מצפה אריה תנינא חלק ב שע

עליה ובאמת זה אינו במשמע דמלשון מרחיקין משמע אפילו בדיעבד ועוד הא מייתי סייעתא לדרב הונא ואיהו הא קאמר בהדיא דינא הוא דמעכב עליה. ועוד הא התוס' בגיטין סוף פרק הניזקין גבי מצודות חיות ועופות ודגים יש בהן גזל מפני דרכי שלום כתבו וז"ל ולא דמי למרחיקין מצודת הדג מן הדג דבפרק לא יחפור דהתם אומנתו בכך ומן הדין הוא שירחיק משם דא"ל קא פסקת לחיותאי ע"ש א"כ מבואר בדבריהם דהא דמרחיקין מדינא הוא וא"כ לפ"ז קשה מה שכתבו שם בב"ב בתחילת דבריהם לפרש רק לשיטת ר"ת גם לשיטת רש"י היה להם להקשות נהי דמקרי רשע מ"מ למה מעכב עליו דע"כ לא פליגי רש"י ור"ת בדבר הפקר אלא אי הוי רשע אי לא אבל מ"מ מדינא לא מעכב עליה. וא"כ גם לשיטת רש"י ע"כ אנו צריכים להטעם דאומנתו בכך אלא ע"כ נראה מזה דהתוס' סבירא להו דזה בזה תליא דאם נימא דעני המהפך וכו' בעלמא גם בהפקר חשוב השני רשע היכי דהוי באקראי מסתברא למימר דהיכי דהראשון פרנסתו בכך גרע טפי דמסתמא סומך דעתיה עילויה דגם בשעה ראשונה דסבר דשום אדם לא יסיג גבולו להיות רשע בדבר שהוא מהפך ומחמת האי טעמא שם כל מבטו לפרנסתו בזה העסק ולא פנה לעסקים אחרים עד שברבות הימים החזיק בזה העסק שיהא נקרא אומנתו בכך ולפ"ז פירוש של התוס' כך הוא דבאמת גם התוס' בה ס"ד היה סבור דגם לשיטת רש"י ז"ל אנו צריכין להטעם דאומנתו בכך. אך כל עיקר השאלה האיך החזיק זה הראשון להעסק דנימא אומנתו בכך בשלמא לשיטת רש"י דמקרי רשע שפיר ניחא דע"י שהיפך בה וידע שאסור עכ"פ לשום אדם לקפחהו בזה כי היכי דלא ליהוי רשע עד שסומך דעתו ע"ז העסק ולא פנה כלל אל עסקים אחרים ונעשה אומנתו בכך אבל לשיטת הר"ת דבהפקר לא שייך דין עני המהפך וכו' א"כ משעה ראשונה לא היה אפשר לסמוך דעתו ע"ז דדלמא היום או מחר יבוא איש אחר לירד ג"כ לעסק זה כיון דמותר לכו"ע גם לכתחילה ממילא אמרינן דמסתמא גם הוא לא סמך דעתו על זה העסק ובקש גם עסקים אחרים ולא נעשה כלל אומנתו בכך ולזה תירץ התוס' דבכה"ג כמו מצודה שבקל יוכל למצוא מקום אחר גם הר"ת ז"ל מודה דמקרי רשע גם בהפקר ומשו"ה חשיב שפיר אומנתו בכך: ונמצא לפ"ז דהא דכתבו התוס' ועוד דהכא אומנתו בכך אינו תירוץ אחר אלא כ"ז תירוץ אחד דמחמת דבקל יכול למצוא במקום אחר חשוב השני רשע וכיון דהשני חשוב רשע נעשה הראשון אומנתו בכך וע"כ כופין את השני להרחיק מצודתו גם בדיעבד. ומעתה לפי האמור גם המהרי"ק דקאמר דמיקרי רשע אין כונתו דרק רשע הוא דמיקרי אבל אין כופין אותו לתקן רשעתו אלא כל דהוה רשע בגווני שיורד לחיי ולפרנסת הראשון חשוב הראשון אומנתו בכך וממילא כופין אותו גם מצד הדין להחזיר להראשון העסק שלו. אולם די"ל באופן אחר דאף דברור הדבר דבעני המהפך בחררה דנקרא רשע אינו יכול להוציא ממנו בדיינים כמו שהוכיח הרש"ל בתשו' סי' ל"ז מ"מ לפענ"ד יש לחלק ולומר דהנ"מ בשכבר עשה פעולתו ונטל מה שזה העני הי' מהפך כמו קדושין נ"ט מעשה דרב גידל ור' אבא שהיה רב גידל רוצה לקנות הקרקע ואזל ר' אבא ובניה שכבר קנה השדה ונעשית שלו. אבל במצודות דגים שעדיין לא זכה זה השני כלל שאף שפירש המצודה מ"מ לא זכה כלל בהדגים וכן במעשה דרב הונא גבי רחיים דבמה שאוקי זה הרחיים עוד לא קפח פרנסתו של הראשון כלל רק רוצה לקבל טחינה מאנשים אשר טחנו אצל הראשון וכיון דהוי בכך רשע יש להב"ד למחות בידו שלא יעשה כך דאטו מי שאומר אני רוצה להיות רשע ובשרירות לבי אלך ויש ביד ב"ד למחות בידו היתכן לומר שנניח לו רק דוקא היכי שכבר עשה רשעתו אין רשות ביד ב"ד להוציא ממנו בדיינים אבל קודם המעשה פשיטא דיש לב"ד למחות בידו שלא ליטול מה שחבירו מהפך: ובזה נתפרש לי סוגיא דב"מ דף ע"ג ע"ב הא דאיתא התם רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא נכרי ביתא הדר זבנא לרבא נטר תריסר ירחי שתא שקיל אגר ביתא אמטי ליה לרבא כו' א"ל רבא אי הוי ידענא דממושכן ליה למר לא הוי זביננא ליה השתא כדיניהם עבדינן לך כל אימת דלא מסלק לך לא שקיל אגר ביתא. וכתבו התוס' דרב מרי היה חושש בזה משום איסור ריבית ורבא השיבו דלא עדיף מגברא דאתי מיניה וצריך להבין מאיזה טעם היה סבור דיש בזה משום איסור ריבית ואיזה סברא השיבו רבא דאין כאן איסור רבית והנראה לי די"ל דהנה הא רבא אמר התם אי הוי ידענא דממושכן ליה למר לא הוי מזבנינא ליה וע' בשטמ"ק שכתב מטעם דהוי עני המהפך בחררה ובא אחר ונטל הימנו דחשיב רשע והנה התוס' בריש פירקין דף ס"ב ד"ה אף ע"פ שאין לזה יש לזה כתבו וז"ל דאע"ג דלא משך חטים אין זה רבית משום שאם היה בא מוכר לחזור הוי קאי במי שפרע ולכך חשיבי כנתייקרו ברשות לוקח ע"כ ע"ש. מבואר בדבריהם דאף דמצד הדין לא קנה מ"מ כיון דעכ"פ הוי קאי במי שפרע שוב אין כאן חשש ריבית ומטעם כיון דאף בלא אגר נטר היה צריך לקיים המקח כי היכי דלא ליקום במי שפרע לא הוי חשש ריבית. ולפ"ז י"ל דרב מרי היה סבר דרבא הוי ידע שהבית ממושכן ליה רק דלא סבר להא דקי"ל דעני המהפך בחררה נקרא רשע או סבר רבא דכאן לא שייך להאי דינא כיון דאצל רב מרי לא היה אלא בתורת משכון אבל רבא השיב לו דאי הוה ידענא לא הוי זביננא ליה משום דרבא חשוב עני המהפך בחררה וכו' שוב מותר לרב מרי לדור בלא שכר דמה שאינו נותן שכר דירה אינו מחמת ריבית אלא משום דצריך רבא לשלם לו ההיזק הבא לרב מרי ע"י מה שקנה רבא הבית מדין עני המהפך בחררה ואע"פ שכבר קנה מ"מ כיון דרב מרי לא היה מהפך לקנותו אלא היה מהפך לדור בה בלי שכר וא"כ רבא לא הסיג גבולו אלא בשכר הדירה שפיר הוא מחויב עפ"י ב"ד ליתן לו הדירה בחנם כמו שבארתי למעלה ומשו"ה אמר ליה רבא השתא כדיניהם עבדינן לך דליכא בזה חשש איסור ריבית וכנ"ל ודו"ק: והנה בנידן דידן תליא כמי בזה דבכה"ג היכא ששכר הראשון לזמן קצוב ובא השני ושכר העסק אח"כ אם נימא דכיון דהראשון הוא עני המהפך בחררה כמ"ש המהרי"ק ומאחר שכבר החזיק בזה יכול לעכב על השני ולומר פסקת לחיותאי א"כ הדין עם ה"ר ליפא בעיקר החזקה וכמו שאבאר עוד להלן אבל אם נימא דרשע הוא דהוי אבל מ"מ לא מפקינן מהשני מדינא אין לר' ליפא על ה"ר משה טענת חזקה ואף לענין לקרותו רשע. וגם בלא זה יש להסתפק בעני המהפך בחררה בכה"ג שר' ליפא הי' שוכר רק על הרחיים ור' משה שכר מהאדון כל הפאסעסיא אם נקרא רשע בכך דלפי הנראה מגדולי המורים דמדמי דין זה דעני המהפך בחררה לדינא דבר מצרא וגבי דינא דבר מצרא איתא להדיא בשו"ע סי' קע"ה סעיף ל"ו דאם מכר כל נכסיו לאחד אין בעל המיצר של שדה אחת מסלק הלוקח ומאותה השדה שהרי הוא ואחרת קנה כאחד ע"ש א"כ כמו כן י"ל דבעני המהפך נמי הכי הוא דאם לוקח הרבה שדות והוא לא היה מהפך רק על אחת יש לומר דלא מקרי רשע כיון דלא שייך בזה ועשית הישר והטוב. אבל מ"מ אין הדבר ברור לי וצ"ע. אבל כ"ז אם נימא דבשוכר לזמן קצוב לא חשוב אומנתו בכך כמו שכתב המ"ב אבל אם נימא דחשוב אומנתו בכך אין חילוק בכל זה. ודוק: