מצפה אריה תנינא חלק ב שלז

ולא תהא חוזרת דבעינן שתהא משלחת ואינה חוזרת עכ"ל ולכאור' שמענו מדבריהם אלו דפירוש' דבעינן שלא תהא חוזרת בשום פנים ואם היא חוזרת מאיזה סיבה שיהי' לא הוי גט דלא כמו שכתבתי דלא אתי קרא רק למעט שוטה. אבל באמת אי אפשר לפרש דברי התוס' כך דאם כן מאי מהני שאמרו לה עדים אח"כ שהבעל נתן לה גט מ"מ כיון דבשעת נתינה אמר לה כנסי שט"ח זה א"כ בשעת נתינת הגט לידה וחלות הגרושין היתה משלחת וחוזרת ואם נימא דלא מעכב אם היא חוזרת בשעת חלות הגט כיון שהיא עכ"פ אח"כ משלחת ואינה חוזרת דא"כ עתים שוטה ועתים חלימה נמי יהא כשר אם נתן לה כשהיתה שוטה קודם שהגיע זמן חלימתה דהא תהא אח"כ משלחת ואינה חוזרת ואפילו לפי מ"ש איזה פוסקים דבעינן שיגידו לה העדים תוך כדי דיבור אחר נתינת הגט לידה מ"מ אכתי קשה דגם בעתים שוטה ועתים חלימה נימא דכשר בכה"ג אם יתן לה הגט רגע אחת קודם עת חלימתה ותהא אח"כ תוך כדי דיבור משלחת ואינה חוזרת ודבר זה לא שמענו מעולם: ועוד יש להקשות לדעתי דאם נימא לדעת התוס' דכל שהיא חוזרת אליו מאיזה סיבה שיהי' לא הוי גט א"כ איך נפרנס סוגיא דקידושין דף ס"ב ע"ב דפרכינן התם לר' יוחנן דאמר כל שבידו לאו כמחוסר מעשה ואלא הא דאמר ר' אושעיא הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת ה"נ לר' יוחנן דהוי קידושין ע"ש. וקשה דאם נימא דהוי קידושין איך חל הגט כלל דהא היא משלחת וחוזרת ואנן בעינן שתהא משלחת ואינה חוזרת אלא מזה ראיה ברורה דלא מקרי בכה"ג משלחת וחוזרת כיון שהיא חוזרת מחמת סיבת הבעל שקידשה וכמו שכתבתי למעלה: אלא נראה לי שגם התוס' סבירא להו דדרשא דבי ר' ישמעאל ביבמות לא אתי רק למעט שוטה ולא שום דבר אחר אלא עכ"פ בעינן שישלח אותה בעלה דהא כתיב בהדיא בקרא ושלחה וא"כ כשאינו מודיע לה שהיא מגורשת הא לא שלחה כלל מביתו וכל דלא הוי שילוחין כלל לכו"ע לא הוי גט והא דכתבו התוס' ולא תהא חוזרת היינו שלא תהא חוזרת מחמת הבושה כשאר גרושות ומשו"ה לא נקטו התוס' הלשון כדאמרינן ביבמות שכן דרכם בכל מקום לרמז מקור הדבר דאינו ענין כלל לכאן אלא נקטו לשון מושאל משלחת ואינה חוזרת והגאון ר' ישעיה פיק ז"ל שציין שם בגליון יבמות קי"ג לדעתי לא מדוקדק דכאן אינו צריך לזה דאפילו אי לא הוי דרשינן האי דרשה דמשלחת ואינה חוזרת והי' כשר במשלחת וחוזרת ג"כ הי' צריך להודיע להאשה שהיא מגורשת דמקרא מלא כתיב ושלחה ואם אינו מודיע לה שהיא מגורשת פשיטא דליכא כאן שלוחין כלל ודו"ק: ודע דאם נפרש דברי התוס' הנ"ל כפשוטו דאם לא הודיע להאשה לא הוי גט מחמת דרשה דבי ר' ישמעאל דבעינן משלח' ואינה חוזרת בודאי נסתר מדברי התוס' האי חידושא שחידש הגדול בהגה"ה בספר א"ז בתשובת ר"ח הכהן ז"ל דמשום הטעם דמשלחת וחוזרת הוי ריח הגט לפוסלה לכהונה דהא גבי כנסי שט"ח זה מבואר בגמרא לקמן דף פ"ד ע"ב דלרבי אם לא הודיע לה לא הוי אפילו ריח הגט וכשרה לכהונה דאמרינן התם על מתניתין כיצד יעשה יטלנו ממנה כו' לימא מתניתין דלא כרבי ומשני ר' יוחנן אפילו תימא רבי דלכון שאני הכא הואיל וקנאתו לפסול בו לכהונה ע"ש והרי מבואר דבמתניתין דכנסי שטר חוב זה כשרה לכהונה: ועוד איתא ביבמות דף צ"ד ע"א מאי מרגניתא דתניא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה ע"ש ומלשון והיינו ריח הגט משמע הוא ולא אחר ושאר פסולים בגט אפילו ריח הגט אין בו וכבר כתבתי דבר זה בקיצור בהגהותיי מלחמות אריה לספרו של מו"ח ז"ל ברכת רצה סי' ק"ט ע"ש: עתה נחזור כא לענין מ"ש הב"ח הובא בב"ש סי' א' באה"ע התקנה להשליש גט ביד שליח להולכה שיתן ליד האשה כשתשתפה ורבים מאחרונים ובראשם הפ"י בגיטין דף מ' ובדף ע' שדא בה נרגא ודחה בשתי ידים מטעם דאין לכתוב גט בשעת שטותה כיון שאינה ראויה לגירושין בשעת הכתיב' ואנן בעינן וכתב ונתן שיהא בשעת כתיבה ראויה לנתינ' ועיין בתשובת זקיני רבינו חיים כהן ז"ל חלק אבה"ע סי' ו' שכתב ע"ז שיושב ודורש כו' אחרי כי לא נמצא דרש זה בשום מקום: והנה אם יש לעשות שליח על הכתיב' שיכתוב גט לאחר שתשתפה ג"כ פקפק הרב המגי"ה ז"ל מש"ס דנזיר דף י"ב דמסקינן התם דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא משווי איניש שליח ואחרי כי נצרך לענינא אכתוב בזה סוגית הש"ס בקיצור: תמן אמרינן בנזיר דף י"ב אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם כו' אמר רבא ומודה ר"י באשה שאין לה בת כו' ואין לה אחות ואפילו הי' לה ונתגרשה כי משווי אינש שליח במלתא דקיימי קמיה במילתא דלא קיימא קמיה לא משווי שליח ופריך הש"ס מהא דתניא הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ומשני אלא כי משווי אינש שליח במלתא דמצי עביד השתא במידי דלא מצי עביד השתא לא משווי שליח וע"ז פריך תו מהא דתניא האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הפר לה יכול יהא מופרין ת"ל אשה יקימנו ואשה יפירנו דברי ר' יאשי' ר' יונתן אומר הרי מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו קס"ד כי קאמר ר' יאשי' אליבא דרבנן דאמרי לא מצי מיפר כו' ודחי לא כי קאמר ר' יאשי' אליבא דר"א דאמר מצי מיפר והקשו בתוס' דהאיך אשה אומרת לחברתה לושי לי עיסה והפריש לי חלה הא הוי מידי דלא מצי עביד השתא כו' ועיין במ"ל בפ' ט' מהל' אישות שהביא בשם המהרי"ט חו"מ סי' כ"ג שחידש לומר דדוקא היכי דלא מפרש דבריו אמרינן דמלתא דלא מצי עביד השתא לא משווי שליח משום דבסתם אמרינן דאין דעתו של אדם אלא על מידי דמצי עביד השתא אבל כשמפרש שעושה שליח על דבר מה דלא מצי עביד השתא שפיר מהני ע"ש ותמה המ"ל וכן שאר אחרונים דשתי תשובות בדבר חדא דא"כ הדרא לדוכתא הא דפריך הש"ס מהברייתא דהאומר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר כו' שנית קשה הא דפריך הגמרא מהא דהאומר לאפוטרופוס כל נדרים וכו' דמאי פריך הא התם מפרש דבריו שעושה שליח על הנדרים דלהבא ונלאו כל האחרונים להבין דעת המהרי"ט עיין בדבריהם ואף אני אענה את חלקי בעזר הצור: ואת אשר נראה לפענ"ד בישוב דברי המהרי"ט עפ"י מה דאיתא בחו"מ סי' ר"ט דעת הסוברים דהא דאמרינן אין אדם מקנה דשלבל"ע זה אינו אלא כשמקנה לו סתם אבל אם מפרש שיקנה כשיבוא לעולם קנה אע"פ שעכשיו אינו בעולם ע"ש ולפ"ז נ"ל דלדעתם גם בשליחות יש לחלק בין עושה שליח סתם אדבר שלא בא לעולם ולא, התנה בפירוש שהשליחות יחול כשיבוא הדבר לעולם לבין היכא שהתנה בפירוש שהשליחות יחול כשיבוא הדבר לעולם דהיכי דהתנה בפירוש שיחול אחר שיבוא הדבר לעולם שפיר מהני דלא גרע ענין שליחות מקנינים עצמם דמהני בכה"ג לדעתם ז"ל ובזה עולה יפה הך דהפרשת חלה דהתם הא אומרת לושי לי עיסה והפרש לי חלה א"כ הוי כמפרש שהשליחות על הפרשת חלה תחול אחר שתלוש העיסה לכן