מצפה אריה תנינא חלק ב שפו

איסור אכילת חמץ בפסח אבל בלחמי תודה שהוא חייב באחריות דאלו נגנבו או נאבדו צריך להביא אחרים א"כ חשוב כשלו מטעם חיוב אחריות וקרינן בהם שלך אי אתה אוכל וכסברת התוס' והבן: והנה ראיתי בספר מגיני שלמה שכתב בישוב דברי רש"י ז"ל וז"ל והי' נלפע"ד ליישב עפ"י שיטת הרמב"ם ז"ל דאם הגוי אלם וכופהו לישראל אע"פ שלא קיבל עליו אחריות והוה כדידיה ואסור ונלפע"ד דה"ה איפכא דאם הגוי חלש ולא יוכל לכופו לישראל לשלם אע"פ שחייב באחריות שרי כיון דלא ישלם לו כלום א"כ נוכל לומר דמיירי בגזל מגוי וכיון דלא ישלם לו אע"פ שחייב באחריות לא הוה כדידי' עכ"ל ע"ש וגם ראיתי שנכדו הגאון הפנ"י ציין על דברי התוס' הנ"ל עיין בספר מגיני שלמה שכתב ליישב הקושיא והפנ"י לא עורר ע"ז מאומה ואנכי תמה אקרא איך אפשר לומר כן הא גמרא מפורשת בפסחים דף ה' ע"ב דבחמץ של נכרי שכבשתו תחת ידך אם קבל הישראל אחריות עובר בב"י וב"י והא נכרי שכבשתו תחת ידך הוא נכרי חלש שהרי מעיקרא סבר הש"ס דבנכרי שכבשתו תחת ידך עובר הישראל וב"י אפילו בלא קבלת אחריות וכתב רש"י ז"ל שהרי ממונו כממונך ואח"כ מסיק הש"ס דבעינן קבלת אחריות ועכ"פ בודאי אין ביד הנכרי לכופו לישראל לשלם ומ"מ כשקיבל הישראל אחריות עובר בב"י אלא דברי הגאון ז"ל אינם אלא מן המתמיהין וצע"ג. ולפ"ז יש לדחות גם קושית ההפלאה שהבאתי למעלה דחיוב מלקות משום לאו דב"י יפטור אותו מאחריות מטעם קילב"מ דהא דאמרינן קלב"מ אינו אלא שהב"ד אינם יכולים לכופו לשלם דתרתי עונשין לא עבדינן אבל מ"מ בידי שמים רמי עליו חיוב תשלומים ומשו"ה אמרינן אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו עיין ב"מ דף צ"א ע"א א"כ ג"כ חמץ דרבי רחמנא דעובר בב"י אפילו בנכרי שכבשתו אע"פ שבודאי הישראל לא ישלם אם לא ירצה אלא כיון שחייב לשלם אם ירצה גלי רחמנא דחשוב שלו לענין ב"י וב"י א"כ ה"ה אפילו אי נימא דמשום דחייב מלקות על הגבהה לא נתחייב באחריות מ"מ כיון דבדיני שמים חייב באחריות עובר בב"י וב"י דלא גרע מנכרי שכבשתו דכיון דלא בעינן שיהא האחריות בפועל ממש אלא חיובא בעלמא מסתברא לומר דמה שמחויב בידי שמים חשוב ג"כ חיוב אחריות כמו חמץ של נכרי שכבשתו תחת ידך וכנ"ל וכמו דמצינו גבי אתנן דאסרה תורה אפילו בא על אמו עיין ב"ק דף ע' ע"ב: עוד ראיתי בספר חידושי הרי"ם מווארשא שהקשה על התוס' הנ"ל דלשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק בפ"א מה' חמץ ומצה דבקונה חמץ בפסח לוקה משום ב"י וב"י א"כ ה"ה דאי גזל חמץ בפסח איך משכחת לה שיהיה עובר בב"י משום אחריות הא הני תרתי סתרי אהדדי דאי חייב מלקות על הגזילה אמרינן קלב"מ וממילא פטור מחיוב אחריות ואי מיפטר מאחריות שוב ליכא מלקות וכן כתב בספר הפלאה על כתובות בישוב קושית התוס' ולפענ"ד יש לקיים דברי התוס' דהנה כבר כתבו נושאי כליו של הרמב"ם להקשות מפסחים דף צ"ה דאמרינן דלאו דב"י הוי ניתק לעשה ואיך חייב מלקות ונ"ל ליישב דבאמת הלא קי"ל כאביי דכל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וא"כ בקונה חמץ בפסח הוי מקח שנעשה באיסור ואינו קונה אע"פ דכל חמץ דעלמא אינו ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הוא ברשותו מ"מ אין ראיה מזה דבכה"ג דבטל המקח מטעם כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד שיהא מיחשיב כשלו דמה דגלי רחמנא גלי ומה דלא גלי לא גלי וכגון זה בב"ק דף ע"ב בתוס' ד"ה דאי אך באמת זה לא קשיא כלל דאע"ג דלא מהני מצד חק התורה מ"מ חייב מלקות משום דעבר אמימרא דרחמנא וכמו דאמר אביי בהדיא בתמורה דף ה' ולפ"ז שפיר ניחא דברי הרמב"ם דגם הוא מצי סבר דב"י הוי לאו הניתק לעשה. אמנם ז"א אלא בכל חמץ שהיה שלו מעיקרא דאיתא נמי עשה דתשביתו משא"כ בקונה חמץ בפסח דבאמת לא קנה כלל והחמץ אינו שלו רק לענין חיוב דב"י חשוב שלו משום דעבר אמימרא דרחמנא לחומרא עשאן הכתוב כשלו כדי לחייבו מלקות אבל לגבי עשה דתשביתו למיפטריה ממלקות לא עשאן הכתוב כאילו ברשותו ולא הוי דידיה כלל ובמה דמבער החמץ לא תיקן כלל האיסור שעבר כיון דבאמת אינו קונה כלל להחמץ ומשו"ה ליכא למימר דפטור משום קיום העשה דלקולא לא חשבינן כשלו: ומעתה ז"א אינו אלא בקנה חמץ אבל בגזל חמץ שהתורה הטיל' עליו חיוב אחריות אע"ג דכל גזילה דעלמא נמי לא קנה אלא לענין זה שיהא חייב באחריות ולא דליהוי דיליה בזה ליכא למימר דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דמ"מ מהני למיחשב גזלן כמו כל גזילה דעלמא דג"כ אמר רחמנא לא תעביד ומ"מ מיחשיב כשלו הטיל הכתוב עליו לבער החמץ ואיכא עשה דתשביתו ושוב אין ללקות על ב"י וב"י דהוה לאו הניתק לעשה דאין לומר דיפטור מאחריות מטעם דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דלהקל עליו לא אמרינן דלא מהני אלא אדרבה אמרינן דחייב באחריות כיון דעבר אמימרא דרחמנא ולהכי אין לחלק בין אם גזל חמץ קודם פסח לגזל חמץ בתוך הפסח: אמנם בגוף הישוב של בעל הפלאה שכתב לתרץ דעל מתניתין דפסחים לא מצי הש"ס למיפרך מהא דרב חסדא דנימא מדאגביה קניא כו' משום דבתרומת חמץ חייב מלקות על הגבהתו משום לאו דב"י וב"י יש לפקפק דעדיין לא העלה ארוכה בזה דנהי דעל הגבהה לא נתחייב באחריות מטעם דאמרינן קלב"מ מ"מ מצי הש"ס למיפרך נימא דמלעסיה קניא כמו דפריך הש"ס שם בכתובות ועל הלעיסה ליכא מלקות כיון שכבר לקי אשעת הגבהתו ולא יתכן שיתחייב שני מלקיות כיון דלענין מלקות חשבינן ליה דקני בשעת הגבהתו וזה פשוט. והנה מה דנראה לי בישוב שני קושית הללו די"ל עפ"י דרך החידוד דהנה בכתובות פליגי ר' יוחנן ור"ל בחייבי מלקות שוגגין אליבא דרבנן וכמו דקי"ל דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתנא דבי חזקיה מקרא מכה אדם יומת ומכה בהמה ישלמנה דר"י ס"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין ממון ור"ל ס"ל דפטור כמו חייבי מיתות שוגגין והנה התוס' בכתובות שם ד"ה זר שאכל כתבו דלר' נחוניא בן הקנה דהיה עושה יוה"כ כשבת דכרת פוטר מתשלומים הא דהאוכל תרומה בשוגג חייב לשלם קרן וחומש ולא פטרינן ליה מטעם קלב"מ כמו חייבי מיתות שוגגין הטעם צריך לומר דשאני תרומה דגלי רחמנא במיתה דתרומה דלא אמרינן קלב"מ וה"ה בכרת דחמץ ע"ש ולפ"ז זה אינו אלא לרנב"ה אבל לרבנן דפליגי ארנב"ה וס"ל דכרת אינו פוטר כלל מתשלומים אפילו במזיד אינו מוכח מקרא דיש חילוק בין אכילת תרומה לשאר איסורין וי"ל דהא דחייבי רחמנא אאכילת תרומה בשוגג מיירי דוקא בתוחב לו חבירו לתוך בית הבליעה דליכא חיובא דמלקות כלל אחרי שלא עשה זה האוכל שום מעשה כלל וכרת אינו פוטר מתשלומים כלל לרבנן וכנ"ל אבל אם אכל בעצמו בלא תחב לו חבירו בשוגג דאז יש כאן חייבי מלקות שוגגין באמת פטור גם בשוגג כמו דסבר ר"ל בכל התורה כולה מנשו"ה לא מצי הש"ס לאוקמא אליבא דרבנן ופטור במזיד משום מלקות דקי"ל דאין לוקה ומשלם דא"כ יקשה למה חייב בשוגג ולהכי על כרחך משני הש"ס לאוקמא מתניתין כרנב"ה דלדידיה פשיטא דגבי תרומה בשוגג אין המלקות פוטר מתשלומים כמו דאין המיתה בי"ש פוטר אותו כיון דגלי גלי ולפ"ז הא דפטור במזיד יש לומר משום חיוב