מצפה אריה תנינא חלק ב שנה

דמהני שאלה ולפ"ז שפיר הקשה הרשב"א ז"ל על התוס' לשיטתי' כיון דהכא גם אחר שבא ליד כהן נמי יש שאלה א"כ לעולם מקרי שינוי החוזר לברייתו אע"פ דלא שכיח כמו גזל צמר וצבעו אבל התוס' י"ל דסביר' להו כדעת הר"נ דאחר שבא ליד כהן שזכה בו לא מהני שאלה אע"פ שנטלו שלא מדעת הבעלים להכי כתבו כיון דלא שכיח עכשיו לישאול עלי' וסוף שיבוא ליד כהן ל"ח שינוי החוזר לברייתו וכנ"ל ודו"ק: והנה בב"ק דף ס"ו ע"ב דפריך אביי לרב יוסף דס"ל יאוש לא קנה מהך דעורות של בעה"ב מחשבה מטמאתן כו' של גנב מחשבה מטמאתן של גזלן אין מחשבה מטמאתן מפני שלא נתיאשו הבעלים וש"מ יאוש קני א"ל הכא במאי עסקינן כגון שקיצען מתקיף לה רבה בר רב יוחנן והלא עוצבא שנו כאן ועוצבא אינה צריכה קיצוע דתנן כל מקום שאין חסרון מלאכה מחשבה מטומאתו יש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתו חוץ מן העוצבא וקשה לי הא בקדושין דף נ"ט ע"א איתא איתיביה ר"ל לר' יוחנן כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה כו' בשלמא מידי מעשה לא נפקא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אלא מידי מחשבה מיהא נפיק ומשני שאני מחשבה דטומא' דכי מעשה דמי דכתיב כי יתן וקרינן כי יותן ע"ש ולפ"ז יש להעיר בהך דעורות של גנב וגזלן אמאי לא נימא דקניא במחשבה עצמה דחשיב כשינוי מעשה דע"י מחשבתו נעשה כלי לקבל טומאה אך בזה לא קשיא כלל כיון דע"ז אנו דנין דכל זמן דלא קני לא חשיב מחשבתו שום מעשה דאין בידו לחשוב למהוי כלי דלאו בעלים הוא. אלא שיש להקשות לפמ"ש התוס' שם בב"ק להלן דף ס"ז ע"א ד"ה הא וז"ל דמה שצריך יאוש בעורות לאו משום קנין דקנין הוה משום שינוי השם לחודיה והיאוש לא צריך אלא כדי שיועיל מחשבתו לחודי' לשווי' אברזן דאי לאו היאוש אין כאן שינוי השם וכן בהקדש בעי נמי יאוש דבלא יאוש אין שם הקדש חל עליו ע"ש מעתה קשה לפ"ז מאי פריך הש"ס מהך דעורות דמוכח דיאוש קני דלמא יאוש לחודא לא קני רק מ"מ מהני היאוש לענין קבלת טומאה דכמו אלו הי' עביד בה הגנב או הגזלן מעשה למחשב כלי ודאי הי' מהני והי' מקבל טומאה דאפילו להס"ד דלא ידע דשינוי השם קונה מ"מ פשיטא דידע דשינוי מעשה קונה כמו שהביאו התוס' שם בד"ה שינוי השם מה דאיתא לקמן דף ס"ח שינוי מעשה מי איכא למ"ד דלא קני א"כ למה לא נימא דכיון דהתור' גזרה דגם מחשבה דטומא' כי מעשה דמי וע"י היאוש מהני מחשבתו כסברת התוס' דע"י היאוש מהני מחשבתו למיחשב שינוי השם באברזן וכן גבי הקדש וזהו דבר שראוי לעורר עליו: והנה התו' ד"ה כל כתבו וז"ל וא"ת בלאו ההוא דעוצבא אמאי לא פריך לי' מהא דמחשבה מועלת אלמא יאוש קונה וי"ל דילמא הך דהכא איירי בבעה"ב ע"ש ולפעד"נ די"ל עפ"י עה שכתבו שם התוס' ד"ה ועוצבא ומיהו היכא דחשב עליה לקוצעה אמרינן בזבחים דף צ"ד ע"א דטהורה עד שיקציענה מ"מ דייק שפיר כו' והנה רש"י ז"ל בזבחים כתב וז"ל אבל היכא דחשב עליה לקוצעה אינה מקבלת טומאה עד שיקציענה כדאמרינן לקמן או יבטל מחשבתו כו' ע"ש מבואר דבעה"ב יכול לבטל מחשבתו שחישב לקוצעה ולפי האמור מיושב סוגית הש"ס ומקודם יש לישב קושי' התוס' דבלי הך דעוצבא שנו כאן לא הוה מוכח מדמהני מחשבה של גנב לת"ק או של גזלן לר"ש דיאוש קונה דהוה מצינן למימר דלעולם יאוש אינו קונה אלא דעכ"פ מסייע היאוש למחשבתו של גנב או של גזלן לגבי קבלת טומאה מטעם דמחשבת טומאה כמעשה דמי וכקושיתי הנ"ל אבל כיון דעוצבא שנו כאן ועוצבא אינה צריכה קיצוע ומהני מחשבת גנב או גזלן לקבל טומאה בלי קיצוע. וכיון דמתניתין סתמא קתני משמע דבכל גווני מהני המחשבה אפילו בגווני שהבעה"ב חישב עליה לקוצעה מהני מחשבת הגנב או הגזלן לבטל מחשבת הבעלים ומעתה בשלמא אי נימא דיאוש קונה שפיר ניחא מה דמהני מחשבת הגנב או הגזלן שיהי' עוצבא בלי קיצוע ולבטל מה שחישבו הבעלים לקוצעה דאחרי שנעשה שלהם נכנסו המה תחת הבעלים וכמו שאלו הי' ביד הבעלים יכולים המה לבטל מחשבתם כן עכשיו שנעשה הגנב או הגזלן בעלים יכולים המה לבטל אבל אם יאוש אינו קונה מסתברא דבעוצבא שחישב הבעה"ב לקוצעה אין ביד גנב או ביד גזלן לבטל מחשבת בעה"ב ע"י טעם זה דיאוש של הבעלים מועיל לגנב או לגזלן דהסברא נותנת דכולי האי אינו מועיל היאוש שלהם לבטל מה שחישבו בעצמם מקודם לקצוע ובלי סיוע מצד הבעה"ב הא לא מהני כלל מחשבה של גנב ושל גזלן כמ"ש בתוס' אלא מוכח דיאוש קונה ודו"ק: ובגוף הקושיא שהקשיתי למה לא יחשב הקדש שינוי החוזר לברייתו משום דאפשר לפדותן נ"ל די"ל עפ"י מה שמצינו בב"ק דף ה' ע"א דעדים זוממים אע"ג דלית בהו מעשה רחמנא קראה מעשה דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו וכמו כן מצינו בסוכה דף כ"א דאע"ג דלאו אוהל הוא רחמנא קריא אוהל וכעין זה כתב המרדכי בפ"ק דחולין לענין קשר של תפילין בשבת דרחמנא קריא קשר א"כ כמו כן י"ל בהקדש דרחמנא קריא קודש דאע"ג דבידו לפדותו כל כמה דלא פדה מקרי קודש. ובאמת כעין זה איתא בתוס' פסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל שכתבו והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אי בעי מיתשיל עליה ותי' ר"י דשאני הנהו דכתיב בהו לד' אע"ג דאי בעי מיתשיל עלה חשבם הכתוב של גבוה ע"ש ואע"ג שהוצרכו התוס' לומר דמשו"ה לא חשיב שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה משום דלא שכיח ולא כתבו האי טעמא דכתיב לד' יש לומר דסבירי להו כתירוץ השני של הר"י שהביאו התוס' שם. עוד יש לומר דשאני שאלה דעוקר הדבר למפרע מקרי יותר שינוי החוזר לברייתו אבל פדיון אינו חוזר רק מכאן ולהבא וכ"ז דוחק ויותר יש לומר דפדיון לא מיקרי שינוי החוזר כיון דמחוסר ממון וכעין זה כתב המג"א בסי' תמ"א ס"ק ג' והנה לפי תירוץ הראשון של הר"י ז"ל פשיטא דיש לומר דכיון דכתיב לד' לא מיחשב שינוי החוזר: ובלמדי סוגיא דסוכה דף ל' ע"ב אמרתי בישוב קושית התוס' ד"ה ולקנינהו בשינוי השם שכ' תימא הא אמרינן שינוי מעשה החוזר לברייתו לא שמי' שינוי וה"ה בשינוי השם לא שמיה שינוי ע"ש ועוד עמדתי בהא דאמרינן התם ואת"ל לולב צריך אגד הא אנן לא קי"ל כר' יהודה דאמר לולב צריך אגד אלא כרבנן דאין צריך אגד והאיך אמרינן הכא את"ל דלולב צריך אגד ובפרט דידוע דרך הרמב"ם שבמקום שאמרו בש"ס הלשון את"ל פסק הכי לדינא ואמרתי כ"ז בישוב הדבר דהטעם דר' יהודה מפרש הגמרא להלן דף ל"ג ע"א דגמר ג"ש לקיחה לקיחה מאגודת אזוב מה התם אגודה אף כאן אגודה ועיין בתוס' פסחים דף כ"ו ע"א ד"ה שאני דלפי דבריהם כל ג"ש הוה כאילו כתיב הכא אגודה בהדי' ולפ"ז לר' יהודה שפיר חשיב שינוי אע"פ שחוזר כיון דרחמנא קריה אגודה וכסברת המרדכי הנ"ל ולפ"ז יש לפרש הא דאמרינן את"ל לולב צריך אגד הכי פירושו דלעולם בעלמא אין צריך אגד כרבנן רק הכא כדי שיקנה טוב שיאגד ויקנה ע"י שינוי מעשה הוה שינוי החוזר לברייתו כיון דמדינא א"צ אגד כרבנן ושוב פריך וליקנינהו בשינוי השם דמעיקרא אסא והשתא הושענא ושם הושענא נתנו לו חז"ל משום שמקיפין בו את המזבח ואומרים הושענא להכי לא מגרע מחמת שהוא חוזר לברייתו כיון דעתה יש לו שם לויי מחמת מצוה עדיף טפי דמה לי דרחמנא קרי' ומה לי דחז"ל קרי' ודחי דמעיקרא נמי לאסא הושענא קרי לי' על שם שקונים אותו למצוה קורין אותו על שם העתיד כן נראה לפע"ד: