מצפה אריה תנינא חלק ב שכז

הקבלה שהיו יכולים להשתמש בשמות הקדושים אבל לא כל הרוצה ליטול את השם יטול משא"כ להתעבר באמבטי דאין לתלות בזה כלל ומה שאמרו על בן סירא מסתמא הי' קבלה בידם שנתברר דבר זה ע"י עדות ברורה וז"פ: עתה נעיין נא אם נחליט האי דינא דאתתא הלזו להחזיקה בחזקת פטורה מיבום ומחליצה משום שהבת שילדה היא מבעלה מ"מ אפשר שהיא אסורה לעלמא מטעם שוי' נפשה חתיכה דאיסורא. הנה ראיתי בספר עין יצחק שסיים בסוף התשובה בזה הלשון ומה דאמר הבעל בנ"ד דהאם הודית לו שהולד אינו ממנו הא האשה אינה נאמנת על בנה לפסלו כו' וגם י"ל משום דעיני' נתנה באחר ע"כ לדעתי האשה אינה צריכה חליצה והולד כשר לבוא בקהל ע"ש. ודבריו צריכים עיון טובא דלמה לא נימא נהי דאין היא נאמנת לפסול את בנה מ"מ תהי' נאמנת לאסור את עצמה לשוק בלי חליצה דלדברי' הולד אינו מהבעל אלא מאיש אחר והיא יבמה לשוק הא גם באשה שאמרה לבעלה נאנסתי והוא כהן דאינה נאמנת מטעם דאמרינן עיני' נתנה באחר מ"מ דעת הרמב"ם בפרק י"ח הל' איסורי ביאה הל' ט' שלאחר מיתת הבעל היא אסורה לכל כהן שבעולם דהא הודית שהיא זונה ואסרה נפשה כחתיכה דאיסורא והראב"ד חולק ע"ז וכ' דאעפ"י שאמר דבר חכמה אין שמועתו מכוונת דאם אמרה לאחר מיתת בעלה לא אמרתי אלא כדי שיגרשני בעלי למה לא תהא נאמנת ע"ש ולפ"ז צ"ע למה התירה בעל עין יצחק להנשא לשוק בלי חליצה: אמנם לפענ"ד דבריו נכונים מטעם אחר דגם כשהודית האשה שזינתה מ"מ לא שווי' אנפשה חתיכה דאיסורא לענין שתצטרך חליצה דמ"מ י"ל דנתעברה ואף שאמרה שנתעברה מפלוני עדיין לא שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא דנשי לאו דינא גמירי דידעו דיש לומר אישתהי י"א חודש ואפשר לומר שהיא בעצמה לא ידעה שנתעברה ובאמת כבר היתה מעוברת מבעלה ומה שלא היה עוברה ניכר י"ל שהיא מהמיעוט נשים שאין עוברן ניכר לשליש ימיה והיא לא ידעה מכל זה וסברה שאינה מעוברת מבעלה ומחמת שידעה שזינתה עם פלוני ע"כ אמרה שהיא מעוברת מפלוני כי אם לא מבעלה ודאי הוא מפלוני שזינתה עמו ולא עוד אפי' אם בודקין אותה ואומרת שבעלה לא בא אלי' יותר מי"ב חודש קודם שילדה אפשר לומר שבא אלי' כשהיתה ישינה ולא ידעה בשכבו ובקומו וכדאיתא ביבמות נ"ד בין ערה בין ישינה ואם יקשה למה לן לדחוקי כולי האי להתירה בלי חליצה הלא יותר טוב לצאת מידי ספיקא וליתן לה חליצה ואין לומר כדי שלא תפסול לכהונה דהא כיון שהודית שזינתה תחת בעלה הא כבר נפסלה לכהונה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ח מהל' אי"ב הל' ט' דאף דקימ"ל כמשנה אחרונה ביבמות צ' דהאומרת טמאה אני לך דאינה נאמנת מ"מ כשנתאלמנה אסורה לכהונה א"כ נכון יותר שתחלוץ ע"ז אמינא דלא כן הוא דאם נימא שתחלוץ נמצא אתה מוציא לעז על הולד שהוא ממזר ואיתא בנדרים שם דאיבעי' להו מהו שתאכל בתרומה רב ששת אמר אוכלת שלא תוציא לעז על בני' רבא אמר אינה אוכלת אפשר דאכלה חולין וכ' הר"ן ז"ל דמימר אמרה תרומה הוא דלית לה אבל משמע דבלאו האי טעמא הי' מודה ע"ש ואפי' לפ"מ שכתב בשטמ"ק שם דרב ששת דאמר אוכלת הוי פירושו תרומה דרבנן מ"מ חזינן דבשביל שלא להוציא לעז על בני' התירוה בתרומה דרבנן עכ"פ א"כ כש"כ שאין לב"ד לחלון לה היכא דמצד חק התורה אינה צריכה חליצה ומחזיקינן שהולד הוא מבעלה וכשר ואם יזדקקו ב"ד ליתן לה חליצה אין לך הוצאת לעז על הולד יותר מזה וגם אין לנו להורות בעובדא דהתם שתתעגן לעולם אחרי שכבר כתבתי דבאופן זה לא שייך לומר שווי' אנפשה חתיכא דאיסורא דאפשר לומר שגם היא אינה יודעת אם היא אינה מעוברת מבעלה וע"כ יפה הורה לפענ"ד הגאון בעל עין יצחק ז"ל שאינה צריכה חליצה ולא כמו שכ' הגאון בעל שו"מ בפשיטות להצריכה חליצה כן נראה לפיענ"ד: אמנם לדינא לא ידעתי מה קול הרעש הזה אשר הרעישו גדולי עולם הא אפי' אם נימא לפרש כונת התוס' באיזה אופן שיהי' אם כה ואם כה מ"מ מה שכתבו דאין סברא לומר דנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים ולא ילדו דרוב מתעברות הא כתבו כן רק תמוה על הסוגיא אמאי מביא אשם תלוי אבל מ"מ מוכח שהסוגיא בכאן לא סבירא לה הכי שהרי מתניתין מפורשת שמביא אשם תלוי ואם נימא שיפרשו דמתניתין מיירי בגווני שלא שהתה עם בעלה כמה שנים דוקא ובאופן זה פריך הש"ס אמתניתין וניזל בתר רוב נשים דרוב מתעברות ובאמת הוה מצי לשנויי דמתניתין מיירי בכה"ג ששהתה עם בעלה כמה שנים דליכא למימר בזה דרוב מתעברות אלא דלא נחית הש"ס לאוקמי' בהכי זה לא נראה מלשון התוס' שאלו כן לא הוי כתבו בלשון תימא אלא נראה שהתוס' סברו אחרי שהש"ס סתמא פריך ש"מ דבכל גווני פריך ניזל בתר רוב נשים שמתעברות ויולדות וכן הסוגיא דלקמן בפרק בתרא ג"כ סתמא פריך ומיירי בכל גווני א"כ נדחו דבריהם מהסוגיא דהכא כמו מהסוגיא דלקמן ופשיטא דאין לדחות סוגיא שלימה של הש"ס מפני תימה של התוס' ואיך אפשר לתפוס להלכה דברי התוס' מה שנסתר מסוגיא מפורשת במקומו וגם הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"א מהל' שגגות הלכה ב' דפטור מאשם תלוי לא מטעמא דאוקמינן אחזקת יבום כמ"ש התוס' אלא מטעם דלא איקבע איסורא ופטור בכל גווני בין שהו בין לא שהו. ולפ"ז מוכח מהש"ס דגם היכא שאין אנו מוציאין אותה לגמרי מהרוב מתעברות אלא שהספק הוא באיזה זמן היא נתעברה ג"כ אמרינן דניזל בתר רוב נשים דמתעברות ויולדות אבל מעתה קושיתי ממתניתין דהמחליף פרה בחמור וכן המוכר שפחתו וילדה קמה וגם נצבה לרב דאזלינן גם בממון בתר רוב אם לא דנימא דשאני התם דהוה רוב התלי במעשה גבי בהמות כדאיתא בבכורות כדמשני רבינא שם דף כ' וגם גבי שפחה י"ל נמי דסתם שפחה מעוברת בזנות ולהכי חשוב תלי במעשה ולהכי לא אזלינן בתר רובא כמו שכתבתי למעלה אבל עדיין יש להקשות דהא רבא בעצמו לית לי' בבכורות שם כרבינא סברת רוב התלי במעשה והוא בעצמו הוא השקלא וטריא בסוגיא דשמעתתא דיבמות דפריך שם נימא ניזל בתר רוב נשים שמתעברות ויולדות יקשה לדידי' מתניתין דהמחליף פרה בחמור וכן המוכר שפחתו וילדה אם לא דס"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב וצע"ג: ודרך אגב הנני להעיר במה שנסתפקתי בהא דקי"ל בש"ס ופוסקים דאם שהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה כופין אותו להוציא ולישא אשה אחרת איך הדין אם נשא אשה אחרת וגם עמה שהה עשר שנים ולא ילדה אם אמרינן כופין אותו להוציא וישא עוד אחרת וחפשתי ולא מצאתי דין זה בספר ונ"ל דיש להוכיח בפשיטות ממתניתין דפרק בתרא דיבמות דקתני מי שהלך בעלה וצרתה למדה"י ואיתא בגמרא מאי היא צרתה הא קמ"ל להאי צרה הוא דחיישינן אבל לצרה אחריתי לא חיישינן וכ' רש"י ז"ל אם באו עדים שפין צרתה מעוברת אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא ומותרת ליבם ע"ש ולכאורה אמאי באמת אינה חוששת לזה וצ"ל ע"כ משום כיון דיש לו אשה אין לחוש דישא אשה על אשתו עיין מתניתין יבמות כ"ו א' ואין לנו לחוש שמא גירשה ונשא אשה אחרת דכולי האי לא חיישינן וכמ"ש התוס' גיטין ל"ג א' ד"ה ואפקעינהו דכה"ג לא חיישינן דאזלינן בתר רובא ורוב אינן מגרשין נשותיהן מעתה לפ"מ שכתבו התוס' דהכא מיירי בשהה עם אשתו כמה שנים