מצפה אריה תנינא חלק ב שנא

ושאינו חייב באחריותן חייב דמפקא מרשותו דאפילו אי הוה תני איפכא ג"כ לא הוה ניחא דהא ר"ש היינו תנא קמא אלא ע"כ דרבנן סברי דבכל גווני הוא פטור דתורא דראובן הוא ואין חילוק כלל בין חייב באחריות ובין אינו חייב באחריות וא"כ מנין להתוס' לחלק לגבי הך סברא דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן לענין שינוי רשות בין היכי שהגזלן חייב באחריותן ובין היכי שאין חייב באחריותן הן אמת שראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמות שכתב וז"ל וטעמא דמלתא משום דכל הקדש בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית הקדש מקרי ואיכא שינוי השם וכו' והא דאמרינן מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן לומר לך שאין זה שינוי רשות אבל שינוי השם הוה דהא עולתו של ראובן מיקרי עכ"ל הרי שכתב הוא ז"ל דמחמת הטעם דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן לא חשוב שינוי רשות אך הוא ז"ל לא חילק כלל בין קדשים שחייב באחריותן או אינו חייב באחריותן אלא בכל גווני לא חשוב שינוי רשות אבל התוס' שכתבו לחלק בין קדשים שחייב באחריותן ובין שאינו חייב באחריותן לא נחתי להטעם דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן לכן נראה לי דמ"ש ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן כונתם לפרש דמ"מ חשוב שינוי השם והבן: עוד מצינו בש"ס דמעילה דף י"ח ע"ב אי מה חטא האמור בתרומה עד שיוציא מן הקודש לחול מן הקודש לקודש מנין כגון לקח קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדת ושוקל שקלו והביא חטאתו ואשמו מן ההקדש כיון שהוציא מעל דברי ר"ש ר' יהודה אומר עד שיזרק הדם מניין ת"ל תמעול מעל מ"מ וכתב רש"י ז"ל אהך דר' שמעון דקסבר דמאן דמחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו אף האי נמי דמוציאו מקודש כיון שהביאו לעזרה יצא ידי חובתו ידי אחריות ומעל ור' יהודה סבר לעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרק הדם ע"ש הרי מבואר דלענין מעילה ג"כ תליא בחיוב אחריות דכ"ז שהוא חייב באחריות לא חשוב הוצאה מרשות לרשות ואת"ל דהכא נוי יש לומר דמעיקרא תורא דראובן והשתא נמי תורא דראובן דז"א תינח בקינים או בחטאת ואשם אבל בשוקל שקלו ליכא למימר הכי דהא אחר נתינתו ללישכות ליתא שוב שם בעלים ע"ז ולא נשאר רק הטעם דחיוב אחריות ובשביל זה לבד לא חשוב הוצאה מרשות לרשות: הן אמת שהט"א במגילה דף ח' תמה על דברי רש"י הנ"ל מהא דאיתא התם ר"ש אומר את שעליו חייב באחריותו ופירש רש"י הכי דריש ליה לקרא ונרצה לו נדרו לכשיתכפר בהן הוא נרצה אבל מקמי כפרה לא נרצה ובאיזה קרבן אמרתי לך באותו שעליו הרי מבואר שגם לר"ש ס"ל דגם בנדר חייב באחריות עד לאחר הקרבה וכדמסיק התם הש"ס מ"ט כיון דאמר עלי כמאן דטעון ליה אכתפא דמי וכתב תו דבלא"ה דברי רש"י תמוהין מאוד דהאיך אפשר לומר דחטאת ואשם שהם חובה דיהיה יוצא ידי חובתו בהביאו לעזרה דא"כ במה יתכפר לו החטא וה"נ חייבי קינין הא אסורין בקדשים עד שיביאו כפרתן וכ"ז שלא הקריבו במה יתכפרו ע"ש שהאריך בזה ופירש דלא כרש"י אלא דלא תליא פלוגתתן דר"ש ור"י בחיוב אחריות ע"ש אבל לפי דברי התוס' דב"ק הנ"ל נראה בעליל דענין הוצאה מרשות לרשות תליא הרבה בחיוב אחריות דכ"ז שהוא חייב באחריות לא הוה שינוי רשות וכנ"ל: והנה בחו"מ הלכות הרשאה סי' קכ"ח כתב הש"ך ס"ק ג' אמה שכ' המחבר דהפורע חובו של חבירו שלא מדעתו אין הלוה חייב לפרוע לו אפילו אם היה המלוה דוחקו לפרוע דהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג שהביאו הירושלמי השמיטו דין זה דאפילו בע"ח דוחק אלא נראה דס"ל דבב"ח דוחק חייב לשלם ותו נראה דמסקנת הירושלמי גופא דבב"ח דוחק חייב לשלם דהכי גרסינן בירושלמי בנדרים פרק אין בין המודר עד כדון בב"ח שאינו דוחק בע"ת דוחק נשמעינה מן הדא תדע לך שהוא כן דתנינן ומקריב עליו קיני זבין וקיני זבות ויולדת חטאות ואשמות בשלא נכנס לידיו כלום וכא בשלא נכנס בידיו כלום ומפרש הש"ך דמשני דמיירי שבאו קרבנותיו כבר ביד כהן ונאבדו ביד כהן ותו לא מחויב בעה"ב כה"ג והיינו כדמוקי לה הש"ס דידן בכתובות פ' שני דייני גזירות דמיירי באבוד וגבוי וכמ"ש התוס' דנאבד ביד השליח וכן בשוקל את שקלו אפשר לאוקמי בנכנס לתוך ידיו דהיינו באבוד וגבוי ועיין בתומים שלפי פירושו של הש"ך צריך להגיה וצ"ל בשנכנס בידיו כלום ולמחוק תיבת בשלא ע"ש ולפ"ז סובר הירושלמי לפי המסקנא דהמודר הנאה מחבירו אסור להקריב קרבנותיו ואינו שוקל את שקלו דכ"ז מקרי כמו בע"ח דוחק כיון דבזה ליכא למימר דמאן מפייס ליה ובעלמא היכא דפרע בעד חבירו בבע"ח דוחק צריך לשלם לו וע"ז כתב הקצה"ח וז"ל וראיתי בתומים שהתפלא מאוד על הש"ך ומלבד הרבה דחוקים בפירושו אף גם דתו לא יתכן ומעולם לא שמענו דאם הפריש קיני זבין ליד כהן ונאבדו או נפסלו דלא יהא צריך להביא אחרים תחתיהם ואפילו נקרבו ונפסלו או נפסלו בחטאת שלא לשמה חייבין בעלים להפריש אחרים תחתיהם ואם לא הביא לא יצא ידי חובתו כלל והש"ך השוה חיוב דחטאת וחיוב דשקלים להדדי עכ"ל ואשתמיטתיה משנה ערוכה בשקלים פ"ד אמר ר' שמעון שבעה דברים התקינו ב"ד וכו' ועל הקינין הפסולות שיהיו באות משל ציבור ר"י אומר המספיק את הקינין מספיק את הפסולים ע"ש ברמב"ם וברטנורא דתנאי ב"ד היה שאם ברחו הקינין או נמצא פסולים שיקנו אחרים מדמי הלשכה ומקנין אותם לבעלים ויוצאים בהם ידי חובתם וה"נ בין לרבנן ובין לר"י אם כבר נתן לכהן ונאבדו או נפסלו שוב אין ממשכנין אותם עיין בדבריו היטב ועיין בנה"מ שכתב להסכים עם הקצה"ח ויפה כתב הקצה"ח דאשתמיטתיה להתומים משנה מפורשת דשקלים הנ"ל ע"ש: וכשאני לעצמי השתוממתי על המראה הלזו דהפלאה זו על התומים כמו כן היה יותר להגאונים הנ"ל להפליא על רש"י דמעילה הנ"ל שכתב בהדיא בין לר"ש ובין לר' יהודה אפילו אחר שבאו הקינין ליד הכהן והשקלים ביד הגזברים מ"מ הבעלים חייבים באחריותן לר"ש עד הביאם לעזרה ולר"י עד שנזרק הדם ועיין ברמב"ם פ"ו מהל' מעילה הל' י"א שכתב המוציא מעות הקדש בצרכיו וכו' אע"פ שלא הוציאן בדברי חול מעל כיצד המביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש וכן מחוסר כפרה וכו' מעל וכולם אין מועלים עד שיזרק הדם ובהלכה י"ב כתב נתן שקלו ממעות הקדש כשיתרמו התרומה ויקנו ממנו אפילו בהמה אחת ויזרק דמה ימעול השוקל שהרי חלקו באותה בהמה שנזרק דמה עכ"ל ואף שהרמב"ם אינו מדבר מענין אחריות מ"מ לפי פירוש רש"י דתלוי הדבר בחיוב אחריות צריך לומר דגם בשוקל שקלו נמי חייב באחריות לר' יהודה עד שנזרק הדם מקרבן אחד עכ"פ ולא עוד אלא שגם במתניתין דשקלים הן אותן התנאים בעצמן ר' שמעון ור' יהודה דפליגי בש"ס דמעילה הנ"ל מעתה לפי פירוש רש"י בהצטרפות דעתן של הקצה"ח והנה"מ יהיו דברי ר"ש ור' יהודה סותרין אהדדי דבמעילה פליגי עד איזה זמן חייב באחריות של הקינים ובשקלים פליגי אי מקריבין עליהם משל ציבור או המספיק מביא עליהם אבל עכ"פ הבעלים שוב אינן חייב באחריות והנה מה שאני אחזה בביאור הדברים ומקודם פשוט בעיני דאין התחלה לתמיהת הבעל טורי אבן על רש"י דמעילה מהך דמגילה דבברייתא דמעילה קתני רק חייבי חטאות ואשמות וקינין