מצפה אריה תנינא חלק ב שכט

בכה"ג שהעדים אמרו לו יודע אתה בעדות פלוני אף שהי' יכול לכפור ולומר שכחתי מ"מ כיון דשכחה לא שכיח והי' קשה עלי' למימר הכי לא נקרא משים עצמו רשע אלא העדים מרשיעים אותו כיון שמה שהודה הי' ע"י הגדת העדים (ועי' בהגהותי מלחמות ארי' לספר ברכת רצ"ה סי' ס"א מה שכתבתי לפלפל בדברי המהרש"א) ונראה לי שהר"נ ז"ל ג"כ כוון על דרך זה במה שכ' דכל שהי' עדות קרוב כ"כ דא"א לתלות בי' שכחה לא אמרינן אישתלי כו' דאין הכונה דלא מהימן לטעון אישתלי אלא הפי' הוא דאף אם הי' אומר אישתלי הי' מהימן מ"מ כשהוד' שהי' זוכר העדות לא מיקרי משים עצמו רשע אלא העדים מרשיעין אותו להיות חשוד על השבוע' שכנגדו ישבע ויטול אך לכאור' י"ל דפלגינן דיבורא שלא הי' לרצונה אלא באונס כמו גבי פלוני רבעני לרצוני דפלגינן דיבורא מ"מ מסתברא דלגבי שוי' נפשה חתיכ' דאיסורא לא שייך לומר פלגינן דיבורא דדוקא גבי פלוני רבעני וכדומה פלגינן דיבורא שמהני עדותו לחבירו אבל לגבי דידי' מה שנוגע לעצמו לא מצינו דנימא פלגינן דבורא: ונ"ל עוד דיש ללמוד דין זה ממה שכ' הרמ"א אה"ע סי' ד' סכ"ו בשם מהרי"א בפסקיו דאשה שזינת' תחת בעלה אפי' היא אומרת של פלוני הוא והוא ממזר אין חוששין לדברי' וכן המחבר שם סעיף כ"ט כ' אשת איש שאומרת על העובר שאינ' מבעל' אינה נאמנת ובטור שם הביא הרב"י שכן כ' הרמב"ם בפט"ו מהל' אי"ב ומדשני הרמ"א מלשון המחבר והוסיף לכתוב אין חוששין לדברי' וגם כ' בשם פסקי מהרי"א משמע שבא להוסיף שאין חוששין לדברי' כלל אפי' לשוי' נפשה חתיכ' דאיסורא כגון שלא הניח בעלה זרע אחר ולפי דברי' צריכ' חליצ' ומ"מ אין חוששין לדברי' ומותרת בלא חליצ' ולא מצית שוי' נפשה חתיכ' דאיסורא מטעם שלא להוציא לעז על בני' וכמ"ש הר"נ ז"ל בסוף נדרים במתניתין באומרת טמאה אני לך דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התור' למיגדר מלתא או דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני'. עוד נ"ל די"ל דמהרי"א לשיטתו אזיל שהביא המ"ל בפ"ג מהל' יבום אות י"ג בשם פסקי מהרי"א סי' רכ"ו דמשמע מדבריו דכל כנגד עדים לא מהימנא אפי' לשוי' נפשה חתיכ' דאיסורא א"כ י"ל דה"נ ראו חז"ל לחזק את דבריהם כאלו חנן סהדי ששקר בפי' ואנחנו כונו עדים דמינן להכי לא מצית שוי' נפשה חתיכ' דאיסורא ואין אנו חוששין לדברי' וחשבינן כאלו לא אמרה כלום ועוד נ"ל אפי' למשנ' ראשונ' דלא חששו לעיני' נתנה באחר ואמרו בטמא' אני לך נאמנת דוקא כשאמרה השתא נאנס' אבל כשאמרה שהבנים אינם מבעל' גם למשנה ראשונ' אינה נאמנת כדי שלא להוציא לעז על בני' דאל"ה יקשה לרב ששת ממשנ' ראשונ' אלא ע"כ צ"ל דדוקא כשאומרת טמאה אני לך השתא דלמשנ' ראשונ' מכאן ולהבא אסור' לבעל' ועל הבנים שיש לה ליכא לעז ע"כ נאמנת אבל כשאומרת שזינת' כבר ויש לעז על הבנים למשנה ראשונ' אינה נאמנת בין לר"ש בין לרבא דבזה כ"ע מודים: סימן מב עוד על ענין הנ"ל לידידי הרב הה"ג חו"ב מו"ה יוסף באב"ד נ"י חד מבד"צ שלי וכעת אבד"ק קאלוש: ע"ד אשר כתב לי איזה הערות על תשובתי הנני באתי להשיב לכ"ת על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. מ"ש להעיר ממ"ש הרא"ש בפרק ג' דימות בהא דפליגי ר' יהודה ור' יוסי באנוס' ומפותה דר' יהודה סבר דצריכין להמתין שלשה חדשים ור' יוסי סבר דאינן צריכין להמתין ג' חדשים וז"ל וממתניתין דמפרישין אותן ג' חדשים כו' אין להביא ראי' לר' יהודה דאפילו ר' יוסי מודה בה דטעמא דר' יוסי דאשה מזנה מתהפכת והא מתניתין דלאו זנות הוא דהא אוקימנא בהוחלפו ע"ש מדבריו אלו מוכח דגם באשת איש שייך לומר דמתהפכת בזנות. אף כי יפה העיר מ"מ ליכא התחלת הוכח' כלל דהטעם שיש לומר דבא"א לא אמרינן דמתהפכת בזנות זהו משום דא"א בבעלי תולה דבר זה שייך לומר בא"א היושבת תחת בעלה אבל מתניתין דמיירי בהוחלפו בשעת כניסתן לחופ' ואינה יודעת מי הוא בעלה הרי אינה יכולה לתלות בבעל' בשום אופן דהא אינה יודעת במי לתלות ולהכי איצטריך הרא"ש לומר דהרי אוקימנא בהוחלפו: ב) מה שכ' כ"ת לדחות דברי מה שכתבתי דלשמואל דלא ס"ל אישתהי יפרש דטעמא דרשב"ג דתלינן שהוא בר ט' וכבר הית' מעוברת ולא ידעה מחמת שהיא מהמיעוט נשים שאין עוברן ניכר וע"ז כ' דהא כתבו התוס' והקדמונים דרשב"ג קאי אמה דקתני לעיל בתוספתא ובתוספתא תני לענין שזוקק ליבום ופוטר מיבום ואיך אפשר שיפטור מן היבום אם נתעבר' בזנות יסלח לי בזה כ"ת הלא אנכי כתבתי באשה שיולדת מבעלה שנשוא' לו מכבר דאמרינן שהיא מעוברת מבעל' מקודם ובאופן זה הוא זוקק ליבום ופוטר מן היבום אלא שהוספתי לומר מחמת דאמר רשב"ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל משמע בכל האופנים שיהיו ולכאור' בגווני שהיא נשוא' לבעל' רק ח' חדשים באופן זה אמרינן שנתעבר' מקודם בזנות ובאופן זה ודאי לא יהי' זוקק ליבום ולא יפטור מן היבום: ג) מה ששאלני על מה שהקשיתי בדברי התוס' יבמות ושבת דאיך אפשר לומר דמה שאמר שמואל הלכה כרשב"ג קאי על בן ח' לבד ולא על סתם וולדות הא טעמא דרשב"ג משום דאמרינן בר ז' הוא ואישתהי ושמואל לית לי' דאמרינן אישתהי שהרי אמר לעולם אין האשה מתעברת ויולדת אלא לרע"א כו' ע"ז כ' כ"ת דמנ"ל דשמואל לית לי' הך דאישתהי ומה דאמר לעולם אין האשה כו' הוה פירושו על צד הרוב דאטו שמואל לית לי' דמיעוט נשים לשבעה ילדן זהו ת"ד אגיד לכ"ת שכן מפורש בנדה כ"ז ע"א דפריך התם הניחא למ"ד יולדת לט' יולדת למקוטעין משכחת לה כו' אלא למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין מה איכא למימר ע"ש ומ"ד דאינה יולדת למקוטעין הוא שמואל אלמא דס"ל לעולם אין האשה מתעברת ויולדת דוקא לעולם בכל הנשים ולא על צד הרוב ועי' בתוס' ד"ה אלא דמוכח מתירוצם שכתבו דרוב אמוראים לא ס"ל אישתהי דלא משכחת בשום פעם אישתהי גם על צד המיעוט דאל"ה לא פריך הש"ס מידי ומאי שהקשה הא איכא יולדת לשבעה הוא מבואר התם דאמר מר זוטרא דשמואל קאמר רק ביולדת לט' אבל לז' יולדת למקוטעין ע"ש וכיון דמבואר דשמואל אמר כחסידים הראשונים מוכח דרע"א דוקא לא פחות ולא יותר וילפינן לה מקרא דהריון בגימטריא רע"א ע"ש. ומה שהביא מהריב"ש סי' תמ"ו הריב"ש כ' לדידן דס"ל כרבה תוספאה דאישתהי מ"מ אפשר לפסוק כשמואל דאינ' יולדת למקוטעין אבל שמואל בעצמו דקאמר לעולם אין האשה מתעברת ויולדת אלא לרע"א נראה פשוט דסברת מקוטעין ואישתהי כהדדי נינהו הן אמת דבזה נהירנא לעיינין במה שכ' התוס' ל"ח דלא קימ"ל כרבה תוספאה דפרק הערל וכן כתבו התוס' לעיל דף כ"ז דרוב האמוראים לא ס"ל כרבה תוספאה וכבר תמה ע"ז החת"ס שהבאתי למעלה דהיכן מצאו התוס' אמוראים דלא ס"ל כרבה תוספאה וכן קשה מאי דכתבו דלא קימ"ל כרבה תוספאה הא התוס' בעצמם כתבו בשבת קל"ב ע"א ד"ה בן שמונה לפסוק להלכה בשם ר"י דאפילו בן ח' ודאי כגון שלא בא אל אשתו רק