מצפה אריה תנינא חלק ב שכו

כמ"ש המהר"ם לובלין שהבאתי למעלה דרק היכא שיש עוד ריעותא י"ל דל"ש גבה לומר רוב נשים כמו גבי שרה אמנו שהיו שניהם זקנים וגם עברו הרבה שנים ולא ילדו אבל בחדא מנייהו לא סגי ומ"מ נקראו ליצני הדור דגבי שרה אמנו שהיתה צדקת וחסודה מאוד לא היו להם לרנן אפילו בדאיכא הני תרתי ריעותא ומשו"ה נקראים ליצני הדור: והנה ראיתי מה שהעיר שם בספר עין יצחק בש"ס פסחים דף פ"ז א' דאמר ר' יוחנן דאמר הקב"ה להושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים ופירש"י שתלד לך בנים ספק שלך ספק של אחרים ואח"כ א"ל הקב"ה הי' לך ללמוד ממשה רבך ולפרוש הימנה א"ל רבש"ע יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולגרשה א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני זנונים ואין אתה יודע אם שלך הם או של אחרים הם וכו' ועיין במהרש"א שכתב שהושע חשב שבניו המה דרוב בעילות אחר הבעל והשיב לו הקב"ה שעכ"פ אי אתה יודע שבודאי המה שלך דיש לחוש להרבה בעילות של אחרים וע"ז העיר הוא ז"ל דא"כ מאי קא מיבעי' לי' לרב עמרם בסוטה כ"ז היתה פרוצה ביותר אליבא דמ"ד דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה תפשוט לי' מהכא דהא ר' יוחנן ס"ל בנדה דף ל"א דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה מ"מ א"ל הקב"ה אי אתה יודע כו' משום דהיא פרוצה ביותר ולפענ"ד יש ליישב בפשיטות עפ"מ דפירש"י בחומש בפרשה וירא על הפסוק השב אשת האיש כי נביא הוא ויודע כי לא נגעת בה א"כ חשב הושע שאלו היתה מזנה הלא נביא הוא והיו מודיעים לו מן השמים שיפרוש הימנה ולהכי לא צריך למינטר לה והקב"ה השיבו שלא היית צריך לסמוך ע"ז אלא צריך אתה לעשות את שלך ולמינטר לה ולהכי אמר לו אי אתה יודע אם שלך הם או של אחרים שאפילו אם באמת המה שלך עכ"פ אי אתה יודע ובזה מדויק הלשון אי אתה יודע היינו שהידיעה אינה מצידך אלא מצידי. עוד הביא שם בספר עין יצחק מ"ש הרש"ל בספר חכמת שלמה דמשו"ה אמר הקב"ה להושע בניך אי אתה יודע אם שלך הם או של אחרים הם משום שהושע הי' זקן וכ' שם ע"ז שזהו דבר חדש ע"ש ולפע"ד דשאני הושע שהיא היתה זונה עי' תוס' כתובות י"ג ד"ה מעלה שכ' דנואף שאני ולפענ"ד נראה לבאר הדבר עפ"מ דאיתא בסוטה שם היתה פרוצה ביותר מהו וכ' רש"י ז"ל דאיכא למיחש דרוב בעילות של אחרים מלשון זה משמע דמיירי שהיא פרוצה ביותר עם הרבה אנשים והנה בב"י יו"ד סי' א' ובסי' ס"ג כתב גבי בשר הנמצא דאזלינן בתר רוב טבחי ישראל ולא בתר רוב אוכלי בשר ואעפ"י שרוב אוכלי בשר המה גוים שקונים אצל טבחי גוים ועל כרחך נמצא אצל מיעוט טבחי גוים הרבה בשר יותר מאצל רוב טבחי ישראל דאין להם בשר לקנות אם לא כשיש אצל המיעוט טבחי גוים יותר מאשר יש אצל הרוב ועיין בספר חוו"ד שכ' מתחילה כמסתפק בזה אי אזלינן בתר רוב טבחים או בתר רוב בשר ומסיק ג"כ דאזלינן בתר רוב טבחים וזה ברור: ולפ"ז יש לדון ג"כ ברוב פרוצים אצלה אפי' אם נימא דרוב בעילות אחר הבעל מ"מ הא אחרים המה רבים והבעל הוא מיעוט נגדם (ודוחק לומר דאזלה איהי לגביהו דהו"ל קבוע כמו דאיתא בכתובות דף ט"ו דבכה"ג הו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי) אבל יש לומר דרוב בעילות אחרי הבעל אלים טפי משום דאצל אחרים אפי' אם המה הרוב נחשב אצלם רוב התלי במעשה משא"כ אצל הבעל אחרי שהתוס' דקדקו בלשונם שאדם נזקק לאשתו נחשב כאלו הוא ממילא ואינו תלי במעשה ולהכי בזקן שכוחו חלוש שוב נחשב רוב בעילות שלו רוב התלי במעשה ואם הוא פרוצה ביותר אלים טפי רוב בעילות שלהם מבעילות של הבעל אעפ"י שרוב בעילות המה שלו משום שהמה רבים נגד הבעל ועיי' בר"ן פ"ק דחולין דהיכי דהרוב והמיעוט שניהם תלוי' במעשה שוב הדרא לכללא דאזלינן בתר רובא: והנה ראיתי להצ"צ סי' נ"ג שכ' דעד כאן לא אמרו רוב בעילות אחר הבעל אלא היכא דליכא אלא קול בעלמא והיא מכחישתו אבל היכא דבודאי זינתה לא מהני הרוב ותדע שהרי אמרו ואם היתה פרוצה ביותר חוששין לה וזהו בעיית רב עמרם ועלתה בתיקו הרי אפי' בפרוצה ביותר חוששין לה כ"ש בודאי זינתה ולפי הנ"ל אין זה דמיון דהתם היא פרוצה עם הרבים משא"כ בזינתה עם היחיד פשיטא דאמרינן רוב בעילות אחרי הבעל ואין חוששין כלל לולד. שוב ראיתי בתשו' הרשב"א ז"ל סי' תת"ב ביבמה שנתקדשה והיא מעוברת שכ' שאם בדקו אותה אחר ג' חדשים והוכר עוברה תלינן את הילד בראשון ולא בארוס דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל דאל"כ מכה אביו לא קטלינן לי' והמעיין היטב שם יראה אפי' אלו הי' נתיחדה עם הארוס נמי הוה אמרינן רוב בעילות אחר הבעל ותלינן את הילד בראשון דלא כהצ"ל ע"ש היטב מדמסיים ועוד דליכא עדי יחוד: והנה ראיתי להמ"ל בפ' ט"ו מהל' אישות הלכה ד' דהביא הש"ס דחגיגה דף י"ד שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכה"ג מי חיישינן לדשמואל אמר להו דשמואל לא שכיחא וחיישינן שמא באמבטי עיברה ונראה דמשכחת לה שתלד ולד של קיימא שהרי בלקוטי מהרי"ל כתב שבן סירא הי' בנו של ירמי' שרחץ באמבטי וע"ז כ' לתמוה מההוא דיבמות מהך עובדא דרבה תוספאה שהכשיר מטעם אישתהי עד ג' חדשים מעת שנגמר צורת הולד אבל טפי לא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מהל' איסורי ביאה דין י"ט ואם איתא להא אמאי לא חיישינן שמא באמבטי עיברה וכן הקשה ממה שהקשו בתוס' בפרק עשרה יוחסין דף ע"ג דאמרינן התם איכא ארוסות ואיכא נשים שהלכו בעליהן למדה"י הא כתב בעל ה"ג דגם בכה"ג שהבעל הוא במדה"י יש להכשיר את הולד דחיישינן שבא ע"י שם כעובדא דאבוה דשמואל והרא"ש הקשה על בה"ג מהא דרבה תוספאה אמאי לא הכשיר מטעם דחיישינן שבא ע"י שם ואי נימא דאפשר להוליד ולד קיימא באמבטי אמאי לא הקשו שמא נתעברה באמבטי ע"ש ואני תמה אקרא על תמיהתו הא אי הכשיר לי' רבה תוספאה מטעם אישתהי הא שדינן לי' בתר הרוב והוא בנו לכל דבר לירושה וליבום ולטמא לו כמ"ש הח"מ והב"ש בסי' ד' וכן כשמכשירין מטעם שבא ע"י שם משא"כ אי נתעברה באמבטי הא לא עדיף מפנוי' שזינתה אחרי דלא ידעינן אבוהי מני והוה ספק שמא נולד מפסול לה וגם לא נחשב לבנו כלל לשום דבר לא ליורשו ולא לטמא לו ולא ליבום ופשיטא אפי' אם אפשר להתעבר באמבטי מ"מ פשיטא דרק בתוך ג' שהזריע באמבטי אבל לאחר ג' ימים הזרע מסריח ואינו ראוי' להוליד אפי' כשהוא במעי האשה א"כ א"א תו שיהי' בנו של הבעל אלא של אחרים שהזריעו באמבטי ויותר הי' לו להקשות מש"ס דחולין דף י"א דיליף הש"ס דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דלמא לאו אביו הוא ודחי כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין אכתי י"ל דלמא באמבטי נתעברה או ע"י סדין כמו שהביא הוא ז"ל בשם הגהות סמ"ק הביאו הרב"י ביו"ד סי' קצ"ה וגם ממה שהקשו בתוס' שם ד"ה כגון דהוה מצי למידק דילמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת ואכתי יש לחוש דלמא באמבטי נתעברה דזה לא מרעא חזקת צדקת שלה אבל האמת יורה דרכו דאין חוששין לדבר שהוא מדברים הנפלאים בעולם ולא יקרה אלא פעם אחת באלף שנים וכמו שנתעברה באמבטי ואף שהכשיר הבה"ג מטעם שבא ע"י שם כהך דאבוה דשמואל זה הי' בזמנם שהיו מוחזקין הרבה גדולים לבעלי