מצפה אריה תנינא חלק ב שלט

המהרי"ט] דמהני בדשלבל"ע היכי דמתנ' בפירוש כו' ולמה לא יהא מהני לשליח כל שהוא בידו ועוד קשה מה שהביאו ראיה מהך דיבמות דף כ"ב ע"א מסוגיא דאמר ללבלר כתוב גט לארוסתי הא התם נכתב הגט קודם שכנסה והתם ראוי שלא יועיל מה שבידו דגבי תרומה אמר שיהיו תרומה לכשיתלשו כו' והתם כתיבת הגט קודם שיבמה ומשו"ה לא מהני בידו כיון שהכתיבה לא הי' מועיל לשעתו וליישב קושייתו השניה העלה הגאון ז"ל דמצד כתיבת הגט קודם היבום ליכא חסרון כיון דהוי בידו ואפילו אם כתב בעצמו ונתן להאשה קודם היבום ואמר לה מעכשיו נמי מהני ואפילו אם נתקרע הגט היא מגורשת כמו דמצינו בקידושין דף ס"ג לרבי דאמר אדם מקנה דשלבל"ע דמהני בכותב לעבד לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו כן הכא נמי אף לדידן היכי דהוי בידו ע"ש והשתוממתי על המראה לראות דברים אלו יוצאים מפי גאון מובהק אשר האיר פני תבל בחכמתו ובמחכ"ת שגגה גדולה היא דהאיך יעלה על הדעת לומר דבר כזה דממ"נ אם נימא דלאחר היבום נעשה מגורשת למפרע שוב נתבטל היבום למפרע דאיך מצינו לאחוז החבל בשני ראשין לומר דע"י יבום קנאה ואח"כ נעשית מגורשת למפרע הא זה בזה תליא דאם היא מגורשת למפרע שוב לא היתה אשת איש מעולם ובשלמא גבי עבד אמרינן שפיר דלקח עבד ע"מ לשחררו דהא אם הי' נותן לרבו הכסף ע"מ שישחררו ג"כ הי' מהני דהא עבד כנעני יוצא בכסף ע"י אחרים כמו דאיתא בקידושין דף כ"ג ואפילו אם נימא דמה שהוא כתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו חשיב שטר שחרור מ"מ עכ"פ הי' בשעת מעשה עבד ובר שחרור אבל בנותן גט ליבמה שעדיין לא היתה בת גירושין אין ספק דבכה"ג דלא הוי גט לכו"ע ויותר מזו כתב המ"ל בפ' ו' מה' גירושין בשם הרשב"א דגם במקדש מעכשיו ולאחר ל' יום דאינו יכול לגרש קודם הזמן אף דזמן ממילא קאתי וחשיב כמו שבא לעולם ונראה דאפילו אם נותן הגט ג"כ מעכשיו ולאחר זמן שיחולו הקידושין ג"כ לא מהני ע"ש ואפילו לפי מה שנסתפק מקודם בזה מ"מ ביבמתו דליכא בה תפיסת קידושין כלל פשיטא דאפילו למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע לא מהני כשנותן לה הגט שתתגרש מעכשיו ולאחר שיבמה וכ"ש לדידן דקי"ל אין אדם מקנה כו' והגאון ז"ל הפריז על המדה בזה ודו"ק: שוב כתב הא"מ ליישב קושייתו הראשונ' דלמה יהיה שליחות גרע דל"מ בדבר שלבל"ע גם בדבר שבידו עפ"י מ"ש הרשב"א בקדושין דף ס"ב דמשני התם נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה וז"ל תמי' לן מלתא כיון דשניהם נתרצו אמאי לא מהני כמו מקדש לאחר ל' יום ותירץ דגבי קידושין לאו בידו לגמרי דהרי צריך שיהי' בדעת האשה להתקדש לו ואע"פ שהאש' עכשיו מתרצה בכך ודעת שניהם שוה כו' כמחוסר מעשה חשבינן ליה עכ"ל ולפי דברי הרשב"א ניחא דשליחות בדבר שלבל"ע לא מהני אפילו בידו כיון דצריך דעת השליח ה"ל כמו התם דצריך דעת האשה זהו תוכן דבריו של הגאון ז"ל ע"ש ולכאור' דבריו תמוהין דאם נימא דלענין שליחות לא מהני מה שבידו למיחשב כדבר שבא לעולם א"כ שוב הדרא קושית התוס' לדוכתא איך אשה אומרת לחברתה לושי לי עיסה והפרש חלה ומה מועיל תירוצ' של התוס' שבידו להביא עיסה מגולגלת ולהפריש הא אפילו אם יביא עיסה מגולגלת ויאמר לשליח להפריש מעיסה זו על קמח לכשיהי' נילוש ג"כ לא מהני דרעין זה גם ע"י עצמו לא מהני רק מטעם דהוי בידו וכמימרא דר' יוחנן וע"י שליח לא מהני האי טעמא והנרא' דשיעור כונתו כך היא דהך סברא דבידו לא מהני רק לענין זה שיכול לעשות שליח להפריש חלה אחר הלישה והגלגול אע"פ דעכשיו הוא מידי דלא מצי עביד מ"מ כיון דהוי בידו משווי שליח אבל אין בכח השליח להפריש חלה קודם הלישה מחמת האי טעמא דבידו ואע"פ שביד המשלח להפריש קודם הלישה מחמת שבידו מ"מ לא אלים האי טעמא דבידו למיעבד בה שני ענינים דעשיית שליח גופא הוא רק מחמת האי טעמא שבידו ולהכי סגי אם נימא דהשליח יפריש אחר הלישה אבל לא אלים כולי האי שיפריש קודם הלישה כיון דבעינן נמי דעת השליח כמו היכי דלא מהני היכי דתליא בדעת האשה כן נראה לי ליישב דברי הגאון ז"ל אבל מ"מ דבריו סתומים בזה וצ"ע ואף אם לא היה כונת הגאון ז"ל בדבר כמו שכתבתי מ"מ יש לפרש בזה כונת התוס' מעצמינו ויש להוסיף ולומר דכמו דחזינן מדעת התוס' שכתבו שיש בידו להביא עיסה מגולגלת משמע דמקמח על קמח אין בכוחו להפריש חלה ועיין בתשובת חת"ס אה"ע סי' י"א שדייק כן מדברי התוס' והביא שכן משמע בגמרא דקדושין במימרא דר' יוחנן גופא דנקט הלשון פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין או פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומ' על פירות ערוגה זו תלושין משמע נמי דאם שניהן מחוברין לא מהני אף דבידו לתלוש ע"ש ולפי סברא זו חזינן דהטעם שבידו לא אלים כולי האי לעשות שני פעולות דהיינו להפריש חלה מקמח ולהפקיע איסור טבל מקמח ואע"פ ששניהם ענין אחד הוא וא"כ מכ"ש שיש לומר דמטעם בידו אין לעשות שני פעולות דהיינו לעשות שליח וגם שהשליח יפריש קודם שנילוש הכל מחמת הטעם שבידו והבן ואם נחליט דתליא בזה אזי ממילא לדעת היראים שהובא שם בתשו' חת"ס דגם מקמח על קמח יכול להפריש חלה מטעם שבידו א"כ יכול השליח נמי להפריש ולומר קמח זו תהא חלה על קמח זו לכשיהי' נילוש ויש להאריך עוד בזה אולם לא באתי אלא לעורר: והנה אנכי בעת למודי סוגיא דקידושין הנ"ל הקשיתי לשאול דמאי פריך הגמרא אהא דר' יוחנן מהא דאמר ר' אושעיא הנותן פרוטה לאשתו כו' והא בידו לגרשה ע"ש הא הלשון בכל מקום בגמרא אין אדם מקנה דבר שלבל"ע ולא מצינו בשום מקום בגמרא אין אדם קונה דשלבל"ע נראה מזה דעיקר החסרון תלוי שאין ביד אדם להקנות מה שאינו בעולם א"כ בקדושין דהאשה היא המקנה והבעל הוא הקונה והיא מקנה א"ע להבעל עי' קדושין דף ב' א"כ מה מהני הא דבידו לגרשה הא מ"מ אין ביד האשה לגרש את עצמה והוי אצלה דבר שלבל"ע ואינו בידה ומשו"ה אינה מקודשת ואמרתי דיש לומר דזהו דקא משני הגמרא נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה ולכאור' תמוה כמו שהבאתי למעלה בשם הרשב"א אבל י"ל דהכי פירושא דאלו היה ביד הבעל לקדשה בלי דעת האשה לא היינו צריכים לחוש מה דחשיב אצל האשה דבר שלבל"ע דהרי לא חשיבה מקנה כלל אבל כיון דבעינן דעתה א"כ היא מקנה א"ע ובעינן שיהא גם ביד האשה דבר שבא לעולם דבלא"ה לא מהני וכאן הרי אין ביד האשה לגרש את עצמה ולהכי אינה מקודשת ודו"ק כי זה נכון לדעתי והנה הגם דקשה להעמיד דבר זה בכוונת הרשב"א ז"ל מ"מ אמינא דעכ"פ הדמיון של הגאון בעל אבני מלואים אינו עולה יפה דיש לחלק ולומר דהתם דוקא כתב הרשב"א ז"ל להסביר כיון שצריך הסכמת האשה ג"כ לא חשוב בידו היינו מחמת דעכ"פ אצל האשה הא לא הוי בידה לגרש את עצמה אבל הכא בשליח הא גם ביד השליח ללוש העיסה כמו ביד המשלח ולהכי י"ל דכמו דחשיב דבר שבא לעולם אצל המשלח בעצמו מחמת בידו כן חשיב נמי אצל השליח דבר שבא לעולם ואף דתליא בשני דיעות לא איכפת לן: ובגוף הדבר מה שכתב בעל אבני מלואים לתמוה על התוס' שהביאו ראי' מהך דאמר ללבלר מיירי שנכתב הגט קודם שבא עליה היבם כמו שכתב רש"י ז"ל וכיון שנכתב קודם היבום ובאותה שעה לא היתה בת גירושין לדעתי אין הדבר ברור אם לא נוכל לומר דכתיבת הגט