מצפה אריה תנינא חלק ב שסד

בענין זה [ואע"ג דלענין נזקין באופן הראשון פליגי רבי ורבנן התם בקראי פליגי עיי"ש]: אמנם כ"ז אני כותב רק לעורר את המעיין כי כמדומה לי שהמנהג דבכל גוונא נוטל ראשון חלק וסרסרות כדין מתחיל ולא מצאתי לע"ע בספרי הפוסקים מי שמחלק בכעין זה: ומה שהביא כ"ת בשם פאת נגב דסרסור צריך לדבר מדמי המקח ואם לא עסק בדמי מקח רק אמר שיש לפלוני סחורה למכור אין לו דין סרסור הנה הפתחי תשובה באבן העזר סי' נ"א הביא מ"ש בתפארת ישראל בשם חקי דרך לענין שידוכים ג"כ שאם לא עסק מענין נדוהיא אין לו דין שדכן. ולפענ"ד נראה שיש להביא קצת ראיה נגד זה דאיתא בכתובות דף ה' משדכין על תינוקות ליארס בשבת ומשמע רק שידוכים בלבד אבל לא שמארסין בשבת וקשה לי לשיטת ר"ת ביצה דף ל"ו תוס' ד"ה והא דכשאין לו אשה ובנים מותר לקדש בשבת משום מצוה רק כשיש לו אשה ובנים דהוי רק רשות בלא מצוה אין מקדשין בשבת א"כ במה איירי סוגיא דכתובות הנ"ל אי איירי כשיש לו אשה ובנים איך כללו התם עם על התינוק ללמדו תורה או ללמדו אומנות הא בהני איכא מצוה וכן חשבונות של מצוה דוקא שרי ואי איירי כשאין לו אשה ובנים הא אפילו לארס רי אלא נראה לי דהבא לא בא אלא לאשמועינן דין שדכן שרוצה להרויח שכר שדכנות שהוא מותר להיות שדכן בשבת אע"פ שלא יגמור הדבר בשבת ולפ"ז מוכח דיש להמתחיל סרסרות מעתה לפי מה שהביא הטור בשם הרב מרוטענבורק באו"ח בסי' ש"ו דלא שרי לדבר רק מענינים אבל לא מדמי המקח ויהא מוכח לפי"ז דגם כה"ג יש להשדכן שכר שדכנות ודוק. ומה שתמה על ספר חוקי דרך שכתב שהצדדים ישלישו את דמי השדכנות ואח"כ יגידו בח"ח אין הספר תחת ידי לעיין בו ובודאי כוונתו שיגידו בתורת אם לא יגיד וכו' ואם אין כוונתו לזה ודאי דברי תימה המה ואין אנן אחראין לישבו. הנראה לפע"ד כתבתי וד' יצילני משגיאות: סימן יג עוד להרב המאה"ג הנ"ל בדבר המשפט שבאו לפניו ראובן ישמעון שהיו שותפים שלקחו בית בשותפות שאין בו דין חלוקה ומת ראובן ונשאר בע"ח ללוי ויהודה ונשאר חלקו להם בעד חובם ועתה רוצה לוי להביא כל הבית לליציטאציאן ושמעון טוען שרוצה שיחזיקו בשותפות וכ"ת יצא לדון עפ"י שיטת הר"י הלוי והראב"ד ז"ל מובא בטור חו"מ סי' קע"א דדינא דגוד או אגוד לא אמרינן אלא בירושה ומתנה אבל בשנים שלקחו בשותפות לית דינא דגוד או אגוד ועוד הביא כ"ת מה שמצא בספר פרח מטה אהרן שמביא בשם הראנ"ח שאם אחד מהלוקחים מת ונפל חלקו לפני בני היורש אין ביד היורש לטעון גוד או אגוד להלוקח השני שהיה עם אביו בשותפות דלא עדיף מגברא דאת' מיניה ובעל פמ"א השיב עליו מסוגיא דב"ב דף י"ג מהא דפריך הש"ס ממתניתין מי שהי' חצי' עבד וחצי' בן חורין ומאי פריך דלמא מיירי בעבד של לוקחים ומשו"ה לא מצי למיטען אגוד משום שרבו שיחררו והחצי ג"כ לא הי' יכול למיטען לשותפו גוד או אגוד הנה הספר פמ"א אין באוצרותי ות"ל אנכי מעצמי הערותי בזה: אמנם יש לבור דעבד עצמו דינו לפעמים כלוקח ולפעמים כמקבל מתנה שהרי יוצא בכסף ובשטר כדתנן בקדושין דף כ"ב ואם יוצא בשטר שחרור דינו כמקבל מתנה אבל אם יוצא בכסף שנותן לרבו לכאורה צריך להיות דינו כלוקח וכמו דאיתא בגיטין דף ל"ח ע"ב רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויצא מפני שהוא כמוכרו לו ועיין רש"י שם ונראה לי דתליא בפלוגתא דר' מאיר ורבנן דר"מ ס"ל התם בקידושין בכסף ע"י אחרים ולא ע"י עצמו ואפילו שלא מדעתו ולפ"ז לא שייך לומר דעל זה נשתתף להיות תמיד בשותפות אבל לרבנן דסבירא להו בכסף ע"י עצמו בזה יש לדון דתליא נמי בפלוגתא דרב ששת ור' אלעזר דהתם בקידושין דף כ"ג פריך הש"ס עבד מה שקנה עבד קנה רבו ואמר רבה אמר ר"ש בנתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ור"א אמר דכל כה"ג קנה רבו אלא באומר לו ע"מ שתצא בו לחירות מעתה לרבה יש לומר דחשיב כלוקח שהי' הברירה אצלו להשאר בעבד ולא לצאת לחירות אבל לר"א כיון שהמעות ניתן לו במתנה ע"מ לצאת לחירות מאי הו"ל למיעבד דכיון דירושה ומתנה שג"כ היה הברירה בידו שלא המתנה או הירושה מ"מ אמרינן כיון דממילא אתי לידיה מצי למימר גוד או אגוד ה"ה בשנתן לו הכסף ע"מ לצאת לחירות ולפי"ז י"ל דסוגיא דכ"ב פריך אליבא דר' אלעזר דלדידיה חשוב כיורש או כמקבל מתנה אבל בלא"ה לפענ"ד לא מסתברא למימר דדעת העבד להיות נשאר בשותפות עם רבו ולהיות אסור בשפחה ובבת חורין. ובזה יש לשון רש"י ז"ל שכתב ח"ל דטעמא מפני תיקון העולם הא לאו משום פריה ורביה לא כייפינן ליה ולכאורה מ"ש דטעמא משום תיקון העולם הוא מיותר שהיה סגי ליה לכתוב דטעמא משום פו"ר הא לאו הכי לא כייפינן ליה אבל לפי הנ"ל מדוקדק שפיר דבאמת הטעם של פו"ר אנו צריכין ג"כ אפילו אי נימא דמצי למיטען לרבו או גוד או אגוד דאי לאו טעמא דפו"ר הוה מצינן למימר דיש להעבד דין כלוקח דגם בעלמא כה"ג לא מצי למיטען גוד או אגוד משום דאמדינן לדעתיה דנחית אדעתא דשותפות ורק בעבד דלישא שפחה אינו יכול וגם לישא ב"ח אינו יכול אמדינן לדעתיה דלא נחית אדעתא דשותפות ומצי למימר אגוד ולכן כתב רש"י דעכ"פ לא היה בעינן לומר מפני תיקון העולם ודו"ק: והנה מ"ש כ"ת דגם לר"י הלוי היכא שמכר אחד חלק לשני אנשים יוכל השותף הראשון לטעון להלוקחים גוד או אגוד משום דמצי לטעון אנכי לא נתרציתי להיות שותף רק עם אחד אבל עם שנים ויהיה ג' דיעות בשותפות לא ומדמה להא דמבואר בחו"מ סי' שט"ז סעיף א' באחד שנתן ביתו לאחר ושייר לעצמו זכות דירה יכול למכור ובלבד שלא ירבה בדיורין הנה משם ראיה להיפך דהתם לא מצינו אלא שלא ירבה בדיורין אבל לא מצינו שלא יוכל למכור לשני בני אדם שלא ירבה בדיעות דפשיטא דיכול למכור לשני בני אדם אך לפענ"ד יש לדמות להא דאיתא בב"מ דף ק"ט ע"א רב יוסף הו"ל ההוא שתלא שכיב ושביק חמשה חתנוותא אמר עד האידנא חד השתא חמשה עד האידנא לא הוה סמכי אהדדי ולא מפסדי ליה השתא חמשה סמכי אהדדי ומפסדי ליה ומסיק הש"ס ולאו מלתא היא ועיין ברא"ש ובתוס' ובשטמ"ק ונראה דלדינא אין חילוק בין יורש אחד להרבה יורשים דלא כמו שסבר רב יוסף לחלק בזה הרי בהדיא דזה אינו טענה: מ"ש כ"ת לדחות ראיית בעל פמ"א דגבי עבד דאזיל שותף אחד ושחרר חלקו ליכא למימר דע"ד כן נשתתפו משום שלא עלה על דעתם בשעה שעשו שותפות שישחרר האחד חלקו דהמשחרר עבדו עובר בעשה הנה אנכי בעת לימודי אמרתי דיש לומר דהא דהמשחרר עבדו עובר בעשה היינו דוקא כשמשחרר בשטר שיחרור אבל כשיוצא העבד בכסף שנותן לרבו ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו דהוה כמוכרו לו וכלישנא דהש"ס שהבאתי למעלה ואמרתי להביא ראיה לזה ממ"ש רש"י ז"ל בגיטין דף מ"ג ע"ב במתניתין דהמוכר עבדו לנכרים וז"ל וקנס חכמים הוא הואיל