מצפה אריה תנינא חלק ב שמו

סימן נא ובעמדי בהאי ענינא התבוננתי על קושי' התוס' חולין דף קמ"א ע"א ד"ה לא שכתבו מכאן קשה לפירוש ריב"א פסחים פרק א"ע דף מ"ז דאי עבר על לאו די"ט אינו לוקה משום דעשה דכיסוי דוחה לל"ת די"ט והכא משמע דכל זמן דלא עבר ושקלה איכא עשה ול"ת ע"ש ולפע"ד יש לחלק סוגיא דהכא והך סוגיא דפסחים דהתם בשעת החרישה עבר על עשה ול"ת דיו"ט וכיון דאין עשה דוחה עשה לא נשאר רק אופן זה שתדחה את הל"ת כי אפילו אם נימא שאינה דוחה את הל"ת ג"כ אין בכחה של העשה דכיסוי לדחות את העשה דיו"ט לבדה אבל הכא בחולין דעשה דמצורע דוחה עשה דשלוח הקן משום דגדול השלום כדאזיל כל הסוגיא רק תרווייהו ל"ת ועשה אין בכח עשה דמצורע לדחות ולהכי שפיר קאמר הגמרא דלאו עברה עשה הוא דאיכא יבא עשה וידחה עשה כיון דעשה דוחה עשה ושניהם ביחד ל"ת ועשה אין בכחה לדחות פשיטא דטוב יותר לבחור לדחות את העשה חדא דלענין דחי' טוב יותר דחיית העש' מדחיית הל"ת שהרי בעלמא עדל"ת ואין עשה דוחה עשה א"כ כשתוכל לדחות את העשה הלא דבר זה יותר טוב מלדחות את הל"ת ועוד אחרי שהלאו כבר עבר והעש' עדיין עומדת במקומ' ומחויב לקיימה לשלח הקן רק אם תאמר שהעשה דמצורע דוחה אותה אז יוכל לעשות מהקן צפורי מצורע אבל אם תאמר שאין העשה דמצורע דוחה עשה דשלוח הקן אי אפשר לקיים כלל עשה דמצורע ולפ"ז איך אפשר לומר דעשה דמצורע דוחה את הלאו הא אי דוחה את הל"ת שוב אין בכחה לדחות את העשה דשלוח הקן ובלא זה אי אפשר כלל לקיים עשה דמצורע ושוב לא נדחית גם הל"ת א"כ כל עיקר קיום עשה דמצורע הוא רק ע"י דחיית עשה דשלוח הקן וכיון דחד מהנך תרתי היינו הל"ת או העשה עומדת לדחות נדחית העשה ולא הל"ת וזה ברור ונכון. ועוד י"ל דבתוס' פסחים נ"ט ע"א ד"ה אתי כתבו דהיכי דעשה החמור' דוחה עשה הקל לא בעינן שיהי' בעידנא דמיעקר עשה יקיים עשה אלא דוחה בכל ענין כדמוכח בהשולח דף ל"ח גבי ר"א ששיחרר עבדו ובשלוח הקן דהוה דחי עשה דמצורע דחמור לעשה דשלוח הקן אי לאו דאמר רחמנא שלח תשלח אפילו לדבר מצוה ע"ש ולכאור' יש להקשות על דבריהם לפי"ז למה צריך הש"ס התם למיפרך הא אין עדל"ת ועשה הא אפילו ל"ת גרידא לא דחי דהא לא הוי בעידנא כו' וצריך לומר דאף דבעלמא עדל"ת דוקא בעידנא כו' מ"מ עשה דמצורע מטעם דגדול השלום דוחה ל"ת אפילו שלא בעידנא ומזה ידע הס"ד דהש"ס אבל סבירי' לי' להס"ד דהטעם דגדול השלום לא אלים כולי האי וסגי למהוי לה מעלה יתיר' על שאר עשיות בחדא מילתא דהיינו דבכל התורה אין עשה דוחה עשה ועשה דמצורע דגדול השלום יש בכחה לדחות עשה אם משכחת לה שיהי' בעידנא אבל לא לידחות עשה דשילוח הקן דהוה שלא בעידנא והוה פירוש' דהש"ס מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה היינו כולי האי ועוד והתרצן משני דסד"א דטעם דגדול השלום מהני לדחות עשה דשלוח הקן אע"פ דהוה שלא בעידנא: והנה לכאור' יש לעורר דלמה לא משני הש"ס דאיצטרך קרא דתשלח למחוסר כפורים בערב הפסח דסד"א יבא עשה דפסח שיש בו כרת ותדחה ל"ת ועשה דשילוח משום דחמיר אמנם התוס' בשבת קל"ב ע"ב ד"ה האי עשה ול"ת הוא כתבו וא"ת והא דקיימ"ל דאין עשה דוחה את ל"ת ועשה נגמר ממילה בצרעת דדחי וי"ל מה למיל' שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות ע"ש והנה מילה הוה עשה שיש בה כרת ומ"מ כתבו דמה למיל' שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות מוכח מדבריהם דעשה שיש בה כרת