מצפה אריה תנינא חלק ב שפב

לא כתב רק אליבא דאביי אבל אליבא דרבא מודה רש"י דגם במזיד לפי דמים משלם א"כ הו"ל להש"ס לומר דזהו היא נ"מ בין אביי לרבא. שגג בזה דאנכי לא כתבתי אלא אם נימא דאביי לא ס"ל כרב חסדא ומשום דשנוי' דהש"ס שינוי' דחיקי נינהו כמ"ש הקדמונים ז"ל אבל לפי שיטת הש"ס דכתובות דאביי ס"ל כרב חסדא ומיירי בתחב לו חבירו בודאי לא אפשר לומר הכי: ומ"ש שאבאר לו כונתי מה שכתבתי שם בספרי הנ"ל דהא דאמר רבה הי' גדי גנוב לו וטבחו בשבת חייב גם אליבא דרבנן קאמר ומשום דכיון דכבר איתחייב בגניבה נמשך בתרי' החיוב קנס וכסברת השטמ"ק שהבאתי שם וכתבתי שם דזהו דקאמר הש"ס ואזדא רבה לטעמי' ולא הבין דברי אלה כי סיום דברי אלה המה כספר החתום הנני בזה למלאות מבוקשו ואפרש שיחתי כי באמת קצרתי בזה יותר מדאי והכי פירושו דאי לאו דרבה הייתי אומר דפלוגתא דר"מ ורבנן מיירי דהגניבה לא הי' בשבת רק הטביחה הי' בשבת ור' מאיר מחייב משום דסבר הך סברא דנמשך בתריה החיוב של ד' וה' ורבנן פליגי ע"ז ולית להו הך סברא דנמשך בתרי' אבל כיון דאמר רבה הי' גדי גנוב לו וטבח בשבת חייב ומסתמא אמר הלכה זו אליבא דרבנן וסבירא להו דהיכי דהגניבה הי' בחול והטביחה בשבת חייב ד' וה' משום הך סברא דנמשך בתרי' הקנס ולפי"ז על כרחך צריך לומר דפלוגתא דר"מ ורבנן מיירי שגם הגניבה הי' בשבת וגם בכה"ג סבר ר"מ דחייב ע"כ סבר רבה דגבי קנס סבר ר"מ מת ומשלם ולהכי מחייב בד' וה' מטעם דנמשך בתרי' החיוב של הקרן ודו"ק: והנה כבר אמרו אין ביהמ"ד בלא חידוש וע"כ אמרתי דלפמ"ש הך סברא דלא אמרינן קלב"מ אלא היכי שיש לפוטרו מממון לגמרי אבל היכי שע"כ מתחייב בחיוב ממון אחת שוב מגלגלין עליו את הכל שע"י חלק אחד נמשכו כל החלקים יש ליישב קושית הקצה"ח סי' כ"ח ריש הלכות עדות במתניתין דכריתות דף י"ג יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד ר"מ אומר אף אם היתה שבת והוציא' בפיו חייב אמרו לו אינו מן השם והקשה מה מוסיף ר"מ שבת הא בזה שמוסיף שבת חיסר אשם דהא קיימ"ל אם אין קרן וחומש ליכא אשם ובשבת שהוציא דאיכא חיוב מיתת ב"ד לכו"ע אמרינן קלב"מ אפילו בשוגג וא"כ פטור מקרן וליכא אשם. ע"ש וכבר קדמוהו בקושיא זו הנוב"י. אבל לפי האמור י"ל דהנה. מה שמחויב להביא קרבן חטאת אפילו בחייבי מיתות ב"ד שוגגין ולא פטרינן לי' מטעם קלב"מ וכן בחייבי כריתות שוגגין אליבא דר' נחוניא דכרת פוטר לדעת הסוברין דר' נחוניא פוטר אפי' בחייבי כריתות שוגגין הוא מטעם כיון דהוי לכפרה לא אמרינן קלב"מ כמ"ש התוס' בכתובות שם ד"ה זר והקצה"ח שם כתב כיון דקיימ"ל דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם משום לכפרה אתיא משו"ה לא שייך למיפטרי' מטעם קלב"מ דהא גם היכא דפטור מטעם קלב"מ מ"מ לצאת ידי שמים הוא חייב א"כ חייבי חטאות ואשמות דאין ממשכנין אותם ליכא למיפטרינהו משום קלב"מ ע"ש: אמנם לפי"ז יש לעורר לפי מה דאיתא בכריתות בפרק אמרו לו באמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דר"מ מחייב וחכמים פוטרין וכתבו שם בתוס' ד"ה או דילמא דלר"מ היכי דמחויב עפ"י עדים ממשכנין אותם ע"ש א"כ קשה אמאי אינו פטור משום קלב"א כיון דממשכנין אותו עפ"י ב"ד א"כ חשוב שתי רשעיות ועכצ"ל דשאני הכא דגלי קרא אליבא דר"מ דעדים מחייבין אותו קרבן ולא אמרינן קלב"מ ועל פי זה י"ל דמתניתין דיש אוכל אכילה אחת מיירי שמחויב ע"פ עדים להביא החטאות הללו דבכה"ג ממשכנין אותו וכיון דאי אפשר לפוטרו לגמרי משום קלב"מ דהא על כרחינו לחייב אותו בחטאות שוב נמשך בתרי' הקרן וחומש וכנ"ל דכל שמחויב במקצת מגלגלין עליו את הכל ור"מ לשיטתי' שפיר ניחא ולא עוד שגם לרבנן יש לומר הכי לפמ"ש התוס' שם בכריתות ד"ה אמרו דדוקא במכחיש את העדים ואומר לא אכלתי פטור אבל באומר איני יודע גם לרבנן חייב חטאת וי"ל דבכה"ג גם לרבנן ממשכנין אותו כמו לר"מ במכחיש כיון דהוא אינו מודה להעדים הא לא יביא בעצמו וכקושית התוס' אליבא דר"מ אלא ע"כ ממשכנין אותו וכל דממשכנין אותו מגלגלין עליו את הכל ומשו"ה הוצרכו להשיב לר"מ לא מן השם הוא זה ודו"ק: סימן כח שלום וכט"ס אל כבוד הרב המאוה"ג המפורסים מגזע קודש מחצבתו כש"ת מו"ה אלטר שפירא נ"י האבד"ק וויקנא בגליל בוקאווינא: והנה על שאלתו באחד שיש לו ירושה סך חמשה ועשרים אלפים ר"כ ועשה התקשרות עם בתולה אחת אשר ינתן לה נדן שמנה אלפים ר"כ כמה מגיע להשדכנים שכר שדכנות. מקובל אני ממו"ח ז"ל ששמע פסק אשר יצא כגון זה מהגאון כו' ר' ארי' ליב קאצענעלינבויגין ז"ל שהי' אב"ד ב"ק בריסק דליטא גיסו של זקיננו הישוי"ע ז"ל והוא הי' מגדולי דורו כמפורסם שבימיו נשא גביר ואדיר אחד לעת זקנתו בתולה אחת מבנות משפחתו ותבעו שדכנות מיד הגדולה היינו מרכוש שלו והי' עולה סך רב ופסק הגאון ז"ל מבריסק שאין ליתן שדכנות לפי רכושו רק שישומו הב"ד כמה הי' צריך להיות עושר שיבוא לידי השידוך הלזה ומסך כזה צריך ליתן שדכנות ולא מהמותר והפסק הלזה הוטב מאוד בעיני מו"ח ז"ל כי התקנה לא הי' רק מהכדן הגורם לההתקשרות אבל מה להשדכנים מה שהי' להגביר הנ"ל יותר מחצי מילאן רובעל כיון דאף אם לא הי' לו רק חמשים אלף רובעל אין כל ספק שהיתה הבתולה הלזו מתרצה לו. ומעתה בעובדא דידי' נמי חוות דעתי העני' דתליא בהשערת הב"ד אם לא הי' נגמר ההתקשרות אם לא הי' להחתן סך גדול בערך זה מגיע שדכנות מכל הסך אבל אם הי' נגמר ההתקשרות בהרבה פחות מזה יש ליתן פחות ויש כאן שודא דדיינא כמובן: סימן כט להרבני הגביר כו' מו"ה לוי שטיין בע"מ ברלין: ע"ד שאלתו כמה צריך לשלם שכר שדכנות ומע"כ ראה בספר פ"ת סי' נ' שיש ליתן שני פראצענט ודרש ממני אם נמצא באיזה ספר שיש ליתן יותר. הנה בספר פ"ת שם מבואר בשם חקי דרך דביותר מעשרה פרסאות צריך ליתן כפל וכן הוא המנהג במדינתנו ובכל מדינת ליטא ופולין אמנם כ"ז הוא מתקנות ד' ארצות והמה לא תיקנו רק במקומן ומקום משכן כ"ת עיר המעטירה ברלין לא היתה תחת ממשלת ד' ארצות ולא ידעתי איך המנהג שם כי העיקר במנהגא תליא מלתא וכן מבואר בשו"ע בכמה מקומות דבשכר סרסור אזלינן אחר מנהג המקום: והנה לפענ"ד יש לעורר ע"ד שדכנות האידנא דנתרבו המסילות הברזל יש לומר דעשרה פרסאות לא חשוב מקום רחוק דהעיקר חשבון עשרה פרסאות הוא משום דמהלך אדם בינוני ביום אחד עשרה פרסאות והאידנא ע"י מסילות הברזל יש לנסוע הרבה יותר ביום אחד וכה"ג ראיתי להגאון רי"ש נאנטאנזהן ז"ל ביו"ד סי' שע"ה לענין אבילות