מצפה אריה תנינא חלק ב שלח

שפיר מהני ולא קשה מעתה מהך דהאומר לאפוטרופוס דהתם עשה השליחות כוללת להפר כל נדרים שתדור אשתו מכאן ועד שיבוא ממקום פלוני וא"כ כשבא הנדר הראשון כבר חלה השליחות ושאר הנדרים עדיין לא באו לעולם נמצא דהשליחות צריך חלות על ענין קודם שיבוא לעולם דהא הכל הוי בשליחות אחת להפר כל הנדרים שתדור אשתו מכאן ועד שיבוא ממקום פלוני ואין לחלק השליחות למחצה לשליש ולרביע וכעין זה איתא בחו"מ סי' ר"ט בהגה"ה דמי שמקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם י"א דדמי לקני את וחמור ע"ש: ועוד נראה לפענ"ד דלגבי הפרת נדרי אשתו אי אפשר לעשות שליח כלל על אופן זה שיחול השליחות אחר חלות הנדר רק צריך השליחות לחול קודם הנדר דהא גם הבעל עצמו קי"ל בנדרים דף ע"ב ע"א דאין הבעל מיפר בקודמין חזינן דהקפידה התורה דהמיפר צריך שיהא בו הכח בשעת הנדר להפר אבל אם בשעת נדרה לא ניתן לו הרשות להפר רק אח"כ שוב אינו יכול להפר כלל א"כ גבי אפוטרופס נמי י"ל דאינו יכול להפר אלא א"כ ניתן לו הכח על הפרה בשעת הנדר דאז נכנס הוא תחת הבעל אבל אם נעשה אחר הנדר לא מהני דאינו מיפר בקודמין וביותר יש להסביר עפ"י מה דאיתא בנדרים דף ע"ג ע"ב ובנדה דף מ"ו הא דאמר רב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וכתב הר"נ ז"ל בנדרים שם לפרש הענין דזהו ג"כ מפאת חק התורה ומשו"ה בעינן דוקא לשון הפרה ע"ש. והנה לכאור' יש להעיר כיון דהטעם מה שהבעל יכול להפר הוא משום דכל הנודרת על דעת בעלה הוא נודרת איך יכול למנות אפוטרופס על ההפרה ואין לומר דמה שהאפוטרופס מיפר חשבינן שכן הוא דעת הבעל דזה דוחק מאוד דהלא עכשיו הדבר תלוי ברצון האפוטרופס אם להפר או לא ובשעת הפרה ליכא כלל דעת הבעל ואינו יודע כלל מזה אלא עכצ"ל דהוי כאלו נודרת ג"כ על דעת האפוטרופס של הבעל א"כ לפ"ז בודאי מסתברא לומר דבעינן שיהא אפוטרופוס בשעת הנדר דאז היא נודרת על דעתו ולפ"ז אינו מיפר בקודמין כמו הבעל דאינו מיפר בקודמין ולפי הנ"ל עולה יפה מה דנקט' הברייתא הלשון האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני ולמה לא נקט הפלוגתא באומר לאפוטרופוס שיפר הנדרים שכבר נדרה וכבר עמדו בזה המפרשים וכתבו דאשמועינן רבותא אליבא דר' יונתן דאמר דאפילו נדרים דלהבא יכול להפר וזה דוחק וגם אין לתרץ דבנדרים שכבר נדרה יכול הבעל בעצמו להפר דז"א חדא לפי מה דבעי הש"ס דבעל אינו מיפר בלא שמיעה י"ל דהבעל עדיין לא שמע ועוד הא השתא נמי כיון דמסקנת הש"ס דהברייתא אתיא לר' אליעזר דמצי מיפר נדרים דלהבא א"כ קשה למה ליה אפוטרופוס ליפר בעצמו ובאמת הר"נ שם עמד ע"ז ותירץ משום קטטה א"כ גם בנדרים שכבר נדרה י"ל דאינו רוצה להפר בעצמו רק ע"י אפוטרופוס מחמת קטטה אבל לפי האמור דאין אפוטרופוס מיפר נדרים שכבר נדרה שפיר ניחא דדוקא נקט נדרים דמכאן ולהבא: והנה הרמב"ם בפרק י"ג מהל' נדרים הל' ט' כתב האומר לאשתו או לבתו כל הנדרים שתדורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הרי הן קיימין או הרי הן מופרין לא אמר כלום עשה שליח להפר לה או לקיים לה אינו כלום שנאמר אישה יקימנו ואשה יפירנו וכתב ע"ז הל"מ בנדרים שכבר נדרה אמר רבינו ז"ל דאלו בעתיד לידור היכי מצי למיעביד שליח ולמה לי קרא להאי הא כל מידי דלא מצי עביד לא משווי איניש שליח עכ"ל ולפי האמור נסתר ישוב זה דבנדרים שכבר נדרה גם בלא קרא לא מהני שליח להפר דגם הבעל בעצמו אינו מיפר בקודמים ואך גם בלא זה דוחק מאוד מה שמפרש הל"מ דמיירי בנדרים שכבר נדרה דמתוך סגנון לשונו משמע דקאי אנדרים דמכאן ולהבא אבל לפי האמור יש ליישב דברי הרמב"ם עפ"י ביאור הדבר הא דפליגי ר' אליעזר ורבנן בנדרים דף ע"א במיפר נדרים שתדור על העתיד דר' אליעזר סבר דהרי הן מופרין ורבנן סברי דאינן מופרין דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל היקם בא לכלל הפר ואת שלא בא לכלל הקם אינו בא לכלל הפר והש"ס מיבעיא התם אי מיחל חיילין ובטלין או לאו חיילי כלל ומסקנת הש"ס דלא חיילי כלל ע"ש. והנה לכאור' צריך להבין דמ"ש דבהפרה ס"ל לר"א דמהני על העתיד וגם לרבנן היה מהני אי לאו דגלתה התורה דבעינן שיבוא לכלל הקם ומ"ש דבהקמה פשיטא להו דלא מהני כלל: ונראה לפענ"ד דטעמא משום דכמו דאין לקיים שום מקח וממכר וקידושין והפרשת תרומות ומעשרות בדבר שלא בא לעולם כן ה"ה פשיטא דאין לקיים נדרים העתידים לבוא משום דהוי דשלבל"ע ואפילו לר"מ דס"ל בעלמא דאדם מקנה דשלבל"ע הני מילי בפירות דקל דעבידי דאתי כדאיתא בריש המפקיד ובכמה דוכתי ורק הפרה שאני דהוה כעין סילוק וביטול שלא יחול הענין וכעין זה מהני כמו דאיתא בריש פרק הכותב דף פ"ג דאמר רב כהנא נחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עלי' שלא יירשנה ע"ש ולפי מה שהבאתי למעלה דעת הסוברין דאע"ג דאין אדם מקנה דשלבל"ע מ"מ כשמתנה בפירוש שיחול אחר שיבוא לעולם מהני יש מקום בראש לומר דה"ה כשמתנה בפירוש שיחול אחר הנדר שפיר מהני גם בהקמה דמ"ש משאר ענינים דמהני כשמתנה בהדיא שיחול אחר שיבוא הדבר לעולם וממילא ה"ה הפרה לכו"ע בכה"ג שיחול אחר חלות הנדר בין לר"א ובין לרבנן בין בהקמה ובין בהפרה והשטמ"ק כתב התם וז"ל צריכין אנו לומר בהכרח דמי ששאל בעיא זו הי' פשוט אצלו דשמע בעלה לאו דוקא כו' דאם איתא מאי קא מיבעיא ליה הא על כרחך מיחל חיילי ובטלי עכ"ל והנה בגמרא דף ע"ב רצה הש"ס למיפשט ממתניתין הנ"ל וכן מהך דהאומר לאפוטרופוס דשמיעה לא מעכבא ומשני דאמר לכי שמענא ע"ש. ומעתה אי נימא דמיירי שמפרש לכי שמענא מוכח דאפילו בכה"ג שמתנה בהדיא שיחול אחר חלות הנדר ג"כ לא מהני בהקמה ובהפרה פליגי בזה ר"א ורבנן אבל לפי מה דקי"ל דשמיעה לא מעכבא כמו שפוסק הר"נ ז"ל בשם הקדמונים וכן הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מנדרים הי"ג שוב י"ל דמתניתין דפליגי ר"א ורבנן לא פליגי אלא בסתם דר"א סבר דהפר משום דלא חיילי ורבנן ס"ל דכיון שלא בא לכלל הקם לא מהני וכנ"ל אבל כשמפרש דבריו שיחול אחר הנדר מהני ג"כ בהקמה וממילא בהפרה אפילו לרבנן ולפ"ז י"ל דסוגיית הש"ס דנזיר אזלא בשיטתיה דשמיעה מעכבא ומוכח דמתניתין דר"א ורבנן מיירי במפרש לכי שמענא ומ"מ לא מהני ולהכי פריך מברייתא דהאומר לאפוטרופס אבל הרמב"ם דפסק דשמיעה לא מעכבא שפיר איצטריך קרא דאישה יקימנו ואישה יפרנו למעט דאינו יכול לעשות שליח להקם או להפר דאל"ה הוי אמינא דיכול לעשות שליח להתנות בפירוש שיפר אחר חלות הנדר דהא שפיר מצי עביד כשמתנה בהדיא שההקמה או הפרה יחול אחר חלות הנדר ולהכי איצטריך קרא דבכל גווני לא מהני ודו"ק: והנה חזות קשה ראיתי בספר אבני מלואים בה' קידושין סי' ל"ה סעי"ק י"ג שהביא דברי התוס' דנזיר בלשונם ממש ואח"כ כתב ודברי התוס' צריכים ביאור רחב וקשה טובא בדבריהם חדא במה שכתבו להוכיח דלא מצי משווי שליח בדשלבל"ע ואפילו היכי דבידו ואמאי דהא משמע דשליחות בדבר שלבל"ע עדיף טפי מהיכא שהוא בעצמו מקנה או מקדיש דהא בשליחות דעת רש"י [צ"ל