מצפה אריה תנינא חלק ב שעח

מה שכתב הש"ך שם בשם הג"א דכשלא נתן הלוקח מעות יכול לתבוע אונאתו גם אחר שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו דמהימן לומר לא נתרצתי מטעם מיגו עי"ש והשער משפט כתב דאפילו בלא מיגו יש לתבוע אותו וראי' מבכורות דף י"ג ע"ב. ולפע"ד דברי השע"מ תמוהים דאיך מייתי מבכורות הא התוס' בכתובות דף נ"ח ע"א ד"ה הנהו כתבו בשם רבינו אליהו לענין מום לחלק בין נתן מעות לבין לא נתן מעות וקצת משמע כן בפ' המוכר פירות ע"ש ולא הביאו הראוי' מבכורות שכתב השע"מ וסוגיא זו איתא ג"כ בע"ז דף ע"א ובודאי התוס' ידעו מהני תרי סוגיות אלא על כרחך סביר' להו דאין לדמות ע"ז לשאר מקח וממכר דאין שום בר ישראל מתרצה לקנות ע"ז ולהחזיק אצלו אלא הא דאמר אביי בע"ז ובבכורות דכיון דיהיב זוזי כי קא משיך איבעי לעיוני והדר מימשך וכתב רש"י ומדלא עיין אחולי מחיל הוה פירושו דאדעתא דהכי משך להוליך הנאה לים המלח והמעות נתן בעד שאר גרוטאות אבל כשהמום בכל המקח אין ראי' משם כלל: ולי נראה להביא ראי' לדעת הסוברים דאם יכול להבחינו אינו חוזר מרש"י שם בע"ז ע"א בהא דאמר אמימר משיכה בעכו"ם קונה תדע דהני פרסאי כו' כתב רש"י ל"א מתשובת הגאונים פרדשני מי שיש לו כור חיטין למכור פוסק דמים ללוקח והולך לביתו ומשגר לו קב חיטין לראות כמה הן יפות ואם מעכב הלוקח אותו קב אצלו מתקיים המקח ואם אינו חפץ בהן מחזירו עכ"ל ולא נאמר כמה זמן ניתן להקונה על זה להבחין הקב חיטין אם המה יפות משמע דסגי בזמן שיכול להבחינו ואם החזיק הקונה אצלו זמן כזה מתקיים המקח אע"פ שלא נתן מעות ואף שהתו' שם ד"ה אמר כתבו דאין זה עיקר הטעם אלא סבר כר' יוחנן כו' ומה שמביא ראיה מפרדשני דפרסאי אין זה כי אם אמתלא בעלמא ע"ש מ"מ משמע דהוה נהגו כמו עפ"י דת ישראל ודו"ק: הן אמת שאנכי נבוך ולא אבין איך מה דאמר אמימר דמשיכה בנכרי קונה מהנך פרסאי לשיטת הגאונים הא לא משך הקונה אלא קב אחת חיטין ובמה קנה את כל החיטין מה שלא משך כלל ולדידן משיכה אינו קונה עד שימשוך את כולה כמו שמבואר בחו"מ סי' ר"ב. ונ"ל דלשיטת הגאונים צ"ל דסבר אמימר דרק לדידן דקי"ל דמעות קונות אלא דחז"ל תיקנו דמשיכה קונה מטעם שמא יאמר נשרפו חיטך בעליה בעינן שימשוך הלוקח את כולה אבל בנכרי הקונה במשיכה מה"ת כמו דאיתא בבכורות דף י"ג דאמר ר' יוחנן מדלעמיתך בכסף לנכרי במשיכה א"כ דמי ממש בנכרי קנין משיכה כמו בישראל קנין כסף וכיון הקונה באלף זוז ונתן לו מקצת דמים אפילו שוה פרוטה קנה הכל כמבואר בחו"מ סי' ק"צ במכירת קרקעות ופשיטא דה"ה במטלטלין מה"ת ה"ה במשיכה לנכרי אפילו אם קנה אלף כור ומשך קב אחת קנה כולה מהאי טעמא דלעמיתך בכסף בנכרי במשיכה. אבל קשה לומר דלפמ"ש התוס' דגם לאמימר לא הוה אלא אמתלא בעלמא להכי לא חש לזה והי' סגי לי' מה שקנה הקב שמשך ומה דלא הדרי בהו פרסאי זה הי' רק רמות רוחא כינו שאמר רב אשי דמדברי התוס' בעצמם לא משמע הכי שכתבו שמנהג אבותיהם מן הפרסי' שאינם חוזרים אחר המשיכ' ש"מ שכך הדין הרי משמע שהדין הוא שיקנה כולה ולא הקב בלבד. ודע דלפ"ז לשיטת הגאונים יתישב קושי' התוס' שם בע"ז ד"ה שקילו זןזי והקשה ר"ת מה הוה מועיל המעות שהיו נותנים מתחיל' מ"מ הוי יין נסך ברשותי' של ישראל מיד שנגע בו ועדיין אינו של עכו"ם עד שימשכנה כיון דמשיכ' קונה ולא מעות ומיד שנגע בו נעשה יין נסך ברשות ישראל והמעות שביד ישראל נעשו למפרע דמי יין נסך ע"ש וע"כ כונתם שהעכו"ם גע רו בשעת משיכ' דמקודם המשיכה לא