מצפה אריה תנינא חלק ב שלה

הא דקי"ל לדעת הפוסקים רובם ככולן דהבחנ' אינה אלא מדרבנן משום דהאי דרשא להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני אינו אלא אסמכתא מ"מ הנושא גיורת אסור לישא תוך ימי הבחנ' מדאורייתא דענין זה להבדיל בין ישראל לעמים הוי מה"ת כיון דכתיב בהדיא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך וכמ"ש למעלה בהבנת דברי האבני מלואים הנ"ל אך זה דוקא למ"ד עובר לאו ירך אמו היא דלמ"ד: ירך אמו היא הא אמרינן גיורת שנתגיירה כשהיא מעוברת בנה א"צ טביל' א"כ בין כך ובין כך הוא ישראל עכ"פ ורק יש נ"מ אם נזרע בקדוש' או לא והבחנה זו יוכל להיות דהוי רק מדרבנן אבל למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא והוי הבחנה בין ישראל לעמים כמ"ש האבני מלואים י"ל דהוי מדאורייתא ואולי גם למ"ד עובר ירך אמו הוא נמי הוי הבחנה דאורייתא לידע אם נזרע בקדוש' או נזרע שלא בקדוש' ואולי יש ליישב בזה מה שהביאו בשם הרדב"ז דבתשוב' אחת כתב דלדעת הרמב"ם ז"ל הבחנה הוי דאורייתא ובתשובה אחרת כתב בפשיטות דהוי רק דרבנן ולא הזכיר שיטת הרמב"ם ז"ל. ועפ"י דרך זה ניחא דעכ"פ איכא הבחנה דאורייתא כגון הנושא גיורת אמנם לאשר לא ידעתי מקום הרדב"ז לא ידעתי אם דבריו מכוונים בישוב שיטתו ולא באתי אלא לעורר: והנה בדבר מה שהבאתי למעלה קושית תוס' ור"נ ז"ל בחידושיו דאמאי לא פריך הש"ס בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה והא אסתר גילוי עריות הוי נ"ל די"ל עפ"י מה דאיתא בשבת דף פ"ח ע"א ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית כו' ואמר ראב"י מכאן מודעה רבא לאורייתא אמר רבא אעפ"י כן הדר קבלוהו בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקיבלו כבר והקשו בתוס' מנדרים דף כ"ה שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות ובסוטה דף ל"ז ע"ב שקבלו את כל התורה כבר בהר גריזים ובהר עיבל ותירץ בחידושי הרשב"א שבת ובחידושי הר"נ ז"ל הנדפס מחדש כי לא קבלו בימי משה רק כשיהיו ישראל שרויים על אדמתם אבל לא בזמן הגלות ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל דהש"ס לא מצי פריך והא אסתר ג"ע הוי דאז קודם שנעשה הנס י"ל דלא היו צריכים למסור נפשם מצד איסור ג"ע דבזמן הגלות לא קבלו עלייהו והא דקי"ל דבג' עבירות יהרג ואל יעבור הוא אחר הנס דהדר קיבלו את התורה כולה אפילו בזמן הגלות ולהכי פריך הש"ס והא אסתר פרהסיא הוי ואפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור מצד קידוש השם. ובזה ליכא למימר דבזמן הגלות המה פטורים ממצות קידוש השם חדא דרבא סבירא לי' התם בסוגיא דגם בן נח מצווה על קידוש השם אע"פ שלא קיבלו את התורה ועוד דאפילו לאביי דס"ל דב"נ אינו מצווה על קידוש השם מ"מ בני ישראל אפילו קודם קבלת התורה היו מקיימים קידוש השם שהרי אברהם אבינו ע"ה הפיל א"ע לתוך כבשן האש ומסר נפשו על קידוש הש"י א"כ שפיר פריך למה לא מסרה אסתר את נפשה על קידוש השי"ת. אך לכאור' עדיין יש לשאול הניחא למ"ד דאסתר היתה אשת מרדכי דדריש דאל תקרא לבת אלא לבית שפיר שייך קידוש השם דהא גם ב"כ מצווה על עריות וה"ה בני ישראל גם בלי קבלת התורה דהוי בכלל ב"נ אבל למ"ד דאסתר פנויה הוי והאיסור הוא משום לאו דלא תתחתן א"כ כיון דבזמן הגלות לא קבלו עליהם וכדראב"י דאמר מכאן מודעה רבה לאורייתא א"כ לא היו צריכים לקיים כלל מצוה זו ואיך שייך לומר קידוש השם כיון דאינם מצווים כלל ע"ז: אך י"ל דהנה המ"ל בפ' י' מהל' מכירה הקשה להסוברין דבאונס מיתה לא מהני טענת אונס דמחמת אונס מיתה גמר ומקני א"כ איך אמר מודעה רבא לאורייתא ע"ש ולדעתי י"ל דלפמ"ש הרשב"א והר"נ ז"ל דמודעה רבא לאורייתא הוא בזמן הגלות שפיר ניחא דבזמן הגלות ובפרט בימי המן שהיו כל ישראל בסכנת מיתה לא שייך לומר דמחוייבים לקיים את התורה כיון שקיבלו רק משום אונס מיתה א"כ פשיטא דלא הי' הקבלה רק כדי להנצל מן המית' וחי בהם ולא שימות דכל עיקר מה שקיבלו את התורה הי' כדי להנצל ממיתה ולהכי בצינעה בודאי לא שייך לומר יהרג ואל יעבור אבל מ"מ היו מחוייבים לקיים את התורה ומשו"ה בפרהסיא שפיר איכא קידוש השם ואפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ודו"ק: ודע דלפמ"ש למעלה דבשאר אומות לא נאסר הליקוחין אלא משום הזרע אבל במקום דאין חשש שיולידו בנים או בנות כגון זקנה ואיילונית ליכא איסור קודם מתן תורה יש ליישב קושית המהרש"א בח"א יבמות דף ק' דכיון דנצטווה אברהם שלא לישא שפחה ונכרית איך נשא הגר שפחת שרה ותירץ דע"י הליקוחין נשתחררה כמו הנושא שפחתו כדאיכא בגיטין פרק השולח דף מ' וע"ז תמה בספר ערוך לנר הא אח"כ כתיב ג"כ הגר שפחת שרה ולפי הנ"ל יש ליישב באופן אחר עפ"י מה דאיתא במדרש בסדר לך פרשה מ"ה על הפסוק ויבא אל הגר ותהר ר' לוי ב"ר חידקא אמר מביאה ראשונ' נתעברה אמר ר' אלעזר לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונ' וכתב המ"כ דזהו רבותא דהגר נתעברה מביאה ראשונ' שנתעברה עפ"י נס א"כ שפיר ניחא דאברהם בא על הגר רק ביאה ראשו' ובזה לא הי' לו לחוש לזרעה דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. ומה שלקח אברהם את קטורה י"ל שהית' כבר זקנה ולא היתה בת בנים והא דכתיב ותלד לו את זמרן ואת יקשן כו' כבר פירש הספורני שלא היו בני אברהם אלא שנתגדלו בביתו ולהכי קראן הכתוב בני הפלגשים אמנם מסנהדרין דף נ"ט מהא דפריך התם הש"ס אלא מעתה בני קטורה לא לחייבי ומפירוש רש"י ז"ל שם מוכח דהמה היו בניו של אברהם ודלא כספורנו: והנה הלום ראיתי להישוי"ע אה"ע סי' מ"ד סעיף י' שכתב דמסוגיא דיבמות דף י"ז מהא דפריך הש"ס והאיכא בנות. וכו' יש להביא ראי' ברורה לדעת הפוסקים דנכרי ועבד שבא על בת ישראל הולד כשר והרי הוא כישראל גמור ודלא כדעת פסקי תוספות שכתבו דמ"מ גר הוי ועד שיתגייר הוי כנכרי דא"כ מה פריך הש"ס והאיכא בנות הא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד הוא עכו"ם ואין קדושיו קידושין עד שיתגייר ע"ש ונראה שהפסקי תוספות פירשו דברי רש"י בפרשת אמור גבי מקלל שהוא מהמכילתא כפשטא דאע"פ שהמקלל היה בן אשה ישראלית מ"מ היה צריך גירות כיון שאביו היה מצרי ואין חילוק בין קודם מ"ת לאחר מתן תורה ולחומר הנושא של קושית הישוי"ע נראה לי די"ל דלפי מה דאמרינן ביבמות דף ע"ח נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ומזה רצה הש"ס להוכיח דעובר ירך אמו הוא ע"ש חזינן דאי עובר ירך אמו הוא אפילו אי הוי הורתו שלא בקדוש' מ"מ כיון שנתגיירה אמו הרי הוא כאמו אבל למ"ד דעובר לאו ירך אמו הוא בנה לא הוי בכלל אמו רק חשיב כאלו גיירתו אמו וטבלתו אמו בפני עצמו ול"ח חציצה כמבואר התם בסוגיא וא"כ בעכו"ם ועבד הבא על הישראלית נמי תליא בזה דלמ"ד עובר ירך אמו הוא הרי הוא כאמו וא"צ גירות דפשיטא דלא גרע מנכרית מעוברת שנתגיירה וכי מפני שהיא ישראלית מבטן אמה מגרע גרע מנכרית שנתגיירה כשהיא מעוברת הא ודאי לא ניתן להאמר כלל אבל למ"ד עובר לאו ירך אמו היא י"ל דצריך גירות וכדעת הפסקי תוספות לכן י"ל דהש"ס פריך להנך תנאי ואמוראי דס"ל עובר ירך אמו ולדידהו גם הפסקי תוספות מודו דאין צריך גירות אבל להלכה סבירא להו דאמרינן עובר לאו ירך אמו הוא וכן דעת הרבה פוסקים ומשו"ה ס"ל דהולד צריך גירות ודו"ק: