מצפה אריה תנינא חלק ב של

פעם אחת ופירש וילדה לסוף ח' דמותר לטלטלו ואפילו בשבת דאמרינן בר ז' ואישתהי כדאמרינן בפ' הערל א"כ דברי התוס' סותרין אהדדי ומצאתי שכבר עמד ע"ז בתשוב' אחת של גדול אחד בספר שו"ת הגאון ר' משולם איגרא סי' ל"ט אבל לדעתי י"ל דכונתם דכיון שהסוגיא דנדה קאי אליבא דשמואל כדאמרינן אלא למ"ד יולדת לט' אין יולדת למקוטעין ושמואל הוא דסבירא לי' הכי ע"כ להאי מ"ד לא ס"ל נמי הך ענין דאישתהי ואפשר שצריך להגי' בדברי התוס' וצ"ל דהני אמוראים לא ס"ל דאישתהי וגם התוס' בנדה שם שכתבו לפרש הך מימרא דר"א בר אהבה מה דקאמר ש"מ שיפורא גרים ולא כשמתחיל תשיעי שלה ל' יום לפני לידתה דאז נקלט הזרע ביום ראשון הית' יולדת לרע"א והיינו כשמואל שפיר כתבו דלא קימ"ל כרבה תוספאה וכונתם דלשמואל דס"ל דיולדת לרע"א כו' לא אפשר לסבור כרבה תוספאה דסברת אישתהי תלי' ג"כ בזה אי יולדת למקוטעין או אינה יולדת למקוטעין אבל למאן דס"ל דיולדת למקוטעין יסברו ג"כ די"ל נמי אישתהי וזה בזה תלי' ומעתה אין ראי' דרב אדא בר אהבה דאמר ש"מ שיפורא גרים לא ס"ל כרבה תוספאה משום דהתוס' לא כ' אלא דאי לא הוה אמרינן שיפורא גרים אלא יולדת לרע"א אז הוה מוכרחין לומר דלא כרבה תוספאה אבל באמת השתא דקאמר ש"מ שיפורא גרים ויולדת למקוטעין שפיר מצי סבר רב אדא כרבה תוספאה והנה רב אדא בר אהבה דאיהו הוא דמשני בשבת קל"ח ע"א אהא דפריך הש"ס לרשב"ג מימהל היכא מהלינן דמהלינן אותו ממ"נ אי חי הוא שפיר ממהלינן ואי מת הוא מחתך בבשר בעלמא הוא וכ' הרב"י או"ח סי' של"א וביו"ד סי' רס"ז דר' אדא בר אהבה ס"ל דלרשב"ג אין חילוק בין גמרו שערו וצפרניו בין לא גמרו ע"ש. מעתה לפ"ז אדרבה אלים לדידי' הך ענין דאמרינן אישתהי לרשב"ג דאפי' בלא גמרו סימניו כל ששהה ל' יום באדם אמרינן דאינו נפל דבר ז' הוא ואישתהי הוא דאישתהה ויקשה לפי"ז איך כ' התוס' בנדה אליבא דר"א ב"א דהוא מרא דשמעתתא דקאמר זאת אומרת שיפורא גרים דלא ס"ל דאישתהי אדרבה הוא סבר לרשב"ג יותר דאמרינן אישתהה אפי' בלא גמרו סימניו אבל לפי האמור שפיר ניחא דלפי האמת דקאמר דשיפורא גרים ס"ל ג"כ דאמרינן אישתהי והתוס' לא כ' אלא אלו לא הוה אמרינן שיפורא גרים ואינה יולדת למקוטעין וכשיטתו דשמואל אז לא הוה ס"ל ג"כ הך סברא דאישתהי ודו"ק: וכיון שזכינו לזה לחדש דבר דהך סברא דאישתהי תליא בפלוגתא דיולדות למקוטעין ארוחנא בזה דיש לומר דגם מאן דפליג אדרבה תוספאה ולא אמרינן אישתהי זה דוקא בבן ט' אבל ז' דכו"ע מודים דיולדות למקוטעין כו"ע ס"ל דאמרינן נמי אישתהי דשני דברים הללו תליין זה בזה ומעתה בבר ט' נמי אמרינן דתליא זה בזה דא"כ אי דרשא דהריון דוקא דיולדת לרע"א אינה יולדת למקוטעין ולא אמרינן ג"כ אישתהי ואי לאו דוקא ובר ט' ג"כ יולדת למקוטעין אמרינן אישתהי יותר מרע"א ימים. ואל תשיבני איך נפרנס סוגית הש"ס דיבמות דאמרינן דרבה תוספאה כרבי וכרשב"ג דלמא עד כאן לא אמרי דאישתהי אלא בבן ח' אבל לא בבן ט' בזה י"ל דס"ל לרבה דבן ט' נמי יולדת למקוטעין כמו בן ח' אבל מ"מ אין ראי' מרבי ומרשב"ג דאינהו ס"ל אישתהי בבן ט' דאפשר דוקא בבן ז' ולא בבן ח' ובזה נסתר מה שכתב החת"ס לישב מה דהשמיט הרי"ף ז"ל הך דרבה תוספא' משום כיון דפסק כרשב"ג לא הוה צריך להביא הך סברא דרבה תוספא' ולפי האמור ליתא דאפשר לחלק בבן ז' הוא דאמרינן אישתהי אבל בבן ט' לא אמרינן אישתהי ולפ"ז הקושיא על הרי"ף למה לא הביא הך דרבה להלכה במקומה עומדת אבל מה אעשה שראיתי למהרי"ק סי' ק"ג דאזיל בתר איפכא אלא דיותר י"ל אישתהי בבן ט' מלומר בבן ח' וטעמא דידי' דבן ז' כיון דחזינן שהוא מן המוקדמים לגמור צורתו אין לתלות שהוא מאוחר בלידה משא"כ בן ט' שפיר יש לתלות יותר דאישתהי ע"כ דעתי בטילה נגד דעת מהרי"ק ואנכי לא כתבתי אלא לעורר: ודע דלפ"מ שכתבתי דיותר י"ל אישתהי בבן ח' מלומר אישתהי בבן ט' נתיישב מה שהקשיתי על התוס' דיבמות פרק הערל ודשבת פרק ר"א דמילה מה שהקשו דלמא הא דאמר שמואל הלכה כרשב"ג קאי על בן ח' לבד ולא בסתם ולדות מה הקשו הא שמואל לא ס"ל דאמרינן אישתהי ולפי הנ"ל אתי שפיר דעד כאן לא שמענא דל"ס לי' לשמואל אישתהי אלא בבן ט' אבל בבן ח' דמודה דיולדת למקוטעין מודה דאמרינן נמי אישתהי: ומ"ש ע"ד המ"ל אין רצוני להאריך בזה אחרי כי הדברים פשוטים רק מה שיש לי לעורר עוד דבלא"ה נמי לא קשי' קושי' הנ"ל דהנה בשבת פ"ו פליגי רב חסדא ורב ששת בפירש שכבת זרע מן האיש דרב חסדא ס"ל מטמא כל זמן שהיא לחה ומתיב רב ששת וס"ל דאינו מטמא כלל ופירש"י שפירש מן האיש על הבגד ומשמע דלר"ש שוב אינו ראוי להזריע כלל והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' אבות הטומא' הל' י"ב פסק כרב חסדא דמטמא עכ"פ דבר זה אם אפשר להתעבר באמבטי או ע"י סדין תליא בפלוגתא לשיטת רש"י ז"ל בין ר"ח לר"ש. ומעתה א"ל דרבה תוספא' ס"ל כר"ש וא"א לתלות באמבטי או ע"י סדין אבל לדידן דקימ"ל כרב חסדא שפיר יש לתלות בהכי. ומ"ש כ"ת בגוף הענין דכיון דידעינן שזינתה שהרי היא והפועל מודים ומבואר בכל הפוסקים דהמה מהימני. יסלח לי בזה כ"ת דלא מצינו דמהימני רק בפנוי' שזינתה אבל לא בגונא דאיכא למתלא שמבעלה נתעברה וילדה ואף דמבואר בפוסקים ובשו"ע שם דהיכא דאיכא עדי כיעור חוששין על הולד ולא סמכינן על אישתהי אנכי לא שמעתי שיש בעובדא דידן עדי כיעור וגם היא בעצמה מקודם הכחיש' שהולד אינה מהפועל אלא מאיש אחד שבא לקנות ממנה מנעלים ואח"כ אמרה שמהפועל נתעברה וילדה ויען כי בפרט זה עדיין לא עיינתי כל הצורך ויש לעיין בזה עוד הרבה איה"ש ע"כ פה תהא שביתת קולמוסי ועוד חזון למועד ברצות ד': סימן מג להרב הגאון המפורסם עומד על משמרת הקודש ללחום מלחמות ד' כש"ת מו"ה שלום קוטנא אבד"ק אייזנשטאט: את קונטרסו המכונה וכתורה יעשה קבלתי ובעברי על דבריו ראיתי שיש לעורר לפע"ד איזה הערות בענין זה והנני להציע מה שעלה על רוחי בעזהש"י. כתב מעכת"ה דבן הנולד מן הנכרית לישראל הוא כנכרי לכל דבריו וגרוע מבן נכרי מן הנכרית דאם שניהם נכרים אם נתגיירו האב והבן יש להבן התייחסות לאביו לקיום מצות פ"ו לשיטת הרמב"ם והטור ז"ל דוקא בנתגייר הבן ולשיטת התוס' אפילו בלא נתגייר. הנה מה דפשיטא לי' למעכ"ת דבן הנולד לישראל מן הנכרית אין הישראל מקיים מצות פ"ו משום דאין לו התייחסות אחר אביו לא כן אנכי עמדי אלא כ"ל דמקרי בנו ויש לי ראיה ממקרא מלא דכתיב בסדר אמור (ויקרא כ"ד) ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי הרי מוכח דחשוב בנו וכמו דפריך הש"ס ביבמות דף ס"ב איתבי' ר' יוחנן לר"ל מהא דכתיב בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן כו' ואף דמסיק הש"ס שם בתר הכי דדוקא היכי דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון הא הירושלמי בפ' ב' דיבמות לא קא משני הכי ש"מ דלא סביר' לי' האי