יניח לו הישראל ליגע בהיין אבל לפי האמור דבמשיכת פורתא קונה העכו"ם כל היין שפיר ניחא דאפשר להישראל להשגיח שלא יגע העכו"ם תא קמא בשעת משיכה ואז קנה הכל ואפילו אם אח"כ יגע העכו"ם שוב לא איכפת לן ומשו"ה הוצרך הש"ס לשנויי הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין אפומי' דפוזניתא דקמא קמא אינסיך לי' וכל דמי היין נעשה חליפי איסור הנאה ולפ"ז מוכח מהתוס' בקושייתם דלא סבירא להו הכי אלא דבעינן שימשוך את כל היין דלא כשיטת הגאונים ז"ל דאל"ה אין התחלה לקושייתם ודו"ק: ועלה על לבי לחקור לר"ל דס"ל בב"מ דף מ"ח דגבי ישראל משיכה קונה מדאורייתא וס"ל בבכורות דף י"ג דבעכו"ם מעות קונות דדריש מדלעמיתך במשיכה בעכו"ם בכסף איך הדין במשיכה דקונה בישראל אם בעינן שימשוך את כולה היינו כל מה שלקח אבל אם משך רק דבר מועט ממה שפסק המקח לא קנה כמו לדידן דקי"ל כר' יוחנן דמשיכה קונה מדרבנן דעד דמשך כולה לא קנה כדאיתא בחו"מ סי' ר' סעיף ז' באומר כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור אפילו בסאה אחרונ' והוא מש"ס דב"ב דף פ"ו ע"ב וק"ה ע"א דרב ושמואל דאמרי תרווייהו ע"ש וה"ה לריש לקיש דס"ל דמשיכ' קונה מה"ת או דלמא דדוקא לר' יוחנן דמשיכה קונה רק מדרבנן שמא יאמרו נשרפו חטיך בעלי' על כרחך תקנו חז"ל דבעינן שימשוך הלוקח את כולה לרשופי' דאל"כ מה הועילו חז"ל בתקנתם. אבל לר"ל דמשיכ' קונה מדאורייתא סגי כשמשך רק מקצת קונה את כולה כמו דס"ל לר' יוחנן דדבר תורה מעת קונות סגי בנתינת פרוט' כדאיתא שם ע"ב גבי ערבון כנגד כולה קונה ואפילו רב דפליג על זה וסבר דכנגד ערבון לבד קונה ז"א אלא במטלטלין דהפקיעו חז"ל קנין מעות ואינו קונה אלא לענין מי שפרע אבל בקרקע גם הוא מודה לר"י דכיון דהוה קנין גמור אמרינן דכנגד כולה קונה ע"ש כדאיתא שם בסוגיא בהדי' א"כ ה"ה במשיכ' לר"ל דקונה מה"ת לישראל צריך להיות דבמשיכת דבר מיעוט קונה כל המקח וכמו דס"ל להגאונים גבי משיכה לנכרי לר' יוחנן ה"ה לר"ל במשיכת ישראל נמי דינא הכי: אמנם ראיתי ברש"י ב"מ שם ע"א ד"ה נתנה לסיטון מעל שכתב סיטון חנוני גדול ומוכר פירות הרבה ונותנים לו המעות על יד על יד כשהם מוכרים ובתחילת הקנין נותנים לו ערבון דמים מועטים על הכל מעל אע"ג דלא משך כל הפירות שהרי הרבה פוסק עמו בבת אחת עכ"ל ע"ש מדבריו שמענו שכל זמן שלא משך כל הפירות לא קנה כלל אפילו אי משך מעט דבמשיכ' לא מהני עד שימשוך כל המקח שקנה וכן כתב לפרש בספר מהר"ם שיף ע"ש. והנה הש"ס קאמר התם אלא קשיא לר"ל ודחיק הש"ס לשנויי הא מני ר"ש הוא ע"ש ואם נימא דלר"ל מהני משיכה בישראל אפי' דבר מיעוט הא לדידי' לא קשה כלל די"ל דהא דנתנה לסיטון מעל היינו משום שמשך קצת בשעת קנין וקנה את כל המקח במשיכ' הלזו אלא מוכח אליבא דפי' רש"י דגם ר"ל סברא לי' הכי דכ"ז דלא משך את כולה לא קנה כלל ודו"ק: אבל ראיתי בחידושי הריטב"א שכתב וז"ל ולהכי נקט סיטון דאע"ג דאין דרכו למכור בפרוטה כ"א הרבה ומסתמא הנותן לו פרוטה לא משך איפה אחת או שתי איפות משום פרוט' אפ"ה מעל דמעות קונות ע"ש מוכח מדבריו דאלו משך איפה אחת שפיר ניחא דמעל גם לר"ל מטעם משיכה ועכצ"ל דקנה את כל המקח במה שמשך את האיפ' דלא מצינו דפליג שום אדם על מימרא דרב ושמואל הנ"ל דבמוכר כור בשלשים בעינן שיקנה את כל השלשים כור אע"פ שראוי לחלוק לא קנה אלא דלרב ושמואל דמשיכ' לא קנה מה"ת יכול לחזור כל זמן דלא משך כל השלשים סאה אבל לר"ל דמשיכה קונה מדאורייתא במשיכת פורתא קנה