מצפה אריה תנינא חלק ב שלא

שינויא ועוד הרי המהרי"ט אלגאזי בכורות פרק ח' כתב לפרש הא דאיתא שם בירושלמי גוי הבא על ישראלית וכן ישראל הבא על הגויה והולידה בן הבא אחריו הוא בכור לנחלה דאתיא אפילו לר' יוחנן ור' יוחנן הא פריך לר"ל מהך דבלאדן בן בלאדן ולא ס"ל האי חילוקא דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון וא"כ בודאי מוכח לדידי' מקרא הנ"ל דמקרי בנו ואף דהבא אחריו הוה בכור לנחלה מ"מ לענין יחוס שאני ודו"ק: עוד אמינא דיש להביא ראי' ברורה מדברי התוס' קידושין דף י"ח ע"א ד"ה כאן שהקשו על רש"י ז"ל מה שכתב דאי הורתו שלא בקדוש' ולידתו בקדוש' רוח חכמים נוחה הימנו מב"ב דף קמ"ט גבי איסור גיורא הו"ל תריסר אלפי זוזי בי רבא כו' ומשמע דרבא לא רצה לשלם לרב מרי בר רחל אלא הי' רוצה לזכות בהן והשתא וכי לא הי' רוצה רבא שתהא רוח חכמים נוחה הימנו ע"ש ואי נימא דגוי הבא על ישראלית והוליד בן לא חשיב בנו כלל וגרע מגוי הבא על גויה והוליד בן הא אין התחלה לקושית התוס' דשאני רב מרי בר רחל שנולד מגוי הבא על הישראלית דלא חשוב בנו של איסור גיורא כלל ולהכי ליכא בזה דין דאין רוח חכמים נוחה הימנו ודוקא במי שנולד מאב ואם שהמה גוים ואח"כ נתגיירו והית' הורתו שלא בקדוש' ולידתו בקדוש' אמרינן דאין רוח חכמים נוחה הימנו אבל לא כשאמו ישראלית אלא מוכח דגם בן הנולד מגוי הבא על ישראלית חשיב בנו ולא גרע מגוי הבא על הגויה דחשיב בנו. ודרך אגב קשה לי מה שהקשו ארש"י מהך דרבא עדיפא הוה להו להקשות דאיך אפשר שרבא מפרש הך מתניתין דפרק י' דשביעית דקתני לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו כו' דמיירי שהית' הורתו שלא בקדוש' ולידתו בקדוש' איך קתני שנתגיירו בניו עמו דמשמע שהבנים צריכים גירות הא איתא ביבמות דף ע"ח ע"א אמר רבא נכרית מעוברת שנתגייר' בנה אין צריך טביל' וצע"ג: והנה החת"ס אבה"ע חלק ב' סי' מ"א הקשה מה דנקרא רב מרי בר רחל ולא בר איסור במחכ"ת אישתמיטתי' שכבר עמדו ע"ז בתוס' ב"ב דף קמ"ט שכתבו ומה שקרא אותו על שם אמו לפי שרוצ' ליחסו אחר שמואל כו' ועיין בסה"ד בשם רב מרי שהביא כן בשם רש"י ז"ל: עוד הביא כ"ת שם בשם הרב הגאון מהר"מ פערליס ז"ל שהובא בדברי הקובץ תשובות להשר הרב ר' הירש לערן ז"ל אשר הציב לו יד ושם בקובץ תשובות גדולי הדור זה יותר מחמשים שנה ע"ד אסיפת קבוצת רבנים בברוינשווייג כי הציווילורויאונג הנעש' עפ"י חוקי המדינ' בפומבי ובפרהסיא חשובה הבעיל' בפרהסיא דכיון דנשאה לשם אישות הוי כאילו בעלה בפרהסיא וקנאין פוגעין בו ומעכת"ה כתב ע"ז דמ"ש דקנאין פוגעין בו הפריז על המדה והוי טעות דמוכח ושגגה פלטה קולמסו אבל מ"מ חשוב דבר זה לפרהסיא והביא שכן כתב הגאון מהר"ם ז"ל אבד"ק אונגוואר הנה אנכי לא ראיתי את כל יקר הקובץ הלזה ולא ידעתי אם נמצא פה עירנו שיהי' בידי לעיין בדבריהם אכן אמרתי נחזי אנן ונעיין קצת בענין הלז: והנה מעכ"ת הביא מ"ש הל"מ בפ' ח' מה' מלכים הל' ב' בישוב קושיא הראנ"ח דאם בצינע' ליכא איסור בבא על הגוי' מדאורייתא למה הצריכ' תורה להתיר יפת תואר די"ל כיון דהוא לוקח אותה לעיני הכל ואומר שהוא לוקחה לבועלה אע"פ שמכניס' לתוך ביתו הוי פרהסיא ולכך הוצרכ' התורה להתירה וכן כתב הריטב"א בקדושין דף כ"ב גבי כהן מהו ביפת תואר ועיין בס' פ"י ובספר אבני מלואים סי' ט"ז. ולפענ"ד יש להביא ראי' לדברי הלח"מ ממ"ש הר"נ ז"ל בחידושיו לסנהדרין דף ע"ד בהא דפריך הש"ס והא אסתר פרהסיא הוי וז"ל דודאי הי' עשרה ישראלים בשושן כשלקחה אחשורוש לאשה ושוב חזר והקשה אמאי לא פריך והא אסתר גילוי עריות הוה וג"ע אפילו בצינע' יהרג ואל יעבור לא מיבעיא למ"ד ותהי לו לבת שהית' אסתר אשת מרדכי דאפילו בלא"ה איכא כרת בבא על ארמית ומשמע דה"ה לגוי הבא על בת ישראל ע"ש והנה זה פשוט וברור דמ"ש וג"ע אפילו בצינע' יהרג ואל יעבור כונתו רק אי אסתר היתה אשת מרדכי אבל אי היתה פנוי' ליכא כרת רק בפרהסיא ולא בצינע' דלא עדיפא מישראל הבא על הכותית דדוקא בפרהסיא קנאין פוגעין בו אבל לא כשעוש' בצינע' ולפ"ז דברי הר"ן ז"ל צריכין ביאור דאטו אחשורוש בא על אסתר בפני עשרה ישראלים הלא ודאי הכניס' לתוך ביתה בשלמא הגמרא שפיר פריך והא אסתר פרהסיא הוי היינו שהלקוחין היו בפרהסיא כמ"ש הר"ן ז"ל בעצמו ואי נימא דבפרהסיא אפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור קשה מאסתר אמאי לא מסרה עצמה על הלקיחה אבל מה שהקש' הר"ן ז"ל אמאי לא מסרה עצמה משום איסור בעילת גוי הא י"ל דלא הוי בפרהסיא אלא מוכח מזה כמ"ש הלח"מ דס"ל להר"נ ז"ל דכיון שלקחה לתוך ביתו ע"מ לבעול אותה חשיב פרהסיא: אמנם לפענ"ד יש להעיר דהנה בכתובות דף ט' ע"א בתוס' ד"ה מפני מה לא אסרוה כתבו והלא אותו מעשה בעדים הוה ואין נראה דנהי דידוע לרבים שהביא' לביתו מ"מ לא ראו כמכחול בשפופרת שבפני בני אדם לא שימש וכתב בשיט' מקובצת שם ולי נרא' דאינו קשה דכיון דדוד שלח אחריה ונתייחד עמה בעדים אמרינן בכה"ג הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ע"ש והנה לכאור' לפי סברא זו חשיב כמו פרהסיא דכיון דהלקיח' הי' ידוע לרבים חשיב הביא' נמי פרהסיא אבל אם כה נימא יקשה הא דאיתא בב"מ דף נ"ט ע"א ובסנהדרין דף ק"ג ע"א דרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו אמר דוד לפני הקב"ה כו' אומרים לי דוד הבא על א"א מיתתו במה ואני אומר מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב ע"ש והרב מברטנורא בפ' ג' דאבות הביא לפרש הא דחשבינן התם בין אלו שאין להם חלק לעוה"ב מגלה פנים בתורה שלא כהלכ' שמעיז פניו לעבור על דברי תורה בפרהסיא ביד רמה ע"ש ואי נימא דמעשה דבת שבע חשיב פרהסיא מפני שהי' ידוע לרבים איך אמר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב הא הי' להם להשיב ה"מ בצינע' אבל בפרהסיא אין לו חלק לעוה"ב דהוי בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכ' אלא מוכח דכעין זה לא חשיב פרהסיא ורק דלענין עדות חשיב כמו דאיכא עדים מטעם דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה אבל לענין פרהסיא בעינן שיהא בפני עשרה ישראלים ממש ולא מהני מה שידוע לרבים מחמת שלקחה לביתו ודו"ק: אבל י"ל ולדחות קצת דהנה בב"מ שם איתא אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן נוח לו לאדם שיבוא על ספק א"א ואל ילבין פני חבירו ברבים כדדרש רבא כו' וכתבו בתוס' נקט הכי משום דבת שבע ספק א"א הוה וכונתם דמהך דדרש רבא מוכח באמת דאפילו ודאי א"א קיל ממלבין אבל אי נימא דמעשה דבת שבע חשיב פרהסיא כיון דהלקיח' הי' ידוע לרבים שפיר י"ל דבדקדוק נקט הש"ס ספק א"א דאלו הי' בת שבע ודאי א"א לא הי' קיל ממלבין דבפרהסיא אין לו חלק לעוה"ב אבל כיון דהי' רק ספק והעולם לא ידעו אם חזר אוריה בסוף המלחמ' אין החילול השם גדול כל כך ולא חשיב פרהסיא ע"כ קיל ממלבין והא דקאמר הגמרא נוח לו לאדם שיבוא על ספק א"א ולא ילבין פני חבירו ברבים היינו שיבוא על ספק א"א ג"כ ברבים והאי ברבים קאי אתרווייהו אבל עכ"פ מה שכתב המהר"ם פערליס דבציוויל טרויאונג קנאין פוגעין בו הא ודאי טעות גדול הוא והוא נגד מה שמבואר