מצפה אריה תנינא חלק ב שמח

כמדתו ל"ש למיגזר בי' מעתה לפ"ז ניחא שפיר מה שכתבו הקדמונים ז"ל טעמים אחרים ולא הזכירו כלל הטעם שאינו שלו דמנעל של ע"ז אפילו אם נעשה כמידת רגלו ואח"כ הניחו לפני ע"ז לרגלו ג"כ לכתחילה לא תחלוץ מחמת שנראה כנהנית מע"ז או משום מיאוס או משום איסור הנאה מע"ז כמ"ש למעלה:. ועוד יש לפע"ד להעיר לפמ"ש הרשב"א ז"ל שם דמשו"ה סנדל של ע"ז מותר בדיעבד דמשמשי ע"ז לאו לשרפה קיימי ואית להו תקנתא בביטול ואי משום איסור הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו ואי משום שנהנית שניתרת לעלמא בכך מ"מ עיכובא משום מצוה דרמיא עליה היא ומצוה לאו הנאה היא ע"ש א"כ איך הדין כשהחלוץ מקבל בעד החליצה מעות הרי הוא נהנה ממש ע"י המנעל צריך להיות דכשחולץ במנעל של ע"ז פסול גם בדיעבד. ובפרט לפי מה שהביא שם הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל לחלוק על הסוברים דהטעם דאסור לכתחילה הוא דמה שהיא ניתרת לעלמא חשוב הנאה דא"כ הי' צריך להיות דגם בדיעבד החליצה פסולה וטעמא דמילתא דכיון דאם לא יצא לא נהנה ולא עביד איסורא אמרינן דלא יצא ע"ש א"כ פשיטא דכשהחלוץ מקבל מעות ע"י החליצה צריכה להיות החליצה פסול' להרמב"ן ז"ל: וביותר לפמ"ש הרשב"א שם להלן דף ק"ו דבחולץ ע"מ שתתן מאתים זוז צריכה ליתן דכיון דא"א לחליצה שתתבטל הרי זה כשכירות ע"ש א"כ הכא הרי הוא לוקח שכר בעד המנעל דוגמא לזה מצינו ביו"ד סי' י' גבי השוחט בסכין של משמשי ע"ז דבהמה בריאה מותר לשחוט בה דהוה מקלקל ומסוכנת אסור לשחוט והביא הש"ך בס"ק ה' דדעת הרמב"ם ז"ל דכל הבהמה אסורה ודעת הרשב"א דיוליך הנאה לים המלח ע"ש ועי' בסי' קמ"ב ונראה דדעת הרמב"ם הוא כדעת הרמב"ן דפסלינן השחיטה כי היכי דלא יהנה ולא יהא עביד איסורא א"כ הכא נמי בחלץ במנעל של ע"ז דמ"ש ותמיה לי מה שלא העירו כלל הפוסקים בזה וצע"ג: ועוד יש לתמוה על הב"ש מהא דאיתא בגיטין דף כ' כתבו על איסורי הנאה כשר ובגט אפילו בדיעבד מעכב שיהי' של הבעל ומ"מ כשר כשכתבו על א"ה הרי מוכח דליכא למיפסל מטעם שאינו שלו ועי' שם ע"ב בתוס' ד"ה בכתובת קעקע שהעירו על הך דשלחו מתם כו' ןז"ל ואע"ג דאסור לכתוב דהא מתהני באיסורי הנאה ע"ש ולא העירו כלל דהוה אינו שלו מוכח שגם התוס' לא חשו לזה כלל ובלמדי עמדתי ע"ז ואמרתי דמטעם אינו שלו י"ל דזה בזה תליא דאם כשר לכתוב על א"ה הרי יש להבעלים זכות לדבר זה לכתוב עליו גנו וה"ה במנעל של ע"ז לחלון בו אח"כ שמעתי שכבר כתב בספר תפארת צבי חלק יו"ד בישוב דברי התוס' חולין דף ק"מ ד"ה למעוטי מ"ש וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הקרבן כשר ע"ש וקשה איך מהני מה שהקדיש הא אינו שלו וכתב הוא הך סברא דתליא בזה דאם הקרבן כשר הא יש להבעלים זכות ושפיר הקדישו ודו"ק: