מצפה אריה תנינא חלק ב שכח

ולפי דברי הנוב"י היינו יותר מעשר שנים אם נימא דגם בשתי נשים מחויב לגרש אותה וכופין אותו ע"ז ולישא אחרת פשיטא בכה"ג יש לנו לחוש שגירש אותה ונשא אחרת תחתי' אלא מוכח דכשיש לו שתי נשים שוב אין כופין אותו לגרשה אפי' אם שהה עמהם עשר שנים ולא ילדו דבשתי נשים ל"ש לומר שמא לא זכה להבנות מאתם: והנה אחרי התבאר כל הנ"ל נצעוד נא צעד הלאה לענין השאלה שלפנינו אשר לפי הודאת האשה זינתה אחרי מות בעלה והיא הרתה לזנונים ובפעם ראשונה כשבאה אל הב"ד עם היבם שיחלוץ לה ואמר לה אחד מן האחים שהיא זינתה עם הפועל שעושה אצלה מנעלים למסחור וממנו נתעברה השיבה כי לא מהפועל היא הרה וילדה רק מן איש אחד שבא לקנות אצלה מנעלים וכעת היא חוזרת ואומרת שאמת הדבר שמן הפועל היא מעוברת וגם הודה לזה הפועל שממנו נתעברה: והנה לענין הבת שילדה פשיטא לפענ"ד שיש להחזיקה שהיא בתו של בעלה הנפטר לכל דבר לירושה ולכשרות שאין בה פגם כלל כי הריעותא שילדה לי"א חדשים אחר מיתת בעלה הא הלכה פסוקה דאמרינן אישתהי והלום ראיתי בספר איגרא רמא להגאון ר' משולם ז"ל תשובה אחת בשם חכם אחד ר' מרדכי ז"ל בסי' ל"ט שכ' שבזמנינו שכיח הדבר שיולדים לי"ב חדשים והריעותא ששהתה עם בעלה כ"ב שנים ולא ילדה אין לתפוס דבר זה לשום ריעותא כלל כמבואר למעלה ומה שהאשה אומרת שהולד הוא מפלוני מלבד שהיא אינה נאמנת לגרע כוחה של בתה כבר אמרתי שאין בדברי' כלום דאפשר דאמרה הכי משום חסרון ידיעה והמעיין בתשו' ראשונים ואחרונים בעינים פקוחות יראה כמה קולמוסין נשתברו מגאוני דור ודור ודורשיו להכשיר את הולד ולשדי' בתר אבוה הוא הבעל של האם ואין לזרים חלק בו פוק חזי אפי' אם בעלה הי' הרבה שנים במדה"י ס"ל להבה"ג דתלינן שבא ע"י שם וכאן אף שלכאורה י"ל שבכל גווני אין להבת חשש ממזרת כדין פנוי' שזינתה וילדה ואומרת שמפלוני הוא ופלוני מודה שהולד כשר כמבואר באה"ע סי' ד' סעיף כ"ו מ"מ אני מסתפק אם הדין כן ביבמה לשוק דאפשר לומר שאין אותו פלוני נאמן דאין אדם משים עצמו רשע ועי"ז הוא נפסל לעדות ולשבועה ופוסל את עצמו ולע"ע לא מצאתי דבר זה מבואר בספרים היכא שפלוני זה הוא לה מחייבי לאוין אם המה נאמנים ואם המה אינם נאמנים הרי הולד נשאר ספק ממזר ואפי' אם נימא דאין חילוק וגם אם פלוני הוא מחייבי לאוין ג"כ נאמנים להכשיר את הולד שלא יהי' ממזר עכ"פ לכתחילה לא תנשא הבת לכהונה כמבואר באה"ע סי' ו' סעיף י"א ומי יודע אם הי' במקום הזה רוב כשרים דאם לאו פסולה לכהן וגם בדיעבד תצא ועי' בשו"ת רע"א סי' צ"א: עוד יש לצרף דעת השואל בתשו' ח"ץ דהיכא דמשוי' את עצמו רשע לא אמרינן שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא דקי"ל אין אדם משים עצמו רשע והכי נמי לא מהימנינן לה שזינתה והולד הוא מאיש אחר דהרי א"כ משוי' נפשה רשיעה איסור יבמה לשוק ואף שהח"ץ דחה דבר זה בשתי ידים וכ' שהוא דבר זר ואסור לשמעו אנא אמינא דאחרי בקשת הסליחה מעצמותיו הקדושים אישתמיטתי' לי' דבר שכבר שמענו בבית מדרשו של הרשב"א ז"ל ולאו דבר זר הוא חלילה אלא נחלקו בו גדולי הראשונים ז"ל ומקודם נעתיק לשון הח"ץ בסי' ק"נ שכ' וז"ל עוד ראיתי בדברי כת"ר דבר שאי אפשר לאומרו שדעתך לומר דאפי' לפי משנה ראשונה דוקא באומרת טמאה אני לך באונס אבל באומרת זינתה ברצון לא מהימנא כלל דאין אדם משים עצמו רשע כי קרוב הוא אצל עצמו ע"כ דבריך והם טעות גמור כי הנה הרמב"ם וכל הפוסקים סוברים דאפי' למשנה אחרונה דאינה נאמנת מטעם עיני' נתנה באחר עכ"ז לענין ממון הודאתה שזינתה ברצון כמאה עדים דמיא כש"כ וק"ו בן בנו של ק"ו למשנה ראשונה דלא חיישינן לעיני' נתנה באחר דהיא נאמנת ע"ע יותר מק' עדים ושויתה אנפשה חתיכ' דאיסורא ומה לי ממון או איסור כו' וכי בתורת עדות באנו לאוסרה עפ"י הודאת עצמה אלא מעתה האומר אנסתי ופיתיתי את בתו של פלוני או גנבתי או גזלתי לא ישלם לא בושת ופגם ולא את הקרן וכן האומר בשבועת העדות בשעת שבועה נשבעתי לשקר לא יביא קרבן עפ"י עצמו וכו' דברים זרים כאלה שאסור לשמען עכ"ל. ועתה נחזי אנן מ"ש הר"נ בשבועות פ' כל הנשבעין במתניתין ושכנגדו חשוד על השבוע' ד"ה חזרה שבועה למקומה וז"ל הקשה הרשב"א ז"ל שבועת העדות מאן מוכח דעבר עלי' במזיד אפי' איכא עדים קרובים ללוה או למלוה דאתרו בי' דלמא אישתלי ולאו מזיד הוא ואי במזיד שהזיד דידע הוא ולא העיד אין אדם נאמן לשוי' נפשי' רשיעא והעלה דצ"ע ולדידי ל"ק דכל שהי' עדות קרוב כ"כ דא"א לתלות בי' שכחה לא אמרינן אישתלי כו' ובמודה שהזיד נמי משכחת לה דאע"ג דאין אדם משים עצמו רשע הנ"מ לפוסלו לעדות אחר כי ההוא דפלוני רבעני כו' אבל גם מתחייב עצמו ממון שהרי אומר שאינו יכול לישבע מפני שהוא חשוד הו"ל הודאת בע"ד דמהניא לגבי ממון דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי עכ"ל הר"ן ז"ל הרי חזינן דדעת הח"צ הוא דעת הר"נ ז"ל וראייתו משבועת העדות הוא קושית הרשב"א ז"ל אבל דעת השואל הוא שיטת הרשב"א ז"ל דאין אדם משים עצמו רשע בכל גווני והטענה שטען הח"צ מאנסתי ופיתיתי את בתו של פלוני או גנבתי וגזלתי לפענ"ד אינה טענה דאטו החיוב תשלומים של גניבה וגזילה בא מטעם עברה שנעשה רשע הא כל ממון של חבירו שנמצא ת"י אדם גם בלא שום עון כמו בפקדון ומלוה ג"כ מחויב לשלם לחבירו ולא מטעם רשע אלא מטעם שהוא ממון של חבירו ומה שמביא מאנסתי ופיתיתי בלא"ה תמוהים דבריו דאטו מאנס ומפתה נקרא רשע לפסול לעדות ולשבועה ומה שמשלם בושת ופגם הוא מפני שהתורה חייבתו ולא מטעם עברה ומה שייך ענין זה להך דאין אדם משים עצמו רשע משא"כ בגווני שכ' הרשב"א ז"ל שאין עליו חיוב ממון אלא מטעם שמשים עצמו רשע וחשוד ע"ז הקשה הרשב"א אמאי מהימן נימא שאין אדם משים עצמו רשע ואינו יכול לפסול עצמו ויהא הב"ד משביעין אותו ומה א ראי' ממה שמחוייב להביא קרבן פשיטא דאין ראי' כלל דהא כבר כ' התוס' בב"מ ג' ע"ב ד"ה מה שהקשו איך נאמן לומר מזיד הייתי הא אין אדם משים עצמו רשע כמו בפ"ק דסנהדרין דף ט' גבי פלוני רבעני לרצוני וי"ל דאין אדם נאמן לפסול עצמו אבל הכא הוא עושה תשובה ואינו רוצה להביא חולין בעזרה א"כ כש"כ כשעושה תשובה הוא מביא קרבן לכפר על חטאו שעשה ובאמת אנן קימ"ל דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן תדע שכן הוא שהרי הרשב"א ז"ל לא עמד לעיל על מתניתין דריש פרק שבועות העדות דהא דתנן וחייבין על זדון השבוע' אמאי חייב במזיד נימא אין אדם משים עצמו רשע ואי ע"י עדים הא יכול לומר אישתלי ולמה נטר בקושיתו עד פ' כל הנשבעין בחשוד על השבוע' אלא ע"כ צ"ל דמקרבן לא קשה כלל אחר שבא לכפרה ודרך תשובה כמ"ש תוס' בב"מ הנ"ל:, ודע דלפענ"ד יש לעורר דלפ"מ שכ' המהרש"א בריש פ' שור שנגח את הפרה דאף דאנן לא קימ"ל כרב אחא דגמל האוחר בין הגמלים בידוע שזה הרגו מ"מ כשהודה מעצמו שהגמל שלו נגח חייב לשלם קנס ולא חשוב מודה בקנס דפטור אלא העדים שהעידו שגמל הוא האוחר ין הגמלים מחייבין אותו אחרי שהודאתו הי' ע"י העדות של העדים שהמה הביאו אותו לידי הודאתו א"כ ה"כ י"ל