי נעשה ז"מ דלא אמרינן האי לחודא קאי ואל תשיבני למה נקט הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' ממרים ואם לא הביא המחלוקת לידי כך (קאי אזדונו כרת ושגגתו חטאת) פטור חוץ ממצות תפילין בלבד כיצד הורה להוסיף טוטפת כו' והוא שיעשה בתחלה ארבע בתים כהלכתן וזה הביא חמישית וידבק בחיצון שהבית החיצון שאינו רואה את האויר פסול ולפי הנ"ל למה לי' לומר וידבק בחיצון הא אפילו בלא הדביק נמי אבל יש לומר דהרמב"ם קאי לאשמועינן דיתר מצינו במצות תפילין שנעשה ז"מ אפילו אם אין הדבר נוגע בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ואם הז"מ הורה דצריך בית חמישי ולא ידביק בהד' בתים הא יש נ"מ לענין שבת דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת וכקושית בעל טורי אבן א"כ בלא"ה נעשה ז"מ גם אליבא דר' מאיר לכן שפיר נקט הרמב"ם וידבק בחיצון דלפי"ז לא משכחת לה בשבת כלל דבשבת אסור להדביק וכמו שכתבתי למעלה ומ"מ נעשה ז"מ מטעם דהוי מוסיף וגורע אבל לענין לאו דבל תוסיף שפיר מצינו למימר דאפילו בלא הדביק איכא בל תוסיף מחמת שעכ"פ איכא נ"מ שמוסיף וגורע לענין שאם יביא וידביק דלדידן פסול עובר בלאו דבל תוסיף ודו"ק: אמנם לכאורה יש לשדות בזה נרגא דאין לסבב כונת הרמב"ם ז"ל לקושית הט"א שהרי הט"א הקשה רק לר"מ לשיטתי' דסבר בעירובין בסוגיא שם דשבת ז"ת הוא אבל הרמב"ם ז"ל פסק דשבת לאו ז"ת הוא ולדידי' ליכא ב"ת דלשווי' עלי' כמשא ולפי"ז גם בלא הדביק כלל נמי ליכא נ"מ לענין דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת א"כ אי נימא דגם בלא הדביק חשוב מוסיף וגורע ונעשה ז"מ למה נקט הרמב"ם ז"ל והדביק דמשמע אבל בלא הדביק לא נעשה ז"מ אבל יש לומר כיון דעיקר שנעשה ז"מ ע"י מוסיף וגורע הוא בהדביק לכן נקט הרמב"ם ז"ל והדביק וממילא כיון דאיכא נ"מ היכי דהדביק ה"ה אפילו בלא הדביק וכנ"ל ודו"ק: עוד יש לומר דגם אי שבת לאו ז"ת נמי איכא איסור דבל תוסיף לפי מה דקיימ"ל בר"ה דף כ"ח ע"ב בלעבור שלא בזמנו בעי כונה ע"ש א"כ כי מכוין למצוה גם שלא בזמנו איכא בל תוסיף ולכאורה לפי"ז יש להקשות אהא דאיתא בשבת דף ס"א ע"א ולא בתפילין איכא דאמרי אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמ"ד שבת זמן תפילין הוא אלא אפילו למ"ד שבת לאו ז"ת הוא אינו חייב חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא ע"כ יש לעורר דכיון דמיירי שהוציא בשוגג והיינו ששכח שהיום שבת וקסבר שהוא חול א"כ מסתמא התכוין למצוה והא יש כאן איסור בל תוסיף כשמתכוין למצוה בשבת ולפי מה שכתב רש"י ז"ל דאיסור בל תוסיף משווי' עלי' כמשא אמאי אינו חייב חטאת אך באמת ניחא דבכי האי גוונא שלבש תפילין מחמת שסבר שהיום חול ליכא איסור בל תוסיף כלל שהתכוין למצוה בשוגג אבל לא התכוין להוסיף וזה ברור. מעתה זה אינו אלא כשלבש תפילין של ד' בתים אבל כשלבש תפילין של ה' בתים בשבת וסבר שהוא חול והתכוין למצוה בודאי עובר על בל תוסיף דגם לדעתו שהי' סבור שהיום חול התכוין להוסיף על המצוה ולבש תפילין של ה' בתים בכונה שוב אמרינן דאיסור בל תוסיף משווי' עלי' כמשא וחייב חטאת ולפי"ז איכא נ"מ בתפילין בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת לכן כתב הרמב"ם ז"ל דנ"מ משום מוסיף וגורע דוקא בהדביק דלא משכחת לה בשבת דבלא"ה אסור להדביק בשבת ודו"ק: סימן לו בדבר המעשה באחד צורבא מרבנן שמכר לאחד חלקו בעוה"ב בעד עשרה ר"כ הנה כבר צוחו ע"ז רבני קשישאי אשר נשאל' שאלה כזו לפניהם עיין בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ק"א שכתב וז"ל עוד שאלת אם יש ממש באותן שמוכרים זכיותיהם זל"ז אם זכה הקונה או הפסיד המוכר ואם פעולה זו יש לה עיקר תשובה לא מצאתי מקום לדבר זה כו' ותוכן דבריו שמביא בשם רבינו האי גאון מי שהוא נוהג להתענות ב' וה' ובסוף אותו הזמן אמר ששכר התענית יהי' במתנה לפלוני או מכר תענית של כל השנה בכך וכך לפלוני וקנ' קנין ע"ז וכן מי שנתן לאדם זהוב ע"מ שיקרא בתורה ותהי' זכות הקריאה לו תשובה כך ראינו כי דברים אלו דברי הבל שאין לסמוך עליהם ואיך יעלה על לב כי שכרו של זה ומעש"ט של זה לזה והלא הכתוב אומר צדקת הצדיק עליו תהי' וכן אמר ורשעת הרשע עליו תהי' כו' וסיים עוד וזה השוטה שמכר תענית אכל כלבא לשירותי' מה שכר יש לו לפני הקב"ה וכבר נטל דמים כו' ע"ש ועי' ביו"ד סי' רמ"ו סעיף א' בהגה"ה ובהגהת רע"א ז"ל שם הביא בשם ספר אדם וחוה נתיב ב' חלק ה' שמסתברא שהעוסק אבד שכרו שכבר ביטל חלקו כ"כ המפרשים כו' וזהו ענין הילל ושבנא סוטה פרק הי' נוטל דף כ"א ע"ש והנה הרב בהגה"ה שם מראה מקום על הש"ס דסוטה אבל כתב בנחת וז"ל אבל אם כבר עסק אינו יכול למכור לו אבל לא כתב שהעוסק אבד חלקו ובאמת דבר זה לא שמעינן כלל מש"ס דסוטה הנ"ל דהתם הילל לא נתרצה כלל למכור וגם מהכתוב שהביא בתשו' מהרמ"א הנ"ל (יחזקאל י"ח כ') מוכח דאינו יכול לתת ולמכור לאחר השכר שלו ולא לקבל על עצמו עונש שחייב חבירו אבל לא כמו שכתבו ספר אדם וחוה ומהר"ם אלשקר שהעוסק אבד שכרו ולפע"ד יש להביא ראי' מקדושין דף מ' ע"ב דאיתא התם ר"ש בן יוחאי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה אבד את הראשונות שנאמר (יחזקאל ל"ג) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו כו' אמר ר"ל בתוהא על הראשונות ע"ש מוכח דדוקא בתוהא על הראשונות אבד הראשונות אבל לא בכה"ג שאינו תוהא ח"ו על הראשונות