מצפה אריה תנינא חלק ב שמג

לפני ראובן ליבום דאפילו היא עצמה חולצת ואין אני קורא בה כל שאינו עולה ליבום כו' דבתנאי לא קמיירי קרא ולא אמרינן אלא באיסור ערוה אבל בזו איסור דבר אחר גרם לה והרי זה כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כו' והרי זו אינה עולה ליבום ומ"מ צריכ' חליצ' וכתב השעה"מ ולא זכיתי להבין דבריו דנודרת הנאה דבעינן חליצ' לאו משום דדבר אחר גרם לה לאסור אלא משום דריבה הכתוב יבמתו לחייבי לאווין ועשה דבעי' חליצ' ע"ש. וכבר כתבתי בפירוש דבריו לעיל סי' כ"ז אך כעת עלה על דעתי די"ל דבפשיטות ניחא דמתניתין סתמא קתני ומשמע דאתיא אליבא דכו"ע דלא מצינו דר"ע פליג אהך מתניתין ועכצ"ל דר"ע מודה בזה משום דדבר אחר גרם לה וממילא ה"ה לרבנן גם בחייבי כריתות כה"ג היכי דדבר אחר גרם לה כמו נודרת אליבא דר"ע אבל מה דקשה טובא לפ"ז דיש לחלק בין איסור שגופה גרם לה לבין איסור שדבר אחר גרם לה מאי קאמר הש"ס ביבמות דף כ' אהא דפריך אי הכי חייבי לאווין נמי הא רבי רחמנא יבמתו דילמא יבמתו אתי היכי דדבר אחר גרם לה ובכה"ג אפילו בחייבי כריתות נמי חולצת אבל היכי דאיסור גופה גרם לה גם חייבי לאוין אינן עולין לחליצ' כמו חייבי כריתות ואין חילוק בין חייבי כריתות לבין חייבי לאווין אלא בין איסור גופה לבין איסור דבר אחר: ונ"ל דיש מקום בראש לומר דהנה לכאור' יש להבין איזה חילוק יש בין איסור גופה לבין איסור דבר אחר הא בפסחים דף מ"ח פרכינן ואי איסור מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופא ומה לי איסור דבר אחר ואיך כתב הרשב"א ז"ל לחלק בחייבי כריתות בין איסור גופו לבין איסור דבר אחר. אמנם לדעתי יש לומר דעיקר החילוק בנתן לה גט על מנת שלא תנשאי לשמעון ונשאת לראובן ונפלה לשמעון ליבום דס"ל להרשב"א ז"ל דאף על פי שאינה עולה ליבום עולה לחליצ' זהו מטעם דכל עיקר דפטרינן ט"ו עריות מחליצ' ומיבום ילפינן מגזירה שוה דעלי' עלי' מאחות אשה כמבואר בריש יבמות ולהכי בעינן שיהי' דומה ממש לאחות אשה מה שאין כן בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי לשמעון דדבר אחר גרם לה ולא דמי לאחות אשה (וכן כתבו התוס' בהדיא בריש המגרש דף פ"ב ע"ב ד"ה אפילו עיי"ש) סובר הרשב"א שעולה לחליצ' א"כ כל זה הוא לפי האמת דחייבי לאווין עולין לחליצ' אבל אי הוה אמרינן דחייבי לאווין נמי אין עולין לחליצ' אף על גב דלא דמי לאחות אשה דהא תפסי בהן קידושין שוב אין לחלק בין אם איסור גופה גרם לה או איסור דבר אחר גרם לה כמו דאמרינן בש"ס דפסחים הנ"ל: ועוד נ"ל דיש להסביר עפ"י מה דקי"ל באה"ע סי' קמ"ג סעיף י"ח בנתן גט ע"מ שתיבעלי לפלוני נתקיים התנאי שנבעלה לו בין בזנות ובין בנשואין ה"ז גט ולכתחיל' לא תיבעל לו דהא אינה מגורשת עד שתיבעל לו נמצאת תחילת ביאה באיסור ועי' בב"ש ס"ק ל"א שמראה מקום בהירושלמי מעתה לפ"ז י"ל דה"ה במגרש על מנת שלא תנשאי לשמעון והלכה ונישאת לראובן אחיו ונפלה לשמעון ליבום או לחליצ' אע"פ שאם עבר שמעון ויבם אותה הרי היא נעשית אשת איש למפרע מ"מ תחילת העראה כעשה בענין יבום דוגמ' הירושלומי הנ"ל משו"ה קרינן לה קצת עולה ליבום להצריכה חליצ' מעתה לפי המסקנ' דחייבי לאווין מקרי עולה ליבום משום שיש בהן תפיסת קדושין אנן אמרינן להחמיר באופן הנ"ל שמגרש על תנאי כיון שיש בענין זה קצת תפיסת קדושין צריכ' חליצ' אבל הס"ד שפיר קאמר הא רבי רחמנא יבמתו דאי אפשר כלל דיבמתו מיירי במגרש על תנאי דאי חייבי לאווין פטורין מחליצ' אע"פ דתפסי בהן קדושין למה יגרע חייבי כריתות דדבר אחר גרם לה ואפילו נודרת דדבר אחר גרם לה דהא אמרינן שם בפסחים מה לי איסור גופו ומה לי איסור דבר אחר ומעתה זה אינו אלא לרבנן דקי"ל כוותייהו דקדושין תופסין בחייבי לאווין אבל לר"ע דס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאווין שוב י"ל דקרא דיבמתו אתי במגרש על תנאי כנ"ל או בנודרות: והנה למעלה כתבתי בפשיטות דאפילו ר"ע דסבר אין קידושין תופסין בחייבי לאווין מ"מ בנודרת הנאה מיבמה או מאיש אחר יש בהן תפיסת קידושין דהא האיסור אינו מצד אישות רק מצד ענין נדר. ולכאור' יש לעורר מקידושין דף ס"ח דילפינן מקרא דכי תהיינ' לאיש שתי נשים אחת אהוב' והאחת שנוא' וכי יש שנואה לפני המקום אלא שנוא' בנשואיה ואיזו היא חייבי לאווין ש"מ דקידושין תופסין בחייבי לאווין דילמא אין קידושין תופסין בחייבי לאווין וקרא דכי תהיינ' מיירי במודרת הנאה קודם שנשאה ואח"כ נשאה באיסור והו"ל שנוא' בנשואיה ומ"מ תפסי בה קידושין וכן בכתובות ריש פרק אלו נערות דפריך מאי בינייהו בין שמעון התימני דאמר אשה שיש בה הויה לבין ר"ש בן מנסיא דאמר אשה הראוי' לקיימה אליבא דר' ישבב דאמר בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף כו' ולמה לא קאמר דאיכא בינייהו נודרת דיש לומר דכיון דנודרת יש לה היתר ע"י התרת חכם חשיב ראוי' לקיימה ואפילו נודרת על דעת רבים קיימ"ל דלדבר מצוה יש לו התרה וגם בלא"ה משני לה שפיר איכא בינייהו בעולה לכהן גדול אבל בקידושין שם קשה דאיך ילפינן מזה דקידושין תופסין בחייבי לאווין כיון דמשכחת לה בנודרת הנאה והנשואין היו באיסור ומ"מ הקידושין תופסין אפילו לר"ע דלא מסתבר כלל למימר דלר"ע גם בנודרת אין קידושין תופסין דלא מצינו דבר זה בשום מקום: אבל מה שאני עומד בתמיה מ"ש הב"י אה"ע סי' קס"ה בדין יבמה הנודרת הנאה בשם הרשב"ץ בתשובה מה שאמרו בנודרת כו' זה אינו אלא כשה נדר קיים אבל אם מצא' פתח לנדרה מתייבמת ע"ש הובא בב"ש שם ס"ק ד' לפ"ז איך אפשר לפוטרה בלי חליצ' גם לולא הטעם דדבר אחר גרם לה תיפוק לי' דיש לחוש שמא תלך אחר שתהא נישאת לבעל לשאול על נדרה ותהא למפרע זקוקה ליבום או לחליצ' וצ"ל שאין לחוש לכך דודאי לא תקלקל את עצמה וצ"ע: סימן נ' בסוטה דף כ"ד איתא דתניא תחת אישך פרט לארוסה יכול שאני מוציא אף שומרת יבם ת"ל איש יש דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר תחת אישך פרט לשומרת יבם כו' ע"ש והנה בחולין דף קמ"א ע"א איתא דאמר מר גדול השלום שבין איש לאשתו שהרי אמרה תורה שמו של הקב"ה שנכתב בקדוש' ימחה על המים וכתב רש"י ז"ל פרשת סוטה יש בה אזכרות הרבה כתובות ומעתה עכצ"ל דה"ה ביבמה נמי שייך לומר גדול השלום בין יבם ליבמה דאל"ה איך משקין את היבמה ומוחקין את השם שנכתב בקדוש' לר' יאשיה וגם לר' יונתן למה לן קרא למעוטי אלא מוכח דשייך גדול השלום ביבמה וביבמות דף כ' קאמר הש"ס דאלמנה לכה"ג גו"ח לכה"ד חולצין ולא מייבמין וקאמר הש"ס בשלמא אלמנ' מן הנשואין אין עדל"ת ועשה אלא אלמנ' מן האירוסין יבא עשה וידחה ל"ת ומסיק גזירה ביאה ראשונ' אטו ביאה שני' והתוס' ביבמות דף ה' ע"א ד"ה ואכתי הקשו דליגמר ממצורע דעדל"ת ועשה שאינו שוה בכל ואמאי אמרינן ביבמות בשלמא אלמנ' מן הנשואין אין עשה דל"ת ועשה אמאי ניחא לי' הא לאו ועשה שאינו שוה בכל הוא וכתבו לתרץ בשם יש מפרשים דלא ילפינן ממצורע משום דגדול השלום ועשה דידי' עדיף משאר עשה