אינו דוחה ל"ת ועשה ואעפ"י שבפסחים נ"ט אמרינן דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמ' אינו אלא עשה גרידא אבל לא ל"ת ועשה ועי' בחי' הרשב"א שבת שכתב ג"כ שהי' סבור דעשה דמילי דחמיר דהוה עשה שיש בה כרת ונכרתו עלי' י"ג בריתות דוחה לל"ת ועשה דצרעת ולבסוף הדר בי' ע"ש אמנם אי קשיא הא קשיא לי דלוקמא ביולדת שהיא מחוסר כיפורים בערב הפסח ויש כאן שני עשין עשה דמחוסר כפורים ועשה דקרבן פסח שיש בה כרת וע"כ שפיר דוחה ל"ת ועשה מטעם דעשה דמחוסר כפורים דוחה לל"ת ולא נשאר רק עשה ואתי עשה דפסח שיש בה כרת ותדחה עשה דשילוח הקן: ועפי"ז יש ליישב מ"ש רש"י ז"ל שם ד"ה לדבר מצוה כגון קן יולדת וטהרת מצורע וקשה דלפי מסקנת הש"ס דמטעם גדול השלום איצטריך קרא דתשלח לא שייך אלא בטהרת מצורע אבל לא שייך ביולדת ועי' בהגהות הרש"ש שהרגיש בזה אבל לפי האמור ניחא דבקן יולדת משכחת לה במחוסר כפורים בעה"פ וכנ"ל ומה דלא קא משני הש"ס בהכי זהו משום דבפסחים דף צ"א פליגי תנאי אי נשים בראשון חובה או רשות ע"ש ומשוה"כ לא נחתו הגמרא לאוקמי' הברייתא אליבא דתנאי אבל למאן דס"ל דחייבות בפסח כמו אנשים שפיר בעינן קרא גבי יולדת מחוסר כפורים: ונראה לי די"ל דדבר זה תליא במחלוקת של הר' יוסף מארץ ישראל שהביאו התוס' בקדושין דף ל"ד ד"ה מעקה דס"ל דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים עם הריב"א שבתוס' חולין הנ"ל שלשיטת הריב"א דבעשה בעלמא דוחה ל"ת שיש עמה עשה שפיר יש לומר בכה"ג נמי שהל"ת נדחית מחמת העשה דמחוסר כפורים והעשה נדחה משום עשה דפסח אבל לשיטת ה"ר יוסף דאף הלאו אלים א"כ אין בכח העשה דמחוסר כפורים לדחות הל"ת דשילוח הקן כלל כיון דהלאו אלים ולהכי שוב אין בכח עשה דפסח לדחות ל"ת ועשה. ובזה יש ליישב מה דקשה לכאור' אשיטת הש"ס דמסיק שנטל על מנת לשלח וסד"א דעשה דמצורע דוח' לעשה דשילוח הקן משום דגדול השלום וכו' וכתב רש"י ד"ה אסור בתשמיש המטה דאזלא אליבא דמ"ד ימי סיפורו כ"ש ימי חלוטו וכן כתבו התוס' ביבמות ה' דלמאן דשרי ליכא הטעם דגדול השלום כיון דמותר בתשמיש המטה (דלא כריטב"א שכתב דגם לדידי' שייך גדול השלום כיון דמשתלח חוץ לג' מחנות אין האשה רוצית לבוא אצלו) הדרא קושיא לדוכתא אליבא הך מ"ד למה לן קרא דתשלח תיפוק לי' דאין עשה דוחה עשה ועוד קשה על הרמב"ם שכתב בפרק י"ג מהלכות שחיט' דאין עשה דצרעת דוח' ל"ת ועשה דשילוח הקן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ותמה השאגת ארי' בסי' ל"ג דהא בסוגיא איתא דל"ת ועשה לא צריך קרא וקרא מיירי בנטל ע"מ לשלח דליכא אלא עשה לחודא ולפי הנ"ל שפיר ניחא דאיצטריך קרא למחוסר כפורים דיולדת בעה"פ ובכה"ג סד"א דדחי אפילו ל"ת ועשה קמ"ל דלא דחי: אבל עדיין קשה קושיא השני' של השאגת ארי' על הרמב"ם ז"ל דמדנקט שאין עשה דוח' ל"ת ועשה משמע דאם נטל ע"מ לשלח דליכא אלא עשה שפיר דוחה ובגמרא איתא בהדי' דאפילו בכה"ג לא דחי ובפרט לפי מה דמשמע מהרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות טהרת מצורע שהוא פוסק כמ"ד ימי סיפורו ולא ימי חלוטו ליתא לגבי מצורע טעם דגדול השלום ולדידי' גם בלא קרא אמרינן מאי אולמא האי עשה מהאי עשה ואין לבטל שילוח הקן משום טהרת מצורע ועי' שם שהאריך הרבה בזה: ומה שנרא' לפענ"ד בזה דלעיל במתניתין קתני שילוח הקן נוהג בחולין אבל לא במוקדשין ומפרש בגמרא דאמר קרא שלח תשלח את האם במי שאתה מצווה לשלחו