מצפה אריה תנינא חלק ב שס

פריך הא אפשר דיש לו נכסים שניתן לו במתנ' בפירוש ע"מ שלא ליתנה לאחר דלא מצי למיתב ליה במתנ' ובתורת בכור נוטל פי שנים. ויש לומר דבקידושין דף כ"ג פליגי בזה ר' מאיר ורבנן דמוקי לה הש"ס כגון דאקני ליה אחר מנה ואמר לו ע"מ שתצא בו לחירות ר"מ סבר כי אמר ליה קני עבד וקני רביה. וכי אמר ליה ע"מ לאו כלום קאמר ליה ורבנן סברי לדידי' נמי הא לא מקני ליה דהא לא אמר ליה אלא ע"מ שתצא בו לחירות ע"ש א"כ לר' מאיר באומר ליה על מנת שלא ליתנו לאחר ג"כ לא מהני. והש"ס שם פריך בהדיא לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומשני בנכסים שנפלו לו כשהי' גוסס ומה דפסקינן בשו"ע דמהני כשמתנ' שלא ליתן לאחר היינו כרבנן דמהני כשהמתנ' בפירוש לדבר אחר ואע"פ שבתוס' ד"ה ור' אלעזר כתבו דהלכ' כרב ששת דע"מ שתצא בו לחירות אפילו ר' מאיר מודה דמהני בו תנאה מ"מ י"ל דהש"ס לא רצה לשנויי הכי אחרי דאיכא פלוגתא בזה ועדיפא משני לי': אמנם אין לדמות לכל זה עובדא שלפנינו דהתם השיור הוא בדבר הנמכר אבל הכא שהתנו עם המוכר שלא ימכור החלק השני מהיער בתוך משך הזמן הקצוב בהשט"מ לחטיבת עצים. יש לדון לכאור' מאיזה טעם יחול החיוב הלזו. אבל לפענ"ד גם זה מהני וכמו שמצינו בב"מ ס"ה ע"ב הלוהו על שדהו ואמר לו כשתרצ' למוכרו לא תמכור אלא לי בדמים הללו מוכח מזה דיכול אדם לשעבד א"ע ע"ז וכן מצינו כה"ג בפ' בתרא דע"ז דף ע"ב ההוא גברא דאמר ליה לחברי' אי מזבנינא לה לההיא ארעא לך מזבנינא אזל זבניה לאינש אחרינא אמר רב יוסף קני קמא ע"ש וע' בשטמ"ק ב"מ במשנ' דהלוהו על שדהו שהביא הש"ס דע"ז הנ"ל עיין שם היטב דמוכח מדבריו דבלא הטעם דזוזי אנסוהו יש בכח הבעלים לשעבד את נכסיו לאדם אחד שלא למכור לאחר זולת לזה: שוב התבוננתי שיש להביא ראיה מפורשת דיכול אדם להתנות עם המוכר תנאים כאלה מהא דמבואר ביו"ד סי' ט"ז סעיף ו' שנים שלקחו אותו ואת בנו ביום אחד הלוקח תחילה ישחוט בד"א כשלוקחין שניהם מאדם אחד שמיד כשמכר לראשון לא הי' לשחוט את הנשאר בידו שהלוקח לקח ע"מ לשחטו מיד. וכתב בהגה"ה ולכן גם הלוקח ממנו אסור לשחוט שלא יכול למכור לו רק הזכות שבידו ע"ש וע' בט"ז שכתב דחוטא מקרי דגזל זכותו של לוקח ראשון. ומעתה דבר זה שיכול להתנות תנאים כאלה ואם עבר המוכר על התנאי ומכר יש לומר דהמכיר' השניה בטל' משום תנאו של זה והנה יש לכאור' להביא ראיה מריש פרק המגרש דאיתא בש"ס אברייתא דאמר ר' יוסי בר' יהודה דר"א ורבנן פליגי בע"מ אבל בחוץ מוד' ר"א וע"ז קאמר הש"ס מ"ט דר"א מידי דהוה אכל תנאי דעלמא ורבנן כל תנאי דעלמא לא שייר לה בגט הכא שייר לה בגט ומתניתין דאוקמינן בחוץ מאי טעמא דר"א אמר ר' ינאי משום זקן א' אמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת ע"ש ואם נימא דיכול אדם למכור חוץ מאיזה דבר אמאי לא אמרינן גם למתניתין דפליגי בחוץ דהיינו טעמא דר' אליעזר מידי דהוה אכל תנאי דעלמא דמהני גם בחוץ אלא מוכח דבחוץ גם בעלמא לא מהני. אלא שיש לעיין דאי נימא דאין חילוק בין גט לשאר ענינים צריך להיות דכשמתנ' בעלמא בחוץ לא מהני כלל המכיר' או המתנה דומיא דגט דאמרינן דלא הוה גיטא כלל ולא כנרא' מדברי הגאון בעל דברי חיים דאי חוץ לא מהני המכיר' קיימת לכל הדברים משום דאי אפשר לשייר בתורת חוץ דאדרבה צריך להיות דהמכיר' בטילה לגמרי: עוד יש לעורר על מה דמשמע מרא"ש בב"ב שהובא בספר דברי חיים דאם שייר אדם דבר שלב"ל לא מהני ויש לעורר הא גבי גט הוי איבעיא דהש"ס בגיטין דף פ"ח חוץ מנולדים מאי אבל אי נימא לחלק דבגט אי הוה שיור בטל הגט לגמרי לרבנן. ובממון המכיר' קיימת ומה שאמר חוץ בטל שפיר יש לחלק דבגט אפשר דגם בדבר שלא בא לעולם יש חילוק בין גט לדבר שבממון דבדבר שבממון לא מהני בדבר שלא בא לעולם ובגט בעי הש"ס אי הגט בטל מטעם זה. וע' בספרי מצפה אריה סימן ג'. עוד יש לעורר על מ"ש הסמ"ע בסי' רמ"א דמשו"ה מהני תנאי דלא ברע מאלו מתנה שיהי' לו חלק א"כ איך מדמה ר"א לכל תנאי דעלמא הא בגט לא מצי לשייר חלק אלא ע"כ סבר ר"א דמצי לשייר חלק א"כ בחוץ נמי מהני ומאי פריך הש"ס מ"ט דר"א בחוץ שוב ראיתי להט"ז או"ח הלכות פסח סימן תמ"ח ס"ק ו' שכתב בהדיא דאם אמר לו על תנאי שתחזיקהו לעצמך ותעשה בו כרצונך רק שלא תמכרם לשום אדם אחר דזה הוה מכירה גמורה כ' ונרא' שכל אדם יאמר כן להנכרי ויועיל בזה ששום אדם לא יכול לקנות מהנכרי אותו חמץ כי ע"מ כן לא מכר לו כו' ע"ש. סיומא דמילתא דנרא' לפענ"ד שהשותף השני יכול לעכב על חבירו שלא יחטוב מחלק השני שקנה לבדו כל זמן הקצוב לחטיבת עצים בחלק שיש להם בשותפות ידידו הדו"ש: סימן ט בכתובות דף ל' ע"א בתוס' ד"ה הכל מודים כתבו וי"ל דר"ח ס"ל דאין שום תנא סובר כר' נחוניא וע"ז תמה הפ"י הא בפ"ק דמגילה דף ז' אוקמינן סתמא דמתניתין דאין בין שבת ליוה"כ כר' נחוניא וליכא אוקימתא אחריתא א"כ מאי פשיטותי' דליכא מאן דס"ל כותי' כו' וא"כ משמע דהלכתא כסתמא דמגילה כיון דליכא סתמא אחרינא עכ"ל ובעת לימודי תמהתי עליו דאישתמיטתי' לי' מתניתין מפורשת בב"ק דף פ"ז ע"א וחובל בחבירו ביוה"כ חייב בכולן והחובל בחבירו בשבת פטור בכולן מפני שהוא נידון בנפשו הרי איכא סתמא דמתניתין דלא כר' נחוניא דלדידי' פוטר כרת דיוה"כ מתשלומים דחובל כמו החובל בשבת בשלמא אידך מתניתין דשם דקתני גנב ומכר בשבת כו' גנב וטבח ביוה"כ דמפליג בין שבת ליוה"כ ומוקי הש"ס התם בטובח ע"י אחר אבל הך מתניתין דחובל לכאור' בהדיא דלא כר' נחוניא: אמנם ראיתי להגהות רש"ש שם בב"ק ד"ה וחובל בחבירו ביוה"כ חייב וז"ל וכתב הרע"ב דצ"ל מיתורא דקרא וכ"ה בפי' הרמב"ם ובחיבורו פ"ד מהל' חובל וק"ל דבגמרא כתובות דף ל"ב ע"ב לא משמע דבא לרבות אלא שלא יפטור מתשלומים מחמת מלקות דחובל גופי' אבל אם בא עליו חיוב מלקות עוד מחמת ד"א כמו משום יוה"כ מנ"ל ע"ש שהאריך קצת בזה. ולפענ"ד שפיר ניחא דשאני חובל ביוה"כ דמלקות דיוה"כ אינו יכול לפוטרו מתשלומים כיון דבחובל גופי' איכא חיוב מלקות ובעלמא היכא דאיכא מלקות וממון קי"ל דמלקי לקי ממון לא משלם דקלב"מ ורק בחובל אמרה התורה דהתשלומים פוטרו ממלקות אבל היכא דליכא תשלומים כגון שאין בחבלה היזק שוה פרוטה לוקה על החבלה כדאיתא בהדיא בכתובות דף ל"ב ע"ב וביותר כתבו התו' במכות דף ט"ז ע"א ד"ה התם איתא בתשלומים ויש ספרים דגרסי ואינו לוקה ומשלם. כלומר הכא על כרחך אינו לוקה הואיל ומיפטר מתשלומים אבל ליכא לפרושי דתרתי לא עבדי דבפ' אלו נערות דף ל"ב אמר ר' יוחנן דהיכא דמצינו ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משלם. ועוד דא"כ מאי פריך והרי משכונו של גר ומת הגר ומשני התם גברא בר תשלומים ושיעבודא דגר פקע ומ"ש הא כיון דלא משלם א"כ ביטלו ולילקי וליכא שתי רשעיות ע"ש וא"כ