מצפה אריה תנינא חלק ב שמה

הא אינה ראויה לקיימה ולר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאווין מא"ב ע"ש ולפי הנ"ל מאי פריך לר"ע הא לר"ע נמי קשה ליתי עשה וידחה ל"ת וצריך ג"כ לשינוי' דהש"ס אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וז"א אלא אי אמרינן דבעינן אשה הראוי' לקיימה להכי כיון שהיא יכולה לומר אחר ביא' ראשונ' לא בעינא לא הוי אשה הראוי' לקיימ' אבל לשמעון התימני דלא בעינן אשה הראוי' לקיימה שפיר י"ל דאתי עשה ודחי ל"ת וע"ז ל"ש לומר האי סברא דאי אמרה לא בעינא כמו בכיבוד אב ואם דלא אמרינן הכי כנ"ל אך בלא זה מוכח מש"ס דיבמות דבכל דוכתא אמרינן דלר"ע חייבי לאווין לאו בני חליצ' ויבום נינהו ולא אמרינן לדידי' דיבא עשה וידח' ל"ת וכמו שהבאתי למעל' קושית התוס' ביבמות דף ט' ע"א: והנה ראיתי להשעה"מ הל' יבום פ"ו שכתב ליישב קושית התוס' עפ"י מה דאמרינן ביבמות דף כ' דפריך אלא אלמנ' מן האירוסין יבא עשה וידח' ל"ת ומשני רב גידל דכתיב ועלתה יבמתו השערה יש לך יבמה שעולה לחליצ' ואינה עולה ליבום ופריך ואימא חייבי כריתות ומשני אמר קרא ואם לא יחפוץ הא אם חפץ ייבם כל העול' ליבום עולה לחליצ' כו' ומה ראית מסתברא חייבי לאווין תפסי בה קידושין וחייבי כריתות לא תפסי בה קידושין ואע"ג דמסקינן התם דחייבי לאווין אינן מתיבמות משום גזירה מ"מ הך דרשא דרב גידל קושטא קאי כו' וא"כ לר"ע חייבי לאווין דלא תפסי בה קידושין ממעטינן מקרא דאם לא יחפוץ כמו חייבי כריתות וקרא דיבמתו אתי לחייבי עשה ומסיים השעה"מ זאת הנרא' לפענ"ד כפתור ופרח עיי"ש באריכות. ובעניותי לא יכולתי להלום דבריו דבשלמא אלו היו התוס' מקשין דלר"ע נמי נימא עדל"ת ויהיו חייבי לאווין עולין לחליצ' הי' תירוצו עולה יפה דכיון דלר"ע לא תפסי בה קידושין ממעטינן מקרא דאם לא יחפוץ כמו חייבי כריתות אבל קושית התוס' היא דנימא עדל"ת ותהא חייבי לאווין עולה ליבום איך אפשר למעט חייבי לאווין מקרא דאם לא יחפוץ ודוקא חייבי כריתות ממעטינן משום מיעוטא דרחמנא מג"ש דעליה דאינה עולה ליבום דרשינן מקרא דאם לא יחפוץ דאינה עולה ג"כ לחליצ' אבל חייבי לאווין דאין לנו מיעוטא דאינ' מתייבמת קושית התוס' שפיר דנימא עדל"ת ותהא מתייבמת אמנם המעיין שם יראה שגם הוא הרגיש בזה וכתב דכיון דכתב רחמנא לקחת בעינן שגם בעלמא בת ליקוחין היא וכיון דחייבי לאווין לר"ע בעלמא לאו בת ליקוחין היא ליכא בכלל לקחת ולהכי לאו בת חליצ' ויבום היא ואני אומר תם אני ויודע לשאול דאם נימא דמלקחת ידעינן דגם בעלמא בת ליקוחין היא ואם אין בה תפיסת קידושין בעלמא לאו בת חליצ' ויבום היא למה איצטרך לן האי סוגיא ארוכה דעליה בפ"ק דיבמות כמעט סוגיא היותר גדולה בכל הש"ס והאריכו בה הרבה רש"י ותוס' והרבה מהקדמונים והאחרונים והתלמידים נלקו עלי' בבית רבם ולווה קאמר הש"ס שם דף ג' ע"ב לפי שנאמר יבמה יבא עליה שומע אני אפילו באחת מכל העריות האמורות בתורה תיפוק לי' הא כתיב לקחת דבעינן שתהא בת ליקוחין גם בעלמא אלא במחכ"ת דבריו תמוהים מאוד: והנה בגוף קושייתי הנ"ל אמאי לא תהא מצות יבום דוחה ל"ת ועשה דאלמנ' לכ"ג מטעם גדול השלום י"ל דענין גדול השלום לא אלים למידחי ל"ת שהרי אם נעשה סריס אדם אחר הנשואין אסור לבוא עליה ולא התירה התורה מטעם גדול השלום וצ"ל דענין גדול השלום דוחה ענינים שאינם מעניני אישות כמו מחיקת השם או שילוח הקן ותגלחת אבל כל שהיא אסורה עליו משום עניני אישות אינו מותר מטעם גדול השלום ועפ"ז מיושב דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות יבום הלכה י' היתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו או איסור עשה או שהיתה שני' הרי זו חולצת ולא מתייבמת ומפני מה צריכה חליצ' מפני שיש בה ליקוחין כו' ומן הדין הי' שיתייבמו שהיבום מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת יבא עשה וידחה ל"ת אבל חכמים גזרו שלא יתייבמו חייבי לאווין ולא שניות גזירה שמא יבא עלי' פעם שני' ואין שם מצוה אלא ביאה ראשונ' בלבד לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה ואין צריך לומר שני' הרי זה קנה קנין גמור ומוציא' בגט והיא וכל צרותי' מותרות לזר שהרי נפטרו וכו' עכ"ל ובספר שאגת ארי' הל' ציצית סי' ל"ג העתיק כל דבריו ותמה עליו הרי חייבי עשה מן התורה לא רמי ליבום דהא אין עשה דיבום ראוי לדחות את עשה דחייבי עשה כגון מצרי ואדומי בתוך שלשה דורות דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה והרי בגמרא בפרק ב' ביבמות מתיב רבא מדתניא פצוע דכה וכרות שפכה אם בעלו קנו ואס"ד חייבי לאווין מדאורייתא לחליצ' רמיא ליבום לא רמיא אם בעלו אמאי קנו אלא אמר רבא גזירה ביאה ראשונ' אטו ביאה שני' הרי דאי חייבי לאווין מן התורה לחליצה רמיא ליבום לא רמיא אפילו אם בעלו נמי לא קנו וא"כ חייבי עשה דודאי לא רמי ליבום מן התורה דאין עשה דיבום דוחה להו אם בעלו לא קנו ואיהו ז"ל גופי' כתב בתחילת דבריו אבל חכמים גזרו שלא יתייבמו חייבי' לאווין ושניות ואילו חייבי עשה שייר ויפה כוון דחייבי עשה בלא גזירה אינו מן הדין שיתייבמו וכדאמרן אלא לבסוף כלל עמהם חייבי עשה דאם עבר ובעל קנה והרי דבריו מעורבבין ולא רישא סיפא ולא סיפא רישא עכ"ל ע"ש והאריך הרבה בזה ועיין בספר נודע ביהודא מהדורא קמא בסוף הספר בתשובתו אל חתנו הרב שגם הוא הרבה לתמוה על דברי הרמב"ם הנ"ל והביא שכבר קדמוהו בתמיה זו הרש"ל בספרו יש"ש על יבמות עד שסיים כשגגה היוצא מלפני השליט כו' ולפי מה שהוכחתי מש"ס דסוטה דגם ביבמה שייך לומר גדול השלום יש לומר דסבר הרמב"ם ז"ל דנהי דבעלמא אין עשה דוחה עשה והטעם דאמרינן מאי אולמא האי עשה מהאי עשה מ"מ עשה דיבום מן התורה דוחה עשה דמצרי ואדומי דעשה דיבום עדיף טפי משאר עשה מטעם דגדול השלום ואף על פי שתהא דוחה עשה ול"ת לא סגי בהך דגדול השלום כמו שכתבתי כיון דהביאה הוא האיסור ליכא למימר הכי מ"מ לגבי עשה דוחה עשה דשניהם כהדדי נינהו עכ"פ יש עדיפותא לעשה דיבום על עשה דמצרי ואדומי מטעם גדול השלום ומדאורייתא מתייבמת כן הוא דעת הרמב"ם ז"ל: ועדיין יש לעורר בקידושין בפרק האומר דף ס"ח דשקיל וטרי הש"ס התם לר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאווין כי תהיינה במאי מוקי לה כו' נוקמי' בחייבי עשה הני חייבי עשה במאי נינהו אי שתיהן מצריות שתיהן שנואות אי אחת מצרית ואחת ישראלית שתי נשים מעם אחד בעינן ע"ש ולפי הנ"ל הי' אפשר לשנויי דלעולם מיירי בשתיהן מצריות ואחת היתה יבמתו שהיא מותרת לו ומקרי' אהובה והשני' היא אינה יבמה והוי שנואה ובשלמא אי נימא דבחייבי עשה גם ביבמה לא הותר מדאורייתא אלא ביאה ראשונ' ותו לא שפיר ניחא דאחר ביאה ראשונ' תו לא מקרי' אהובה ואע"ג שכתבו התוס' ביבמות מ"ט ע"ב ד"ה סוטה דכי תהיינה משמע שהיא שנואה בתחלת נשואין וא"כ אהובה נמי יש לומר דהיתה אהובה בתחלת נשואין מ"מ יש לומר דמשמע שהיא אהובה מתחלת נשואין עד עתה כמו שנואה שהיא שנואה מתחל' ועד עכשיו אבל אי נימא דחייבי עשה היבמה מותרת לעולם שפיר יש לומר דמיירי בכה"ג אך יש לומר דמי כתיב כי תהיינה ליבם וכן אמרינן התם מי כתיב כי תהיינה לכהן ע"ש: