מצפה אריה תנינא חלק ב שנד

והנה לכאורה י"ל עפ"י מה שכתבו התוס' לעיל שם ד"ה מעיקרא טבלא ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה מ"מ לא חשיב שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיח ע"ש ובעת למודי עמדתי על דברי התוס' דתינח תרומה ומעשר אבל אכתי קשה אמאי הקדשן הקדש הא הוי שינוי השם החוזר לברייתו ואפילו אי נימא דגם בהקדש נמי שאלה ל"ש מ"מ הא אפשר שחוזר לברייתו ע"י פדיון ושם בסוף פרק הנודר מן הירק נ"ט ע"א קאמר הש"ס בהדי' דהקדש חשיב דבר שיל"מ ומפרש הר"נ ז"ל משום דהקדש בדק הבית לפד' קאי והכא בודאי קאי לפדיה כיון דלהקרבה פסול דהא ממעטינן מקרבנו ולא הגזול וע"כ אינו קדוש רק לדמיו היינו שתמכר ולהביא בדמיו קרבן אחר כמו מקדיש פסולים למזבח דס"ל לר"ש בתמורה דף י"ט דתמכור שלא במום ואם באנו לומר דאתיא כרבנן דפליגי התם בתמורה וס"ל דתרעה עד שתסתאב ולדידהו י"ל דלא חשיב שינוי החוזר כיון דאין למכור בלא מום ושמא לא יפול בו מום דאכתי יש להקשות הא התם בתמורה פרכינן לרבנן למה לן תסתאב ומשני ר"י אמר רב היינו טעמא דאמרינן מיגו דנחתא לי' קדושת דמים נחתא נמי קדושת הגוף מבואר דכל עיקר טעמא דרבנן תליא דקדושת דמים דודאי חיילא א"כ הכא דזה בזה תליא דאי לא חיילא קדושת הגוף גם קדושת דמים בודאי לא חיילא דקדושת דמים לא חשיב שינוי השם דחוזר לברייתו ע"י פדיון ולא חל הקדש כלל א"כ קדושת הגוף נמי אי אפשר לחול כיון דליכא טעמא דמיגו דחל קדושת דמים א"כ אמאי הקדשן הקדש ומצינו דמיון לסברא זו מ"ש הרמב"ם ז"ל בנקודה הנפלאה בפי' המשניות בכריתות ולפי מה שבארו גדולי האחרונים דבריו דלא אמרינן כולל באיסור חל על איסור מיגו דחל על זה חל נמי על זה אלא שהראשון חל בהחלט אבל היכא שתלוי גם בהשני לא אמרינן כולל עי' בתשו' רע"א סי' קס"ח ד"ה מה שתמה על הב"ח ועי' בספר ברוך טעם שער הכולל דין ג' ד"ה ולפע"ד שכל קושיא ע"ש וגם אנכי כתבתי סברא זו בכמה מקומות ונראה די"ל דמה שהקשו בתוס' דהוה שינוי החוזר ע"י שאלה כונתם רק על תרומה ומעשר אבל לא קאי כלל אהקדש וכן ראיתי שהרשב"א ז"ל הקשה ג"כ הא הוי שינוי החוזר ע"י שאלה והזכיר רק תרומה ומעשר ולא הזכיר הקדש כלל והלא דבר הוא אלא אפשר לומר דבהקדש שפיר ניחא עפ"י מה שכתבו בתוס' סוכה דף ל' ד"ה וליקנינהו דשינוי השם החוזר לברייתו מהני בצירוף שינוי מעשה החוזר לברייתו דאע"ג דכ"א בלחוד לא מהני מ"מ בהצטרפות שינוי מעשה עם שינוי השם מהני אפי' בחוזר לברייתו ע"ש כמו כן י"ל דכאן נמי בהקדש דאיכא שינוי רשות אף דשינוי רשות לחוד לא מהני משום כיון דחייב באחריות ל"ח שינוי רשות מעליא ורוצה לאוקמי' אפי' בחטאת ואשם כמו שכתבו בתוס' שם עכ"ז עכ"פ מהני בצירוף עם שינוי השם החוזר לברייתו דאע"ג דבכל אחד לחוד לא מהני מ"מ בהצטרפות יחד שפיר מהני וקושי' התוס' דהוי שינוי החוזר לא קאי רק אתרומה ומעשר ולא אהקדש: ומעתה ניחא קו' הפ"י הנ"ל דע"כ הוצרכו התוס' להוכיח דשינוי רשות מהני עכ"פ היכי דהוי שינוי רשות גמור כגון בקדשים שאינו חייב באחריותן דאי שינוי רשות לא מהני כלל לא הי' מהני נמי טעמא דשינוי השם משום דבלא שינוי רשות הא הוי שינוי השם החוזר לברייתו אלא מוכח דשינוי רשות מהני להכי בקדשים שחייב באחריותן מצטרף בהדי שינוי השם החוזר לברייתו: והנה ראיתי להתבונן על דברי התוס' דהא דכתבו דל"ח שינוי החוזר לברייתו משום דשאלה לא שכיח דע"כ כונתם קודם שהגיע תרומה ליד כהן דלאחר שהגיע ליד כהן תו אין בידו לשאול כמו דאיתא בפרק הנודר מן הירק דמשני הש"ס בתרומה ביד כהן עסקינן דלא מצי מתשיל עלה ולכאורה יש לומר דדעת התוס' כאן הוא כשיטת רבינו אליעזר ממיץ שהביא שם הרא"ש בפירושו דהא דאמרינן דלא מצי מתשיל היינו הכהן אבל הבעלים יכולין לישאל אך כיון שהגיע ליד כהן תו לא שכיח שישאלו הבעלים עלה ע"ש. ועי' בספרי מצפה אריה סי' כ' שכתבתי לדקדק בתוס' פסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל שהקשו על הא דאמרינן דאתה רואה של אחרים ושל גבוה אמאי לא נימא הואיל אי בעי מתשיל עלה וכתבו בתירוץ הב' דמיירי דאתי הקדש ליד גזבר דתו לא אמרינן הואיל ולמה לא כתבו דביד גזבר לא מצי מתשיל אלא נראה מזה דס"ל דגם אחר שבא הקדש ליד גזבר שפיר מצי מתשיל ולא כדעת הרשב"א שהביא הש"ך בסי' רנ"ה אלא כיון שהגיע ליד גזבר לא שכיח שישאל עוד ומשו"ה לא אמרינן הואיל כיון דלא שכיח וכמ"ש התוס' שם לקמן בסוגיא דהואיל בד"ה רבה אמר דחולה שיש בו סכנה לא שכיח ומשו"ה לא אמרינן הואיל ע"ש. אולם לפ"ז יקשה דאמאי תרומתן תרומה הא בשעה שתרמו עדיין לא בא ליד כהן ואז שכיח שישאל דעל כרחך לשיטת הר"א ממיץ קודם שבא ליד כהן שאלה שכיח דאל"ה למה נחשב תרומה קודם שבא ליד כהן דבר שיל"מ ועכצ"ל דמה שכתבו התוס' דשאלה לא שכיח כונתם קודם שבא ליד כהן ומ"מ כתבו דשאלה לא שכיח ומוכח מזה דהתוס' שם לא סברי כשיטת הר"א ממיץ אלא לאחר שבא ליד כהן לא מהני שאלה ומשו"ה חשיב דבר שאין לו מתירין וקודם שבא ליד כהן אע"ג דל"ש שאלה מ"מ חשיב דבר שיל"מ והנה הרשב"א ז"ל והשטמ"ק הקשו על התוס' דעל כרחך אפילו אי ל"ש חשיב שינוי החוזר כו' שהרי בפרק הגוזל חשיב צמר וצבעו לשינוי החוזר לברייתו וזה נמי לא שכיח ולפי האמור יש ליישב דשאני הכא כיון שקודם שבא ליד כהן לא שכיח שישאל ועל כרחך תבוא התרומה ליד כהן ואחר שיבוא ליד כהן שוב לא מהני שאלה כלל משו"ה לא חשיב שינוי החוזר לברייתו משא"כ גבי צמר וצבעו שלעולם יהי' שינוי החוזר לברייתו ולא יבוא לעולם להיות שינוי שאינו חוזר לברייתו לא סגי בהך סברא דלא שכיח לחודא: ולהצדיק קושי' הרשב"א ז"ל י"ל דאיהו לשיטתי' שפיר הקשה דהנה בנדרים דף פ"ה ע"א גבי קונם כהנים ולוים נהנין לי יטלו על כרחו כתב הר"נ ז"ל בשם הרשב"א דמההיא שמעינן דהאוסר הנאת פירותיו על עצמו נעשו הפקר ויכולים אחרים ליטלן בעל כרחו ומיהו אי איתשיל על נדרו חייבים לשלם לו והר"נ ז"ל חולק עליו דאם אוסר פירותיו על עצמו וזכו בהם כבר אחרים שוב לא מהני לי' שאלה שיצטרכו לשלם לו וראיתי בספר בית הלוי חלק א' סי' כ"ו שתמה על הרשב"א מהא דק"ל דתרומה לאחר שבא ליד כהן לא מהני שאלה ועל כרחך הטעם בזה כיון שאם ישאל יהי' הכהן מחויב להחזיר נמצא שע"י שאלה נפקע הזכות של הכהן לכן לא מהני וזהו ממש סברא של הר"נ דכיון שכבר זכו בהן אחרים שוב לא מהני שאלה להפקיע זכותן ותירץ דשאני גבי תרומה שנתנו הבעלים בעצמם ליד הכהן לכן אלים טפי זכיה של הכהן אבל באוסר פירותיו על עצמו שהבעלים לא נתנו להזוכים מדעתם אלא המה לקחו מדעת עצמם להכי יכולים הבעלים לישאל על נדרו ע"ש ודבריו דברי טעם הם ומעתה י"ל נמי הכא כיון דהכא לא תרמו הבעלים ולא נתנו ליד הכהן אלא הגנב או הגזלן תרמו ונתנו ליד הכהן להכי אע"פ שתרומתן תרומה מ"מ לא אלים נתינתן ליד הכהן שלא יהיו שוב בידם לישאל עלי' וביותר יש להסביר הדבר דאע"פ שתרומתן תרומה מ"מ הטו"ה שייך להבעלים דמסתברא דאינם יכולים להפקיע זכות הבעלים שיש להם בזה ליתן לכל כהן שירצו הבעלים וא"כ כשנטל הכהן שלא מדעת הבעלים לא אלים זכותו של הכהן והוה כאלו נטלו מעצמו