מצפה אריה תנינא חלק ב שלג

אביו ואמו לגיירו אע"פ שלא נתגיירו הם ועוד כתב דכשנתגייר' האם עם בנה א"צ דעת ב"ד כלל ע"ש א"כ מה שכתב רש"י שלנו ואמו הביאתו לגיירו ע"כ שהיא בעצכמה לא נתגייר' מדקאמר ע"ד ב"ד דאי גם אמו נתגיירה הלא א"צ דעת ב"ד כלל: כתב מעכ"ת דישראל הבא על הנכרית והוליד בן ממנה אין האב יכול להביא את בנו לגייר אחרי כי אין הבן מתייחס אחריו אלא נגרר אחר האם שלו ואיך יזכה האב העבריין את הילדים אשר הוליד בפשע וחטאה אמינא דאם לדין יש תשובה דכיון דהטעם דהאב יכול להביא את בנו לגייר וא"צ דעת ב"ד הוא משום דאמרינן דניחא להו במאי דעביד אבוהון כדאיתא בסוגיא דכתובות שם א"כ גם בכה"ג שהאב הוא ישראל ג"כ שייך לומר דניחא להבנים במאי דעביד אבוהון דאטו משום דעבר האב וחטא והוליד בן בעביר' מגרע גרע לגבי זה הבן דנימא דבגלל הדבר הזה לא ניחא ליה במה דעביד אבוהון הא ודאי לא ניתן להאמר כלל: עוד כתב כ"ת ואף אם תחזור האשה אינה יהודית שנשאת לאיש ישראל עפ"י חוקי המדינ' אם אינה ידוע שהיא מעוברת צריכה להמתין ימי הבחנה ואם אינה מעוברת תנשא לו בחופ' וקידושין הנה לכאור' מצד הדין אסורה לכתחל' להנשא לו עולמית שהרי שנינו במתניתין ביבמות דף כ"ד ע"ב הנטען על השפחה ונשתחררה על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו וכן הוא ברמב"ם ובטור ובשו"ע אה"ע סימן י"א סעיף ה' ובב"ש ס"ק ח' כתב אפילו אי בא עליה בודאי לא יוציא כו' עכ"ל ובנ"י יבמות שם כתב שכן הוא בהדיא בתוספתא ע"ש אמנם י"ל דהטעם שאסור לישא אותה אם בא עליה הוא על כרחך כדי שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה דהא הטעם שכתב רש"י ז"ל במתניתין גבי הנטען משום דמחזיק לקלא לא שייך היכא שבא עליה בודאי וכן כתב הריטב"א ז"ל בחידושיו שם בהדיא ומעתה יש מקום לומר דבציוויל טורויאונג שכבר המה נשואים בגיותן עפ"י חוקי המדינה שוב אין כאן עקשות פה לומר דבשביל כך נתגיירה וגם י"ל דמוטב להתיר כדי שלא יהי' כל ימיהם באיסור דאורייתא ויש לדבר בזה הרבה אבל לא באתי אלא לעורר ועי' מ"ש בענין זה בספרי זה בחלק יו"ד סי' מ"ם ומ"א: עוד מה שרצה לחדש דגר שנתגיירה בתו עמו האב זכאי בקידושיה ובהפרת נדריה דדוקא לענין איסור עריות ולענין מצות חשוב' כקטן שנולד אבל לענין התייחסות שאינן של מצוה חשובה כבתו שאביה מקבל קדושיה ומפר נדריה יעיין כ"ת בספר הפלאה שם בכתובות דף י"א ד"ה יהבינן לה כתובה שכתב דעל כרחך גיורת קטנה שנשאת היינו דמתקדשת למיאון ומוכח דהיה פשוט ליה דאין האב יכול לקבל קדושיה מדאורייתא וכן הדבר פשוט גם בעיני דמ"ש מענין סדר נחלות דמבואר בש"ס ופוסקים דאם הורתו שלא בקדוש' אינו יורש את אביו דכקטן שנולד דמי וכן אביו אינו יורש אותו ורק לענין מצות פו"ר אביו מקיים על ידו אבל לא מצינו שיהא בנו לשום דבר וגם יש להוכיח ממתניתין דריש פרק אלו נערות שיש להן קנס כו' הבא על הגיורת שנתגייר' פחותה מבת שלש שנים ויום אחד והנה רש"י ז"ל כתב במתניתין אם אנסה אדם נותן קנס לאביה דכתיב ונתן האיש השוכב לאבי הנער' ולפ"ז לכאור' קשה דמאי פריך הש"ס בכתובות שם ואי אמרת הגדילו יכולין למחות יהבינן לה קנס ואזלא ואכלה בגיותא הא בגמרא מוקי לה לעיל בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו א"כ הקנס הוא לאביה ואיך תיזיל ותאכל בגיותא אלא מוכח דכיון שהיא כקטנה שנולד' דמי הקנס לעצמה ולא לאביה דאין לאביה זכות בה כלל ועיין בכתובות דף ל"ח דמדמי הגמרא כסף קדושיה לכסף קנסה. עוד כתב כ"ת על מה שהקשה האבני מלואים סי' י"ג ביבמות דף מ"ב מתיב רבא גר וגיורת צריכין להמתין ג' מדשים הכא מאי להבחין איכא הלא קי"ל דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד וכשהגדיל יכול למחות ואם הורתו בקדוש' הוא ישראל גמור א"כ שפיר יש להבחין בין ישראל לעמים וע"כ צריכין להמתין שלשה חדשים ומאי פריך וע"ז כתב כ"ת שהקושיא מעיקרא לא קשיא דהלא הקושיא סובבת והולכת אדברי ר"נ א"ש דדריש הקרא משום להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך וכמו שפי' רש"י שאין השכינה שורה אלא על הודאי שזרעו מיוחס אחריך ומייתי גמרא דבני ערבוביא כו' אבל אי נ"מ לדינא בדבר אחר על זה לא איכפת לנו מהך דרוש ושפיר הקשה בגמרא ותירץ ה"נ איכא להבחין בין זרע שזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה לפע"ד אי אפשר כלל לומר דהס"ד דהש"ס לא ידע דצריך להבחין בין אם הבן הנולד הוא ישראל או הוא נכרי דהא אדרבה עיקר הפסוק מיירי בהכי דכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך ורק חז"ל דרשו ג"כ להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני ודבר זה אתיא מדרשא וכ"ש שיש להבחין שיהא ד' אלקים לו ולזרעו שזהו מפורש בקרא ולא יהא הדרש עדיף ממה דכתיב בהדיא בפסוק ולהכי לא אפשר לומר דהס"ד לא ידע שיש להבחין בין ישראל לעמים. אבל מה שתירץ הא"מ עולה שפיר דכיון דקי"ל דמעוברת שנתגייר' בנה א"צ טבילה א"כ בין כך ובין כך הוא ישראל ולהכי ליכא בזה הבחנה בין ישראל לעמים והתרצן משני ליה להבחין בשעת הזריע' אם נזרע בקדוש' או נזרע שלא בקדוש' ודברי הגאון ז"ל המה מתוקים מדבש: אולם מה דקשה לי על מ"ש הרמב"ן והמזרחי ז"ל בשם חכמי צרפת שהבאתי למעלה דקודם מתן תורה הולד הולך אחר הזכר וגוי הבא על ישראלית והוליד הולד הוא גוי מהא דאמרינן ביבמות דף ק' ע"ב דפריך הש"ס אלא מעתה גבי אברהם דכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך התם מאי קא מזהר לי' רחמנא הכי קאמר ליה לא תנסיב נכרית ושפחה דלא ליזול זרעך בתרה ועיין ברש"י שם שהביא הש"ס דקידושין דהולד כמותה ולחכמי צרפת הלא קודם מתן תורה הולד הולך אחר הזכר ואמאי נזזהר רחמנא לאברהם שלא לישא נכרית וצריך לומר דמה שכתבו אחר הזכר לאו דוקא אלא הולך אחר הפגום שבשניהם ובעינן שיהא אביו ואמו מישראל אבל כל שאחד מהם או אביו או אמו גוי הולד גוי: עוד י"ל דחכמי צרפת יפרשו הא דלא ליזול זרעה בתרה היינו לא להתייחס אחרי אמם אלא שתסיר האם את ילדיה מאחרי הש"י לעבוד ע"ז וכמ"ש רש"י לפרש ביבמות דף י"ז ע"א קרא דכי יסיר את בנך ע"ש: אבל אי קשיא הא קשיא לי לפמ"ש הב"ש באה"ע סימן ד' סעי"ק כ"ב דאפילו באו עדים על א"א שזינת' הבן כשר דתולין בבעלה משום דהבעל מצוי לה ורוב בעילות אחר הבעל א"כ למה הוצרך המקלל להתגייר דמנ"ל שהי' בן מצרי הלא רש"י בפרשת שמות כתב שבא המצרי על שלומית בת דברי והיא סבורה שזה בעלה וכיון שהיה לה בעל תולה בבעלה משום דרוב בעילות אחר הבעל ועכצ"ל דאמו ידעה שהוא בן המצרי מחמת שלא היה בעלה אצלה זמן רב מקודם ולא אח"כ ואמו הביאתו להתגייר וצע"ג עוד חקר מעכ"ת מהו הדין בבן שנולד לישראל מן הנכרית יפת תואר שנתעברה מביאה ראשונה שהותרה במלחמה למ"ד שהותרה ביאה ראשונ' ונתגיירה ונשאה הבעל דשם לא נעשה הביאה באיסור שלא ראה שדברו בזה איתני הוראה לדעתי יש להוציא דבר זה מגמרא מפורשת בסנהדרין דף כ"א ע"א דאמרו לי' מאי טעמא קא נסיבת יפת תואר אמר להם יפת תואר משרי שרי אמרו ליה לא דרשת סמוכין דסמיך לי' כי יהי' לאיש בן סורר ומורה כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה וע"ש ברש"י דקאי על אבשלום