מצפה אריה תנינא חלק ב שסא

אם אתה באת לומר דמלקות ביום הכיפורים פוטר אותו מתשלומים שוב צריך להיות דלוקה משום חובל דלכו"ע מלקות אינו פוטר ממלקות וכיון דבלא התשלומים איכא חיוב מלקות דחובל שוב אמרינן דממונא משלם מלקי לא לקי. ודוקא החובל בשבת דמיתת ב"ד פוטר ממלקות וממון שפיר אמרינן דקלב"מ ופטור מתשלומים וממלקות משא"כ מלקות דיוה"כ דאינו פוטר ממלקות רק מממון לא שייך למיפטרי' גבי חובל מתשלומים דאם פטור מתשלומים שוב חייב מלקות ושפיר ניחא קושית הרש"ש: והנה לר' נחוכיא בן הקנה איתא בכמה מקומות דכרת פוטר מתשלומים אבל לא מצינו בשום מקום דלר"נ יהא כרת פוטר ממלקות ואם אינו פוטר ממלקות שפיר אתיא מתניתין אליבא דכו"ע דגם לר' נחוניא כרת דיוה"כ אינו פוטר בחובל מתשלומים כיון דאינו פוטר ממלקות אינו פוטר בחובל מתשלומים דאם אתה פוטרהו מתשלומים שוב יהא חייב מלקות וכנ"ל. מעתה מתיישב מ"ש הפ"י דלא מצינו סתמא אחריתא דלא כר' נחוניא דמתניתין דב"ק הנ"ל יוכל אתיא אפילו כר' נחוניא וכנ"ל: אולם לכאור' עדיין קשה הך מתניתין דמגילה דקתני אין בין שבת ליוה"כ כו' ודייק הש"ס הא לענין תשלומים זה וזה שוין וכר' נחוניא הא גם לר' נחוניא יש חילוק בין שבת ליוה"כ לענין תשלומים דחובל בשבת פטור מתשלומים וחובל ביוה"כ חייב בתשלומים. אך י"ל הא בשבת דף ו' ע"ב אמרינן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואינו חייב על אחת מהם א"כ י"ל דמתניתין דמגילה ס"ל דבחובל בשבת ליכא מיתת ב"ד ואפילו החובל בשבת חייב בתשלומים דכרת לחודי' אינו פוטר בחובל בשבת אפילו כר' נחוניא ובאמת משמע מהגמרא דסתם מתניתין דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת אתיא אפילו אליבא דאיסי ע"ש. שוב ראיתי בספר הפלאה בגמרא דף ל"ב ע"ב מאי איכא בין אביי לרבא שכתב המ"ל דאיכא בינייהו כרת ומלקות דלאביי דיליף אסון מאסון ליכא למיפטר ממלקות אבל לרבא דיליף דכרת שלי כמיתה שלכם פוטר ג"כ ממלקות לר' נחוניא כמו מתשלומים ע"ש. אבל לפענ"ד קשה לומר הכי אחרי דלא מצינו בשום מקום דלר"נ פוטר כרת ממלקות אם נתחייב מלקות משום ד"א והטעם כיון דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ומוכח מסוגיא דמגילה בהדיא ממאי דאיתא התם אמר רבא אמרי בר רב חנינא אין בין כו' דס"ל דלר' נחוניא חייב כרת ומלקות תרווייהו כמו כן אינו פוטר אם נתחייב מלקות ע"י דבר אחר ואין להקשות דא"כ למה לא קתני במתניתין דיש נ"מ בין שבת ליוה"כ דשבת פוטר ומלקות ויוה"כ חייב מלקות דזה לא קשה כלל דגבי שבת נמי אם לא התרו בו משום מיתת ב"ד רק משום מלקות חייב מלקות כמו דקי"ל כר' יוחנן בחולין דף פ"א ע"ב וברמב"ם הלכות סנהדרין פרק ט"ו הלכה ה' וא"כ גבי כרת ליכא התראה משום כרת רק משום מלקות חייב מלקות ודו"ק. ועוד דבלאו הכי צ"ל דהש"ס לא נחית לדקדק כל כך שהרי שיטת רש"י ז"ל בפסחים דף כ"ט ע"א דגם לר' נחוניא דכרת פוטר מתשלומים זהו דוקא במזיד אבל לא בשוגג ע"ש הרי יש חילוק בין יוה"כ לשבת לענין שוגג דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומים וחייבי כריתות שוגגין חייבין בתשלומים גם לר' נחוניא: סימן י ע"ד שאלתו שאלת חכם. הנה מבואר בש"ס ופוסקים דבני העיר בצירוף חבר העיר יכולים לעשות תקנות אפילו היכי דאיכא פסידא לאחריני ומבואר בכמה פוסקים דלא בעינן הסכמת כל בני העיר אלא סגי ברוב בני העיר שהרוב יכולים לכוף את המיעוט כן כתב הסמ"ע בהדיא בסי' קנ"ו ס"ק וא"ו דבתקנות שמתקנין הקהל כ' הרא"ש בכלל ו' דין ד' דאין יחיד יכול לבטלן דבזה כתיב אחרי רבים להטות ע"ש. ונראה מדבריו דאף אם מיחה היחיד בתחילת התקנה אין במחאתו ממש. וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל שהביא הריב"ש בתשובה סי' שצ"ט וז"ל ולעולם בני העיר אינם צריכים להסכמת אדם חשוב שבעיר אלא כל שתסכימו רוב הקהל וגדוליהם הרגילים לפקח בעניני מתא תקנתם קיימת ע"ש. אולם במרדכי ב"ב הביא שיטת ר"ת דאין ביד רוב בני העיר לתקן תקנות מתחילה נגד רצון המיעוט רק אם כבר הסכימו כולם על התקנה שוב יש כח ביד הרוב להסיע על קיצתן עיין בדבריו. והנה לכאורה עלה על לבי דיש להקשות על שיטת הרמב"ן כיון דמבואר בכל הפוסקים דגם בעלי אומניות יכולין להתנות בעניני אומנתם א"כ למה נקט הברייתא בפ' לא יחפור בני העיר יכולים להתנות על השערים כו' כיון דהסוחרים בעצמם על כרחך ג"כ הסכימו לזה דהא המה ג"כ בכלל בני העיר והסוחרים אינם צריכים להסכמת בני העיר בשלמא לדעת הרמב"ן ז"ל דכל בני העיר אינם צריכים להסכמת חבר העיר עיין בסמ"ע שם ס"ק מ"ה שפיר ניחא אבל לפמ"ש הבעל הגה"ה והש"ך דגם בני העיר לא מהני הסכמתם בלי חבר העיר עכצ"ל דבני העיר הוה פירושו רוב בני העיר ואשמועינן דהרוב יכולין לכוף את המיעוט להסיע על קצתן אם נעשה בהסכם חבר העיר ומיירי בלי הסכמת הסוחרים ושפיר ניחא אמנם יש לומר דבני העיר יכולים לעשות תקנה גם על הבאים ממקומות אחרים לעשות מסחור בעירם כמו שכתב בעל ההגה"ה בחו"מ סי' ב' דטובי העיר בעירם כב"ד הגדול מכין ועונשין והפקרן הפקר ועיין בסמ"ע ס"ק י' שמביא בשם תשובת הרשב"א סי' תשכ"ט דכל ציבור במקומו כגאונים לכל ישראל שתקנו כמה תקנות לכל ישראל אבל הרדב"ז חלק ה' סי' ש"א רמ"ח כתב דאין ביד בני העיר לעשות תקנות על הבאים ממקומות אחרים ע"ש: והנה לכאורה יש לדקדק בגמרא דב"ב דף ט' דקאמר התם ה"מ היכי דליכא אדם חשוב אבל היכי דאיכא אדם חשוב לאו כל כמיניה דמתני דלמה ליה למימר דהברייתא מיירי דליכא אדם חשוב כמו כן היה מצינו למימר דהברייתא מיירי דאיכא אדם חשוב אלא גם האדם חשוב היה בשעת התקנה דגם הוא בכלל בני העיר ולמה ליה למימר דמיירי דליכא אדם חשוב ונראה לי דמהברייתא מוכח דבני העיר הוא בלא אדם חשוב דהא קתני התם נמי ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו ואיתא בגמרא אמר אביי מריש הוי עביד מר תרי כיסי חד לעיי דעלמא וחד לעיי דמתא כיון דשמעיה להא דא"ל שמואל לרב תחליפא בר אבדימי עביד חד כיסא ואתני עליה איהו נמי עביד חד כיסא ואתני עליה רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דקא אתי אדעתא דידי אתי כו' ע"ש א"כ מוכח דהא דקתני רשאין בני עיר לעשות הוא בלא חבר עיר דאי איכא חבר עיר אין צריכין כלל להסכמת בני עיר ולפ"ז גבי להסיע על קיצתן נמי אפשר לומר כמו כן דמיירי דליכא אדם חשוב כמו ברישא דברייתא דאי איכא חבר עיר אין צריך כלל להסכמת בני עיר אלא הרשות בעצמו להסיע ובאמת זהו דעת הסוברים בחו"מ סי' ב' דגדול הדור או טובי העיר א"צ להסכמת בני העיר מעתה כ"ז לרב אשי אבל לאביי דקאמר מריש הוי עביד מר תרי כיסי ולבתר דשמעי' להא דשמואל עביד חד כיסא ואתני עליה ורבה הא ריש מתא הוא ומ"מ סבר דצריך לאתנויי ש"מ דפליג אהא דרב אשי א"כ לדידיה הא דקתני בברייתא ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי אין הכרח לומר דמיירי בדליכא חבר עיר אלא אפשר לומר דלעולם מיירי בדאיכא חבר עיר רק היה נמי בשעת התקנה והסכים לזה והוא נמי בכלל בני העיר ולפ"ז גם סיפא