מצפה אריה תנינא חלק ב שלב

בטור ובשו"ע אה"ע סי' ט"ז דבנשואין לבד לא עבר אלא על לאו דלא תתחתן וזה פשוט וברור: עוד כתב להכות על קדקדם של בעלי האסיפה בברוינשווייג מה שרצו לומר דאין איסור היכי שמתנין לגדל את בניהם ביהדות והביא מעכ"ת בשם הגאונים הנ"ל דעפרא לפומייהו כי אין שום תנאי מועיל בזה והנולד מן הנכרית הוא כנכרי לכל דבריו הנה בגוף הדבר בודאי ראוי לומר דעפרא לפומייהו משום דהתנאי הלזה הוא רק פטפוטי דברים ושיני בנים תקהינה אבל מ"מ לא אכחד תחת לשוני מה שראיתי בספר הפלאה ריש פרק אלו נערות בתוס' ד"ה על הכותית שכתב דאפילו אי כותים גירי אריות הם מ"מ כיון דעכ"פ מתנהגין כמנהג יהדות אין קנאין פוגעין בו ועיין בחידושי הר"ן ז"ל על סנהדרין שם ולא באתי אלא לעורר: עוד הביא כ"ת מ"ש החת"ס באה"ע חלק ב' סי' מ"א וז"ל ורב מרי בר רחל הואיל ואתא לידן אימא בה מילתא דצל"ע למה לא נקרא מרי בר איסור דאע"ג דכקטן שנולד דעי לענין ירושה ויחוס משפחה מ"מ התורה אמרה וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לד' המול לו כל זכר ומזה ילפינן דמילת בניו מעכבת את האב מלעשות פסח ואי ס"ד דגר שנתגייר אין בניו נקראים על שמו כלל א"כ כי יגור דכתיב מנ"ל שיעכבוהו לעשות פסח ורומכ"ת טען ע"ז שיש לחלק בין קודם מתן תורה לבין אחר מתן תורה ולפענ"ד במחכ"ת של הגאון חת"ס ז"ל שגג בגוף הדבר מה שסבר דהא דכתיב וכי יגור אתכם גר המיל לו כל זכר קאי על הבנים שנולדו לו קודם שנתגייר דז"א אלא קאי על הבנים שנולדו לו אחר שנתגייר והיתה הורתן ולידתן בקדוש' כדמוכח בהדיא ביבמות דף ע"א דרצה הש"ס למיפשט מהברייתא דקתני אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשי' כו' דערלה שלא בזמנה הוה ערלה דזכריו דאיתנייהו בשעת אכיל' ולתנייהו בשעת עשיה היכי משכחת לה לאו דאיתיילדו בין עשיה לאכיל' ע"ש ואי נימא דקאי אבניו שהי' הורתן קודם שנתגייר דהיינו שלא בקדוש' הא בודאי נימולים ביום אחד ולא לשמונ' ימים כמו שאר גרים וא"כ אפילו נתיילדו בין עשיה לאכיל' הוי ערלה בזמנה ואיך שייך לומר בהם ערלה שלא בזמנה אלא פשיטא דמיירי הקרא דוקא באותן שהיתה הורתן בקדוש' והמה ישראלים גמורים ונמולים לשמונה ומשו"ה הוי ערלה שלא בזמנה וזה ברור: אבל מה שכתב כת"ה לחלק בין קודם מתן תורה בין לאחר אתן תורה דהא דקי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי זה רק לאחר מ"ת משום דהתורה לישראל נאמרה אבל פסוק דכי יגור אתכם גר בפסח מצרים נאמר ואין למדים ממנו על לאחר מ"ת דבריו צודקים ואנא אמינא עוד סיוע לזה ממה שכתב הרמב"ן והמזרחי ז"ל על רש"י בסוף פרשת אמור במקלל על הפסוק בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר והקשו ע"ז למה הוצרך להתגייר הא קי"ל דגוי הבא על בת ישראל הולד ישראל גמור הוי והביאו דחכמי צרפת אמרו דקודם מתן תורה הולד הולך אחר הזכר וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה בדתו ע"ש א"כ כמו כן י"ל דקודם מ"ת גר שנתגייר עם בניו הבן מתייחס אחר אביו בכל הענינים ולא הוי הבן כקטן שנולד וכסברת כת"ה: אמנם הרמב"ן בחומש שם השיג על חכמי צרפת מה שכתבו שלא מלו אותו דאם לאחר מתן תורה עכו"ם שבא על בת אברהם מחייבי לאוין ואין לו בה קדושין הוא מקוה טהרה לאומות להכשיר את הולד להיות כמוה לא כ"ש קודם התורה שתהא מטהרת ולדה להיות כמותה לחייבו במילה מזרעו של אברהם ויהא מכלל בני ישראל ע"ש אמנם אפילו לדעת הרמב"ן ז"ל יש לומר דקודם מתן תורה אם נתגייר אביו אחרי שנולד הבן הוא מעכבו מלאכול בפסח עד שנימול הבן מעתה יש לקיים דברי החת"ס דפסוק דכי יגור אתך גר מיירי ג"כ בעכו"ם שבא על בת ישראל והוליד בן שהוא נימול לשמונה ימים ומ"מ אם נתגייר האב אחר כך הי' הבן מעכב את אביו מלאכול בפסח עד שנימול ודברי החת"ס יש לאוקמי' דכונתו על עכו"ם שבא על בת ישראל וסבירא לי' דגם אחר מתן תורה הדין כך הוא ולפענ"ד יש להוסיף בזה ולומר דבאמת לפי מה דשקיל וטרי הש"ס מעיקרא סבר הש"ס דקרא דכי יגור אתך גר מיירי בנולדים אחרי הגירות דאז הוי נימול לשמנה אבל אליבא דרבא דמשני התם כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין וכתב רש"י ז"ל חבושין בשעת עשיה ומצות מילה מוטלת עליהן וע"ז כתב המהרש"א ויש לתמוה דהא האשה אינה חייבת למול את בנה וי"ל דהכא כיון דחייבת לעשות פסח מצוה נמי עליה למול את בנה דמילת זכרים מעכבת גם בה דהכי נמי מילת עבדים מעכבת בה ע"ש אמנם אם אפילו הדין כך הוא מ"מ קשה למה לי' לרבא להוסיף אמו הא הי' סגי למימר כגון שהי' אביו חבוש בבית האסורין אלא על כרחך דרבא בא לאשמועינן הלכה זו דמילת הבן מעכב את אמו מלאכול בפסח אע"פ שאין מצות מילה מוטלת עליה וממילא ה"ה בישראלית שהולידה בן מגוי ג"כ מעכב את אמו מלאכול בפסח ואם גם אם האב נתגייר אחר שנולד מעכב גם אותו מלאכול הפסח לדעת החת"ס הנ"ל: אמנם ראיתי בספר תורת משה על התורה מהגאון חת"ס ז"ל בפרשה בא על הפסוק וכי יגור אתך גר כתב בעצמו דלא כמ"ש בספרו חת"ס וז"ל נתקשיתי זה ימים רבים הכא קאי לומר מילת זכרים מעכב בפסח והכא בוכי יגור אתך גר מניין לו להגר בנים זכרים שיעכבנו בפסח הלא מכיון שנימול האב שוב אינם בניו ואפילו יהיו ערלים אינם מעכבים אותו מלאכול בפסח ואי נולד לו ביהדותו א"כ היינו ישראל ומ"ש כי יגור אתך גר דנקט ע"ש: הביא מעכ"ת מה דאמרינן בסנהדרין דף פ"ב על הפסוק וירא פנחס בן אלעזר מה ראה. ראה מעשה ונזכר הלכה אמר אחי אבי אבא לא כך למדתני ברדתך מהר סיני הבועל ארמית קנאין פוגעין בו ודקדק כת"ה על הלשון ברדתך מהר סיני דלמה צריך לומר באיזה זמן למדו ועוד ראיתי שעמד כ"ת איך נשכח הדין זה מכל ישראל ולדעתי באמת ראוי להתבונן על דבר זה (דוגמא לזה הקשה בחידושי מהרש"א ב"ב דף כ"א ע"א גבי יואב שאמר אנא זכר אקריון איך טעו בזה כל ישראל) אבל מה שאני אחזה דיש לומר עפ"י מה שמצינו בסדר במדבר אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ד' בהר סיני וכתב רש"י שלמד אותם ביום הזה ומשמע דביום רדתו מהר סיני לא למד עם כל ישראל רק עם אהרן ובניו ואע"ג דפנחס לא נזכר בההיא פרשה י"ל דלא קא חשיב משום דהוי בן אלעזר ומשום דקא חשיב אלעזר אביו לתולדות משה ואהרן ממילא הוי הוא בכלל וגם י"ל דדבר זה דהבועל ארמית קנאין פוגעין בו לא למד מרע"ה גם אח"כ עם כל ישראל כי צפה מרע"ה ברוח הקודש כי פנחס עתיד להיות קנאי הוא ולא אחר ובזה עולה על נכון למדתני בלשון יחיד כי עמו לבד למד דין זה ומשו"ה לא ידעו מזה כל ישראל וגם יש לפרש עפ"ז ראה מעשה ונזכר הלכה שראה מה שכל ישראל בוכים שאינם יודעים מה לעשות ומשו"ה אמר ליה מרע"ה קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא ודו"ק: עוד כתב כ"ת תבנא לדינא כי הילד הנולד מאינה יהודית הולד כמותה כל זמן שהאם נשאר' במעמדה בדתה אשר נולדה ונתגדלה בה לא תוכל להביא את ילדיה להתגייר אם לא תגייר היא עצמה לא ידעתי מה עלה על דעת מעכ"ת לחשוב כן ואדרבה בשטמ"ק כתובות דף י"א מפורש בהדיא ההיפוך מזה שכתב בהדיא בשם רש"י ישן שפירש הך דאמרינן גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד שהביאוהו