מצפה אריה תנינא חלק ב שעד

שם לא משמע כן ואף שיש לומר שהכל לפי הענין ובשריפה גדולה כזו יותר ראוי להחזיק הדבר רק כמו ספק מ"מ לא כתבתי דבר זה רק לסניף דבאמת נראה פשוט דאין המלמד על הכו"כ רק שומר חנם דחדא דהתוס' בפרק האומנים דף פ' כתבו דבמשכון וגם בשוכר לא נעשה ש"ש דתפיס רק גבי אומן אמרינן הכי משום דדרך האומנין עושים מלאכה בבית הבעה"ב ע"ש אך דעת הריטב"א שם אינו כן אלא מחמת דתפיס אחוביה חשיב ש"ש נגד שיווי החוב ע"ש אבל מ"מ בנידן דידן לא תפיס כלל אחוביה ואדרבה מסתמא היה מחזיר לו דהא כו"כ מחויב להחזיר לו בלילה לשכב עליו כדתנן בהדיא בב"מ מחזיר את הכר בלילה ועיין בשו"ע ח"מ סי' צ"ז סעיף ט"ז וכאן נראה שהבעה"ב הוא עני ואין לו כו"כ יתירים כמו שכתבו במכתבם שהיה בוש לילך ולקבלם מאת המלמד ובודאי מפני שלא הי' לו מעות לשלם לו שכר שכירותו: וכגון דא צריך לאודיע דמה שכתבתי במכתבי הקודם שאין לפסול אותו לשבועה משום שהשתמש בכו"כ שאפשר שהיה שוגג כתבתי רק לרווחא דמלתא לשיטת הר"ן ז"ל בשבועות פ' כל הנשבעין במתניתין ושכנגדו חשוד כו' דנעשה חשוד ע"פ עצמו להתחייב ממון דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי אבל לשאר הקדמונים ז"ל בלא"ה אין לדון בזה דהכא בעובדא דידן לא נודע שהיה משתמש בהכר רק עפ"י עצמו וליכא עדים בדבר והאיך יפסול לשבועה: סימן כא כבוד הרב המאוה"ג המפורסם כש"ת מו"ה ישראל ליב נ"י דומ"ץ בק' שאטץ יע"א: ע"ד שאלתו שאלת חכם בעסק הד"ת שבאו לפניו לדון אצל כ"ת אחד שלקח בית מחבירו ואח"כ נודע שהי' להמוכר כבר אויפטראג מאת המושל שבעיר שמחויב לנקות את הבהכ"ס השייך להבית וזה עולה להוצאה רבה ותובע הלוקח מאת המוכר שינקה על הוצאות שלו אחרי כי הפקודה היה לו מכבר וע"ז העיר כ"ת לדמות להא דאיתא בפסחים דף ד' ובאו"ח סי' תל"ז דהמשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר לו מפתח חל י"ד על המשכיר לבדוק ומביא התם הטעם דכל שחל החיוב קודם השכירות נשאר החיוב על המשכיר ויפה העיר. אמנם יש לעיין דדין זה לא נמצא רק במשכיר לחבירו בית אבל לא מצינו איך הדין במוכר לחבירו בית בי"ד על מי לבדוק והנה באמת החילוק של מסירת מפתח אי שייך גבי מכירה נראה מתוס' ב"ק דף נ"ב ד"ה כיון דלענין קנין אין לחלק בין מקח וממכר לשכירות אמנם מ"מ אין ראיה מזה לענין חיוב בדיקת חמץ בע"פ שאם מכר את הבית לחבירו בי"ד ג"כ על המוכר לבדוק דאם נימא דמכירה דמי לשכירות יש להקשות למה לא שקיל וטרי הגמרא במכר רק בשכירות ונראה מזה דדוקא במשכיר שעדיין הבית שלו לא נפקע ממנו החיוב בדיקה ע"י השכירות אבל במכר שנסתלק המוכר מהבית לגמרי נפקע ממנו חיוב הבדיקה שוב ראיתי שכבר עמד על מדוכה זו הח"י באו"ח סי' תל"ז: עוד ראיתי להעיר מה שנראה לפענ"ד בעמדי בהאי ענינא דמאוד קשה לי דבב"מ דף ק"א איתא בעי מיניה מרב ששת מזוזה על מי מזוזה הא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר הוא אלא מקום מזוזה על מי ותיכף שם איתא ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה והדבר יפלא בעיני דלמה להו להביא הך דרב משרשיא ולא פריך מהברייתא דקתני בהדיא דעל השוכר לעשות לו מזוזה ועוד דהכא בפסחים פשיט מהברייתא הדין לענין בדיקת חמץ ולמה לא פשיט הש"ס מזה אמזוזה גופא ושנית קושית הפ"י הא בהדיא איתא לקמן בפסחים דף ו' ע"א דחמץ של נכרי אם יחד לו בית אינו זקוק לבער דכתיב לא ימצא מי שמצוי בידו יצא זה שאינו מצוי בידו וע"כ נ"ל דהענין כך הוא דיש לשאול על שני ענינים. א) אי מוטל על השוכר לבדוק מצד דהמצוה רמיא עליה. ב) אפילו אי אין המצוה מוטלת עליו מצד עצמותו מ"מ כיון שעל המשכיר חל חיוב הבדיקה ועליו אין לבדוק מחמת כי לא חייבוהו חכמים לכנוס לבית חבירו לבדוק הטילו על השוכר לקיים את המצוה בשביל חיובו של המשכיר וזה ענין חיוב שבין המשכיר לשוכר שאם אמר השוכר איני רוצה לקיים מצות מעקה המשכיר כופהו שע"מ כן השכיר לו שהחיוב הוא על המשכיר ג"כ כונו שכתב המנחת חינוך וזהו דבעי מיניה מרב ששת דידעי מהברייתא דהמשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות מזוזה אך שאלו אי החיוב הוא רק מצד המצוה ואם לא רצה לקיים המצוה אין המשכיר כופהו מצד החיוב נגדו או החיוב הוא ג"כ נגד המשכיר ופשיט ליה מרב משרשיא דחובת הדר היא ואין למשכיר לתובעו כלל כי אין הדבר מוטל עליו וכן האיבעיא בפסחים שאלו אם השוכר מחויב לבדוק מחמת חיובו נגד המשכיר כמו מעקה והש"ס פשיט ליה ממזוזה דהי' סבור הש"ס נמי דחיוב מזוזה הוא על המשכיר והשוכר עושהו בשביל חיוב של המשכיר ודחי דשאני מזוזה דחובת הדר היא והמצוה רק על השוכר משא"כ הכא דהמצוה היא על המשכיר אין לשוכר לבדוק משו"ה מסיק הש"ס דתלוי במסירת המפתח דאי בתחילת י"ד היה המפתח ביד השוכר חייב השוכר לבדוק אבל אי בתחילת י"ד היה ביד המשכיר והי' יכול לבדוק שוב אין השוכר מחויב דעיקר הבדיקה הוא על המשכיר דחמירא דידיה הוא ולדעתי דבר זה נכון מאוד: עוד נראה לפע"ד דבעיית הש"ס הוא רק מי צריך לבדוק את הבית אבל כל שנראה החמץ בעין בודאי צריך המשכיר להוציא החמץ שלו מתוך הבית וכי גרע משאר חפיצים שודאי מחויב המשכיר לפנות את כל חפיציו מתוך הבית המושכר ולמסור להשוכר בית פנוי ואטו מי גרע חמץ משאר חפיציו וכן איתא בהדיא בחו"מ סי' שי"ג סעיף ג' דהזבל שהוא של השוכר עליו מוטל לטפל להוציאו ופשיטא דדוקא הזבל שנעשה במשך השכירות אבל הזבל שהיה בהחצר מקודם השכירות דשייך להמשכיר על המשכיר לטפל להוציאו וימסור לו החצר פנוי א"כ מדוע לא יהיה הדין כמו כן גבי חמץ אלא ברור לי דאיבעיית הש"ס כשאין החמץ נראה בבית ורק הבדיקה היא מצד מצוה אבל אי יש בבית חמץ בודאי על המשכיר לפנות לכן בנ"ד שהזבל הוא מקודם בודאי שייך להמוכר ממילא עליו להוציאו כנ"ל: סימן כב כבוד הרב הגאון החו"ב הישיש כש"ת מו"ה יואל משה לאנדא אבד"ק יאברוב: עתה באתי על דברי תורה מה שהעיר בריש פרק אמרו לו במסכת כריתות דף י"א ע"ב בתוס' ד"ה אמרו שכתבו דמתניתין דקתני עד אחד אומר אכל ועד אחד אומר לא אכל כו' חייב אשם תלוי מיירי שהאיש שמעידין בו שותק דאי אמר איני יודע פטור כדנפקא בגמרא או הודע אליו כו' ומסיק דמיירי בעד אחד שאינו יכול לחייבו קרבן וע"כ מיירי באומר איני יודע דאי אמר לא אכלתי פשיטא דעד אחד לא מהימן כדכתיב לא יקום עד אחד באיש דנראה שאין עד אחד קם רק לשבועה ע"ש ועל זה העיר כת"ה דלדעת הסוברים דעד אחד במקום חזקה לא מהימן קשה דגם באומר איני יודע לא בעי קרא דפשיטא דאין עד אחד יכול לחייבו קרבן דהא יש להאי גברא חזקת פטור: