מצפה אריה תנינא חלק ב שלד

בן מעכה שהיתה יפת תואר מבואר דהבן הוא ישראל גמור ומבואר דתמר לא חשיבא בת דוד ואחר שנתגיירה פשיטא דהנולדים חשיבי בניו כמו שמוכח מש"ס סנהדרין ק"ז ע"א דאמרינן שסופו להוליד בן סורר ומורה ועיין בתוס' שם ד"ה דאי: אמנם לפ"ז יש להשיב על מה שכתב הלח"מ בהל' מלכים שהבאתי למעלה בישוב קושית המזרחי דאי ליכא איסור בביאת נכרית בצינע' למה הצריכ' התורה להתיר יפת תואר ותירץ הלח"מ דכיון שמכניסה לביתו ע"מ לבעול חשיב פרהסיא וקנאין פוגעין בו ולהכי איצטריך להתיר יפת תואר עדיין קשה לפמ"ש בספר הפלאה ריש פרק אלו נערות דהבא על הכותית בפרהסיא גם למ"ד דכותים גירי אריות הם ליכא דין דקנאין פוגעין בו גבייהו משום דעכ"פ מתנהגין במנהג יהדות דא"כ חזר' הקושיא ביפ"ת דהתם בודאי יתנהגו מנהג יהדות דהא המה כבושים תחת ידו ומגייר אותה בע"כ ודו"ק: ואת אשר אנכי אחזה בישוב קושית המזרחי הנ"ל דלכאור' איך אפשר לומר דליכא איסור מדאורייתא הא אזהר רחמנא לאברהם לא תנסיב נכרית ושפחה דלא ליזל זרעך בתרה וא"ל דרחמנא אזהר רק דרך נשואין אבל לא בזנות דז"א דכיון דהטעם הוא כי היכי דלא ליזל זרעה בתרה גם בזנות איכא הך טעמא דלא ליזל זרעה בתרה א"כ נהי דבביא' מצד עצמה ליכא איסור עכ"פ צריך להיות אסור משום הזרע אך י"ל דבסוף פרק ד' אחין יבמות דף ל"ח ע"א איתא אמר אביי אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ע"ש ולהכי שפיר י"ל גם כאן בזנות ליכא חשש זרעו משום דמתהפכת ולהכי ביפ"ת דהיא כבושה תחתיו ויראה להתהפך אי לאו דשרי רחמנא הית' אסורה מדאורייתא משום הזרע דלא ליזל בתרה ואף דעכשיו היא כבושה תחתיו מ"מ כיון דסופה שתלד בן סורר ומורה בודאי חשש גדול שילכו בתרה וגם אם לא יהי' ברצונו לקחתה וישלחנה לנפשה אזי הבן אשר תלד קודם הגיירות יהי' גוי גמור וע"כ צריכה התורה להתיר יפת תואר: וע"פ אופן זה נראה לי ליישב קושית הישוי"ע באה"ע סי' ט"ז שהרמ"א בסעיף א' בהגה"ה הביא דעת החולקים דגם בדרך אישות ליכא מלקות וכתב הב"ש הטעם דסבירא להו להנך פוסקים דלאו דלא תתחתן בם קאי בגירותן וכתב הישוי"ע ואני תמה בזה ולא יכולתי להבין דאפילו אי לאו דלא תתחתן קאי בגירותן מ"מ איכא איסור לאו דלא תקח דבין כך ובין כך לוקה ומביא כך בשם התוס' דע"ז. ונ"ל די"ל דהענין כך הוא דאי נימא דלא תתחתן קאי בגיותן אין שום חילוק בין שבעה אומות לשאר אומות לר"ש דס"ל כי יסיר לרבות כל המסירין א"כ האיסור הוא החיתון בעצמו כמו בז' עממין אבל אי נימא דלא תתחתן קאי בגירותן ובשאר אומות בודאי מותר בגירותן כמ"ש התוס' בע"ז א"כ י"ל דבשאר אומות גם בגיותן לא נאסר אלא משום הזרע דכתיב כי יסיר את בנך אבל במקום דליכא חשש זרע כגון ביאה ראשונה דקי"ל דאין אשה מתעברת מביאה ראשונ' או איילונית וזקנה דלא הוי בת בנים או שתהא מתהפכת ליכא איסור מדאורייתא דבזה ליכא הטעם דכי יסיר ודו"ק: והנה בתוס' שם ד"ה לזרעך אחריך כתבו וז"ל לקמן בפרק נושאין דף ק' ע"ב דריש מהאי קרא דאזהר רחמנא לאברהם לא תנסיב נכרית ושפחה דלא יתייחס זרעך בתרה עכ"ל ולפי השקפ' ראשונ' נראה דכונת דבריהם דשתי מימרות הללו סותרות אהדדי דכאן דריש מהאי קרא לענין הבחנה. אמנם לפ"ז תמוה הדבר מאוד דכאן הוא מימרא דשמואל והתם פריך הש"ס נמי אשמואל דאמר עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתוקי כו' שמשתקין אותו מדין כהונה מאי טעמא אמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא מתקיף לה רב פפא אלא מעתה גבי אברהם דכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך התם מאי קא מזהר ליה רחמנא ומשני הכי קאמר ליה לא תנסיב נכרית ושפחה דלא ליזל זרעך בתרה ע"ש וכיון דשמואל גופא דריש מהאי קרא דאברהם לענין הבחנה מאי פריך ומאי קא משני דקא מזהר אנכרית ושפחה אבל מלבד זה עוד הקשה המהרש"א דאיך נשא אברהם הגר שהית' שפחת שרה וקטורה שהיתה נכרית ותירץ שע"י הנשואין נשתחררה הגר כדין הנושא את שפחתו וע"ז הקש' עליו שהרי אח"כ קראה הכתוב שפחת שרה וגם קשה מקטורה אבל מלבד זה קשה לי לפי מה שכתבו הרמב"ן והמזרחי ז"ל בשם חכמי הצרפתים שהבאתי למעלה דקודם מתן תורה הולד הולך אחר הזכר מה יעשו הא דאזהר רחמנא לאברהם דלא לינסיב שפחה ונכרית דלא ליזל זרעך בתרה ועיין שם ברש"י שהולד כמותה כמו דאיתא בקדושין בפרק האומר וגם התוס' גופא כתבו ביבמות שם דף מ"ב הלשון דלא יתייחס זרעך בתרה ולכאור' חכמי הצרפתים סותרים זה לזה ועוד יש לתמוה איך נשא משרע"ה בת יתרו דרש"י בסנהדרין דף פ"ב ע"א כתב גבי בת יתרו מי התיר לך וז"ל משה קודם מ"ת נשא וכשניתנה תורה כולהו בני נח היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם כו' ע"ש ואכתי קשה הא כבר גם קודם מתן תורה הזהיר רחמנא לאברהם שלא לישא נכרית ואין לי פנאי לחפש בספרים אם כבר העירו בזה: ומה שהאיר ד' את עיני בזה שיש לפרש שנויי דהש"ס על דרך אחר דלכאור' יש להבין דמאי פריך הש"ס אלא מעתה גבי אברהם כו' התם מאי קא מזהר ליה רחמנא וכתב רש"י הכא מאי פסול קא דרשת ביה הא ודאי גבי ישראל כשר הוא כגון עשרה כשרים עומדים ופירש אחד מהם ובעל עכ"ל דהיא גופא מנ"ל דלמא כמו גבי כהונה משתקין אותו מדין כהונה כן ה"ה גבי ישראל משתקין אותו מדין ישראל ואף די"ל דזה אי אפשר דאם משתקין אותו מדין ישראל לא הוי צריכין קרא דמשתקין אותו מדין כהונ' כיון דאינו בכלל ישראל מ"מ צריך טעם לחלק דאמאי מדין כהונה משתקין אותו ומדין ישראל פשיטא דאין משתקין אותו ואע"ג דרש"י כתב דהא דמשתקין אותו מדין כהונה זהו רק לפסלו מעבודה ומשמע דלשאר דברים הוא חשוב ככהן זהו רק לפי המסקנא דהך דרשא ולזרעו אחריו אינו אלא אסמכתא בעלמא אבל לפי הס"ד דהש"ס דהוה דרשה גמורה פשיטא דאין לו שום דיני כהן כלל דמדאורייתא אין לחלק בין פסול עבודה לשאר דברים ומעתה צריך להבין למה גבי ישראל אין משתקין אותו מדין ישראל. אולם באמת הדבר פשוט דבשלמא גבי דין כהונה דלא שייך אלא בזכרים אבל לא בנקיבות דאמרינן בני אהרן ולא בנות אהרן להכי אם אינו מתייחס אחר אביו משתקין אותו מדין כהונה אבל בישראל אפילו אם אינו מתייחס אחר אביו נמי הוא ישראל גמור מצד אמו דהא אמו הוה ישראלית ולפ"ז דוקא כשאמו ישראלית אבל כשהאם היא שפחה ונכרית ונשאת בתוך ימי הבחנה אפילו אם שניהם ישראלים משתקין אותו מדין ישראל דכל שאין זרעו מיוחס אחריו משתקין אותו מדין אביו ואין חילוק בין אביו כהן או ישראל ומעתה יש לומר דמה דמשני הש"ס הכי קא מזהר רחמנא לאברהם לא תנסיב שפחה ונכרית לא הוה פירושו שאסור לו לעולם אלא תוך ימי הבחכ' ולפי מה שנתבאר שני הסוגיות עולות בקנה אחד דתרווייהו אמרי חדא מילתא דהקרא דלזרעך אחריך אתי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני וזה נכון מאוד לפענ"ד: והנה לפמ"ש לפרש הש"ס דיבמות דף ק' ע"ב דמאי דאיתא הכי מזהיר הקב"ה לאברהם לא תנסיב שפחה או נכרית דקאי תוך ימי הבחנ' נראה לי דיש לומר