מצפה אריה תנינא חלק ב שפט

והנה ראיתי להנו"ב קמא חלק או"ח סי' כ' שפלפל הרבה בדין גזל חמץ ועבר עליו הפסח אליבא דר"ש דס"ל דחמץ שעבר עליו מותר לאחר הפסח מה"ת ורק מטעם קנס אסור מדרבנן לדידי' אין רבותא כלל לומר דמצי הגזלן לומר להנגזל הרי שלך לפניך משום דלהנגזל לא קנסו חז"ל כלל והחמץ היא מותר להנגזל גם מדרבנן ע"ש שהאריך בזה הרבה ולדעתו צריך לומר דמתניתין דב"ק דף צ"ה דקתני מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח על כרחך אתיא אך אליבא דר' יהודה דחמץ אחר הפסח אסור בהנאה מה"ת. ולפע"ד זה דוחק גדול דלא מצינו שום רמז בש"ס דמתניתין לא אתיא כר"ש אך באמת גם בלא חידושו של הנו"ב דלר"ש מותר לאחר הפסח להנגזל ג"כ קשה דמשמע מש"ס פסחים דף כ"ט ע"א דרק רבא הוא דמתרץ למתניתין אליבא דר"ש חידש לומר דר"ש קנסא קניס אבל רב אחא ב"י דמתרץ מתניתין כר"י ס"ל דלר"ש לאחר הפסח מותר לגמרי ולא קניס ר"ש כלל וביותר נראה מהא דאיתא שם דף ל' ע"א דפריך אדרבא והא רבא הוא דאמר ר"ש קנסא קניס ומשמע דתקשה רק לרבא דידי' אדידי' אבל שאר אמוראים לא סבירי להו דקנסא קניס א"כ קשה לדידהו איך יתרצו הך מתניתין דב"ק הנ"ל אליבא דר"ש: אבל נ"ל די"ל דמתניתין לא קא חשיב דוקא איסורי הנאה אלא כל שיש בו פסול כמו מטבע ונפסל תרומה ונטמאת בהמה ונתעבדה בה עבירה דכל הני מותרין בהנאה אלא שנפסלו כמו מטבע שנפסל בהמה שנעבדה כתב רש"י ז"ל נרבעת או נעבדה פסולה לקרבן או שנפסלה מעל גבי המזבח כו' ע"ש א"כ חמץ שעבר עליו הפסח יש לומר כיון שבתוך הפסח הי' אסור בהנאה והכל מצווין עליו לבערו ועבר עליו בב"י וב"י חשוב נעבד בו עבירה וכל שנעבד בו עבירה פסול לגבי מזבח ואל תאמר שלא מצינו נעבד פסול למזבח אלא נעבד לע"ז אבל לא שאר נעבד' בו עבירה כדאיתא בחולין דף קט"ו ע"א אני אומר דיש לדמות דבר זה למה שהביא המ"א בסי' תרמ"ח גבי אתרוג המורכב וז"ל ולבוש כתב שאותו שקורין גרסקי פסול מטעם שנעבדה בו עבירה כמו בהמת כלאים דפסול להקרבה ואף שהמ"א הרבה להקשות על הלבוש כבר כתבתי בספרי שו"ת מצפה ארי' סי' נ"ב לקיים את דבריו בדברים נכונים בסיעתא דשמיא ע"ש והארכתי בסוגיא דחולין הנ"ל ע"ש וגם חמץ שעבר עליו בב"י וב"י דמי ממש לכלאים דכל עיקר הווייתו היא בעבירה הכי נמי חונן שהי' מצוה לבערו מן העולם רק נשאר בקיומו ע"י העבירה שלא ביערו מסתברא דפסול לגבי מזבח אעפ"י שאחר הפסח הוא מותר בהנאה כמו אתרוג המורכב דפסול למצוה באים למזבח: והנה כאשר דברתי מזה עם ידי"נ הרב הגאון מו"ה משולם סאלאט נ"י אשר הוא אחד המיוחד בב"ד שלי הראה לי כי בחידושי ב"ן ז"ל על יבמות בסוף קונטרס אחרון נמצא חידושים קצת במס' סוטה דף כ"ט ע"א ד"ה מדין ק"ו ועיינתי וראיתי אשר בתוך דבריו כתב בשם רש"י ז"ל ח"ל תשובה דאין צריך הוכחה לסתור הוכחה בדבר הדומה לטבול יום כו' וכן שיטת הדינין כי ההוא דכל הבשר דף קט"ו מנין לבשר בחלב שאסור בהנאה ק"ו ומה ערלה שלא נתעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בב"ח שנתעבדה בו עבירה בבישולו אינו דין שאסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ שכן כרת כלאי הכרם יוכיח והרי כלאי הכרם נתעבדה בהן עבירה בזריעתן וחמץ בפסח עבר בב"י וב"י ולא דמי בקולא דידה והוה הוכחה אלו דברי רש"י ז"ל וע"ז טען הרמב"ן ז"ל וכתב ומה שהביא רש"י ז"ל בפ' כל הבשר שאני התם שהרי בו"ח וחמץ בפסח שוין הן בזה ןבזה נתעבדה בהן עבירה ולפיכך מייתי לה מק"ו מערלה וא"ת שאני ערלה שכן אין לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח ואם תאמר חמץ שאני מערלה מ"מ הנידון דומה לראי' עכ"ל בקיצור והנה הדברים סתומים דבאיזה סברא פליגי רש"י ורמב"ן ז"ל אבל לפע"ד נראה דפליגי בסברא זו דהש"ס קאמר ק"ו וקא חשיב מעלת בו"ח שנעבדה בו עבירה ואח"כ קאמר הש"ס דחורש בשור וחמור וחוסם פי פרה יוכיח ומשמע דטעם זה לא חשוב לאסור וא"כ הסוגיא סותרת זו את זו והתוס' ד"ה חורש הרגישו בזה וכתבו ח"ל אבל השתא עבד ק"ו דכשם שאסור באכילה אסור בהנאה ע"ש ורש"י ז"ל לא ניח' לי' בזה דלגבי ערלה יש מעלה שנעבדה בו עבירה אבל מ"מ לא דמי לכ"ה וחמץ בפסח דשאני הני דכל עיקר קיומם והוייתם הוא ע"י עבירה דבלא העבירה לא הי' נמצא הווייתם כלל כ"ה לא הי' נתגדל וחמץ הא הי' מבוער קודם פסח משא"כ בג"ח גם בלי העבירה הי' נמצא קיומם והוייתם ומשו"ה אחר דפריך הש"ס מה לערלה שלא היתה לה שעת הכושר ואמרינן חמץ בפסח יוכיח ואח"כ כלאי הכרם יוכיח הי' יכול למיפרוק מה להני שכן נעבדה בה עבירה היינו שקיומם בא ע"י עבירה משא"כ בו"ח דאין הנידון דומה לראי' וע"ז יש לומר ערלה תוכיח ואין לומר נבילה תוכיח דשאני נבילה דהי' לה שעת הכושר ולא נעבדה בה עבירה ושם דף ק"ה דאמר רבא התם ותנא תונא חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הש"ל טעמא דאיתא בעינא אבל ליתא בעינ' אע"ג דהשתא לאו ממונא כו' דמוכח דס"ל דחמן אחר הפסח אסור בהנאה מדקאמר ולאו ממונא זהו משום דרבא לשיטתי' דר"ש קנסא קניס ואסור מדרבנן משו"ה לא חשוב ממונא (ולפי מ"ש הנו"ב צ"ל דכל זה אמר רבא אליבא דר' יהודה דחמץ לאחר הפסח אסור מה"ת וגם זה דוחק) אבל לרב אחא ב"י דס"ל דחמץ לאחר הפסח שרי לגמרי ולפי מה שכתבתי דמתניתין קא חשיב פסולי מזבח באמת אין לפשוט בעי' דרבא ממתניתין אליבא דר"ש: ואל תשיבני הא איתא בהדי' בגמרא בדף צ"ח ע"ב אמתניתין חמץ שעבר עליו הפסח מאן תנא אומרים בא"ה הש"ל אמר רב חסדא ר' יעקב היא הרי בהדי' דהש"ס קא שקיל וטרי בחמץ משום דאסור בהנאה דז"א דבמתניתין קתני נמי שהי' יוצא לסקול ושקלא וטריא דהש"ס קאי אתרווייהו בין אחמץ ובין אשור שיוצא לסקל וכן כתב רש"י ז"ל שם בהדי' דסיפא דמתניתין ודאי ר' יעקב היא ולא רבנן ע"ש ומשו"ה נקט הש"ס מעיקרא סתם דאומרים בא"ה הש"ל אבל בתר הכי דמיירי בחמץ לחודי' נקט חמץ בפסח ולא חמץ שעבר עליו הפסח כדי שלא לכנוס בפלוגתא דר"י ור"ש וכן יש לדקדק ממה דבב"ק דף מ"ה ע"א איתא אמר רבה דכו"ע אומרים באיסורי הנאה הש"ל דא"כ נפלוג בחמץ בפסח וכן בדף צ"ח איתא ג"כ הכי דא"כ נפלגו בחמץ בפסח ולא נקט נפלגו בחמץ שעבר עליו הפסח כלשון דמתניתין אלא מוכח כנ"ל דחמץ שעבר עליו הפסח תליא בפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון אי חמץ לאחר הפסח אסור בהנאה ומשו"ה נקט חמץ בפסח דלכו"ע אסור בהנאה אבל מ"מ אתיא מתניתין גם לר"ש וכנ"ל: ועוד עלה על לבי די"ל דאף דנראה מהסוגיא דפסחים דרבא הוא דחידש לן דגם לר"ש חמץ לאחר הפסח אסור בהנאה דקנסא קניס אבל הס"ד דפריך מני מתניתין גם ראב"י דמשני למתניתין לעולם ר' יהודה היא לא סבירי להו הכי זה אינו אלא דסבירי להו דמשום קנסא סגי לאסור חמץ שעבר עליו הפסח באכילה אבל לא לאסור בהנאה כמו בשר עוף בחלב דאסור באכילה ומותר בהנאה מחמת שהיא דרבנן ולא רצו חז"ל להחמיר כולי האי לאסור בהנאה אע"פ שבשר בהמה בחלב אסור מה"ת. ועוד יותר י"ל הטעם מה שאסרו חז"ל בשר עוף בחלב באכילה ולא בהנאה הוא משום דכיון דתניא בחולין קט"ז ע"א ר"ש בן