מצפה אריה תנינא חלק ב שמ

דומה להפרשת תרומה וחלה דמהני בדבר שבידו אך לא ידעתי בלא"ה מה כל הרעש הזה אם נימא דתוס' מפרשי דמיירי דהלבלר כותב אחר שכנסה דלא כרש"י ורמב"ם ועי' בחידושי הרמב"ן ז"ל שמפרש ג"כ הכי ומו"ח ז"ל בספרו ברכת רצה סי' נ"א הרחיב הדיבור בענין זה ומעתה י"ל דהתוס' ג"כ מפרשים הכי וביחוד דלדעת התוס' דאמרינן כל מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח א"כ הא דאמרינן התם דלאשה דעלמא אינו גט על כרחך מיירי נמי אפילו אם הלבלר כתב אחר שכנסה: ובדבר השלשת כתובתה המבואר בהתקנ' שבא הצ"צ וחידש דכשאין להבעל להשליש כתובתה ימכרו הקרובים להבעל כתובתה בט"ה ומטעם דזכות הוא לה לקבל הט"ה מלהמתין עד שתקבל הגט ע"ש ואם כי יש לשדות בה נרגא דבנשתטית דע"י המכיר' הלזו היכולת ביד הבעל לישא אחרת מסתמא בודאי לא ניחא לה וכן ראיתי להחת"ס שם שמפקפק ג"כ על העצה שהמציא הצ"צ מחמת טעמים אחרים אולם מ"מ גם הוא ז"ל לא רצה לדחות דברי הצ"צ ע"ש אך בעובדא דידן כי אין להבעל למלאות גם עצה הלזו כי לרש אין כל אין לנו מה לדון בפסק הלזה אכן לפי מה שהגיד לי האברך בעצמו שהניח אצלה בשעת הפרדו מאתה כסף מזומן וחפיצים בעד כמה מאות ר"כ וכשחלתה ר"ל נפל כ"ז ביד אביה ובני משפחתה ועלה על לבי להסתפק בכה"ג היכי שהבעל טוען שיש בידה כדי כתובתה אם יש להאמין לו אם לא כי כפי מה שכתב הב"ש בשם הב"ח ח"ל וב"ח כתב קבלה היא מגדולי עולם שיציעו הענין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר מאה רבנים וגם ישליש סך הכתוב' ונדוניא וח"כ ביד הב"ד ואח"כ ישא אחרת עכ"ל נראה מרהיטת לשונו שאין התרת מאה רבנים תליא בהשלשת כתובתה ואין הפירוש שהמה לא יתירו אלא באופן שישליש כנ"ל כי באופן זה הי' צריך לומר שישליש הבעל מקודם ואח"כ יבקש התרת מאה רבנים אלא ע"כ הוא ענין בפני עצמו שהרבנים יכולים להתירו קודם השלשה רק הוא אינו רשאי לישא אשה עד אחר ההשלשה ואם נשא בלי ההשלשה הוא עבר על החרם ולפ"ז יש להאמינו אם טוען שיש בידה כדי הכתוב' כי חלילה אם הוא משקר הוא עובר על החרם וקמי שמיא גליא וגם בהתקנ' המובא בתשובת מהר"ם מרוטענבערג וז"ל והחרם אשר שם רבינו גרשום שלא ישא איש שתי נשים אין להתירו אלא במאה אנשים מג' מלכיות אוניוא"ה ולימרבדיאה וצרפת גם לא יתירו עד שיראו טעם להתיר גם באותו ענין שתהא כתובתה צרורה ומונחת במשכנות ובמעות ע"ש מבואר מלשונו שאין רשות להמאה רבנים להתיר אלא באופן שיהיו כל האופנים הנ"ל ופשיטא לפי זה דאין הבעל מהימן שיש בידה כדי כתובתה: סיומא דהך מילתא שישתדל. הבעל לעשות כל טצדקי להשליש איזה סך מסוים עבור האשה שלא תצא לגמרי בפחי נפש ח"ו וגם יתן אביה כתב בלשון המדינ' שהוא מחייב את עצמו להחזיקה ואם יראו עיני הב"ד שבמקום דירתו שהשלשת סך מסוים במזומן הוא דבר שאי אפשר ביד הבעל לקיים אזי יתן נאטאריאנוסאקט בכל אופן היותר מועיל עפ"י חקי המדינ' על הכתובה ומזונותי' כדי שאולי לא יתן אביה לה מזונות יהי' על הבעל מוטל להחזיקה ואם כה יעשה ויסכימו מאה רבנים מג' מלכיות דוקא ולא מג' ארצות כי כן הי' מו"ח ז"ל מקפיד מאוד שלא להתיר באופן אחר אזי גם אני נמנה להיות מן המתירין להתיר לו לישא אחרת וד' יברך את עמו בשלום ויצילנו משגיאות: סימן מה הנה ראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו ליבמות דף כ' ע"א שכתב אהא דפרכינן התם אמתניתין דקתני אלמנה לכהן גדול קא פסיק ותני לא שנא אלמנה מו הנשואין ולא שנא אלמנה מן הארוסין כו' וז"ל ובדין הוא דליקשי לי' הכי מדתני בהדיא גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דאיסורי לאו גרידא נינהו וכן כתב הריטב"א ז"ל שם ע"ש הרי סבירי להו דגרוש' לכה"ד ליכא עשה דקדושים יהיו דאל"ה הרי גרושה לכה"ד נמי איכא לאו ועשה. אבל התוס' במכות דף ט"ז ע"א ד"ה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר כתבו וליכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה שאינו שוה בכל דהא אי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ע"ש (כך הוא הגירסא בגמרות שלפנינו) הרי סבירי להו דגרושה לכה"ד הוה עשה ול"ת ועכצ"ל דיש בכה"ד עשה דקדושים יהיו וכן כתבו בתוס' בהדי' ריש פרק יש מותרות דף פ"ד ע"א ד"ה והיכא וז"ל דבחללה נמי איכא עשה דקדושים יהיו ונראה דס"ל דאע"ג דשם ביבמות דף כ' רצה הש"ס למימר דאיכא גבי אלמנה מן הארוסין לכהן גדול עשה דקדושים יהיו ודחי הש"ס דבכל התורה כולה איכא נמי עשה דוהתקדשתם זהו רק אצל אלמנה לכהן גדול דלא כתיב בהך פרשה אבל גרוש' וחללה לכהן הדיוט דכתיב בהך פרשה קיימינן בהא דאיכא עשה דקדושים יהיו וכן כתבו בהדיא בתוס' ב"מ דף ל' דעשה דקדושים יהיו לא קאי רק אמה דכתיב בהאי פרשה ע"ש ומצאתי שכבר העיר בזה השעה"מ הלכות יבום וחליצה פרק ו' הלכה י"א ע"ש וכבר כתבתי בענין זה בספרי מצפה ארי' סי' כ"ד והבאתי מה שהגיה הב"ח בדברי התוס' מכות דעשה שאינו שוה בכל הוא כצ"ל ולפ"ז כך הוא כונתם דאין עדל"ת דעשה דלו תהי' כו' חשוב אינו שוה בכל משום דאי אמרה לא בעינא ליכא לעשה כלל ולפ"ז ס"ל דקדושים יהיו לא חשוב עשה ובאמת בחנם דחק שהרי כתבו התוס' בפרק יש מותרות בהדיא איפכא אלא דקדושים יהיו חשוב עשה בחללה לכהן וה"ה בגרושה: ולולא דברי התוס' אילו הייתי כדאי הייתי אומר דיש לקיים דברי שני הצדדים דהיינו דגרוש' לכהן איכא עשה ול"ת משום דקדושים יהיו הוה עשה אבל מ"מ לא סגי עשה כזו לעכב שלא תהא נדחית מפני עשה אחרינא והטעם בזה דקדושים יהיו אינו אלא ענין שנצטוו הכהנים לעשות ולקיים ככל הכתוב עליהם ואשר צוום הקב"ה במצות יתרות על שאר בני ישראל ואם עוברים על עניני מצות כהונ' כגון גרוש' וחללה לכהן מלבד הל"ת עוד המה עוברים על העשה דקדושים יהיו שזה ציווי וחיזוק על כל האזהרות שהזהיר' התוה"ק על הכהנים בין בענין נשים האסורות להם בין לענין טומאת כהנים והעשה היא בגופם אבל לענין יבום וכדומה שאנו באין להתיר הל"ת מטעם עשה דיבום דוחה ל"ת דגרוש' לכהן והל"ת נדחית מפאת חק התורה אין כח לעשה דקדושים יהיו לעכב על ידה מלדחות דאם עוברים על הל"ת משום קיום עשה דיבום הרי הם בקדושתן כמו שהיו מקודם כיון שאינם עוברים מצד מורדן נגד חוקי התורה אלא אדרבה המה קדושים לקיים מה שנגזר עליהם מאתו יתברך שעדל"ת וזהו כוונת הש"ס ביבמות כ' ע"ב כל התורה נמי כתיב והתקדשתם מ"מ אינה מעכבת בעלמא שלא תהא עשה דוחה ל"ת ה"ה עשה דקדושים יהיו דכתיב גבי כהנים אינה מעכבת שתהא עשה דוחה לאו האמור בכהנים אמנם זהו דוקא אם נימא דקדושים יהיו לא קאי אהא דכתיב דוקא בהאי פרשה לבד אלא אפילו אלמנה לכהן גדול דלא קאי בההיא פרשה נמי איכא עשה דקדושים יהיו א"כ דמי ממש לוהתקדשתם דהוי נמי עשה כללית שישמרו חוקי ה' וילכו בדרך התורה אבל אי נימא דקדושים יהיו קאי רק אמה שכתוב בהאי פרשה והוי עשה פרטית אהני לאוי דכתיב בהאי פרשה דהיינו טומא' לכהנים ואיסור לקיחת גרושה זונה וחללה לכהן הדיוט תו לא חשוב עשה כללית אלא כשאר עשה ולא אתי עשה