מצפה אריה תנינא חלק ב שכד

ימים מ"מ זהו מלתא דלא שכיח טובא ורוב פעמים נקלט הזרע מיד או פולטות מיד וכן כ' הר"ן ז"ל לפרש הא דאיתא בנדה ל"ח דחסידים הראשונים לא היו משמשים מטותיהם אלא מיום ד' ואילך דלא כרש"י ז"ל שחששו שמא לא יקלט הזרע עד יום ג' אלא מפני שיולדת מחללין עלי' את השבת כל שלשה ימים הראשונים ושוב הקשה א"כ אפי' מיום ד' ואילך ניחוש לימי הקליטה עד ג' ימים ותי' רוב זרע נקלט בשעתו רק קושית התוס' לענין הבחנה דהחמירו חז"ל יותר אפי' בקטנה וזקינה דאין ראוים להוליד הי' להם לחז"ל לחוש גם לזה אבל לפי תירוצם דלא הצריכו לתקן משום הבחנה לא קשה שיתקנו ביבום דאזלינן בתר רובא דנקלטו ביום א' והענין הוא כמ"ש הישוי"ע בכמה מקומות דהענין הנוגע בכלל כמו הבחנה שזהו נוגע לכל הנשים שנתגרשו או שנתאלמנו החמירו חז"ל יותר משום דשכיח יותר המכשול עשו חז"ל הרחקה טובא כדי שגם המיעוט לא יבוא לידי מכשול אבל דבר שנוגע רק בפרט אוקמי' אדינא ולא רצו להחמיר כמו יבום אעפ"י שהענין יותר חמור מ"מ כיון שאין הדבר נוגע לכלל רק למי שמת בלא זרע ש"ק אוקמי' אדינא דאזלינן בתר רובא דלט' ילדן והזרע נקלט בו ביום. שוב ראיתי בתשו' חתם סופר אה"ע סי' ה' שכבר העיר בזה הגאון ר' צבי אב"ד אונגוואר והחת"ס דחה זה דכל היכא דאפשר להתברר דשלא כדין עשינו לא סמכינן ארובא כמו אצל ריאה דלא סמכינן ארוב כשרות מפני שהיא דבר שסופו להתפרסם והכא אם יוכר העובר בזמנו נודע למפרע שהוא מן המיעוט ונתחייב כרת ובזה אין לסמוך על הרוב ולפמ"ש הישוי"ע לא דמי כלל דשאני ריאה דהוה ענין כללי וכנ"ל: עוד כ' החת"ס דמיון מיבמות מ"ב לאיסור לאו חששו לאיסור כרת לא כ"ש ובמחכ"ת ליתא לשון זה בגמרא שם אלא כך הוא הלשון שם איסור כרת התרת איסור לאו לא כ"ש וגם הענין אינו דומה כלל דהתם בזה הענין גופא לא יתכן להתיר ליבם איסור כרת ולאסור לעלמא דהוה רק איסור לאו וכמ"ש התוס' דהוה כחוכא ואיטלולא אבל הכא דאחרי שלא הצריכו חז"ל לגזור בסתם נשים משום הבחנה כמ"ש התוס' לא רצו חז"ל להחמיר ליבם ואוקמא אדינא דאזלינן בתר רוב דהזרע נקלט בשעתו דבכל התורה כולה אזלינן בתר רובא אך מ"מ יש לנו ללמוד מדברי החת"ס דאם יארע שנתייבמ' בסוף ג' חדשים ואחר ג' ימים הוכר עוברה חשוב בירור שהולד מבעלה ואישתהי ולא חיישינן שמא זינתה אחר. מיתת בעלה אחרי דרוב נשים לט' ילדן דאל"כ ל"ה בירור דיש כאן איסור כרת ואפי' איסור לאו ליכא דקימ"ל דיבמה שזינתה מותרת ליבם אלא מוכח מדבריו דאם הוכר עוברה אחר ג' ימים אמרינן אישתהי דקי"ל כרבה תוספאה. והנה החת"ס הביא מה שחידש הנוב"י בישוב קושית הרב הנ"ל דאם באמת נקלט הזרע אחר מיתתו אע"ג דחשוב בנו לכל דבר מ"מ לגבי יבום קרינן בי' וזרע אין לו וע"ז כתב החת"ס ונדחק ונלחץ במה שא"א לשמוע עכ"ל ואני מוסיף לתמוה דא"כ גם בשהוכר עוברה אחר ג' חדשים איך מותרת להנשא לעלמא בלי חליצה ניחוש שמא נקלט הזרע רגע אחת אחר מיתתו ובת יבום הוא ועכ"פ תצטרך חליצה ואם נימא דבאמת הדין הכי שאם הוכר עוברה אחר ג' חדשים צריכה חליצה תיקשי מתניתין דריש פ' החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה הא משכחת לה שהולד בן קיימא ומ"מ תהי' החליצה ספק חליצה כגון בכה"ג כגון שנולד לט' חדשים וכנ"ל ויהי' ספק אם נקלט הזרע רגע אחת לפני מיתתו או רגע אחת אחר מיתתו אלא ודאי דלא אמרינן הכי וזה ברור: אח"ז ראיתי בספר דרוש וחידוש להגאון רע"א ז"ל שרצה ג"כ לדון בישוב קושיא הנ"ל דאזלינן בתר רוב דנקלט הזרע בשעתו ודחה זה ממ"ש הרשב"א ז"ל בתה"א דף קפ"ו ע"ב מתניתין דספ"ג דנדה דהמפלת ביום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה דהטעם דתשב לנדה דדלמא נקלט הזרע ביום ב' והוה עתה מיא בעלמא ע"ש הרי דלא משווינן זה לרוב דנקלט הזרע ביום א' ע"ש וכן העיר מתוס' נדה ל"ח ד"ה שיפורא שחוששין לשמא נקלט הזרע ביום ב' ע"ש ואלו הוה רוב לשנקלט הזרע בשעתו לא הי' לנו לחוש לזה ואולי י"ל דחז"ל חששו בכל ענינים הנוגעים לכלל ישראל גם להמיעוט כמו בדיקת הריאה וכדומה וכסברת הישוי"ע ובפרט שכבר הבאתי למעלה שהר"ן ז"ל כתב בהדיא סברא זו דברוב נשים הזרע נקלט בשעתו והנה הרא"ש בפ' עשרה יוחסין סי' ז' הביא מ"ש בה"ג בסוף הל' גיטין דגם כשהלך בעלה למדה"י וילדה דל"ח לממזר דאמרינן דלמא אתא בעלה בצינעה ושימש כההוא עובדא דאבוה דשמואל דאתא בשם ושימש כדאיתא בירושלמי ומקשה עלי' מהך שמעתתא דהכא דקאמר דאיכא מיעוט שהלכו בעליהן למדה"י דמשמע דאי ליכא למתלי אלא באותן שהלכו בעליהן למדה"י הוה ממזר ודאי ולא ספק כו' ועוד מקשינן עלה מההוא דפ' הערל דרבה תוספאה הכשיר לבתר תריסר ירחי שתא דאמרינן אישתהויי אישתהה ולמה לי' טעמא דאישתהי לימא דלמא אתא בעלה בצנעה ושימש ע"ש ולפענ"ד לפמ"ש הנוב"י ורע"א יש לישב תרתי קושי' דהש"ס דקדושין מיירי בשהתה עם בעלה כמה שנים ולא ילדה דאיכא ריעותא להכי כשהלך בעלה למדה"י אמרינן דהוה ממזר ודאי דלא תלינן שבא בעלה בצנעה ושימש ורבה תוספאה שהכשיר נמי מיירי בכה"ג ששהתה עם בעלה כמה שנים ולא ילדה לכן הוצרך לומר דאמרינן אשתהויי אישתהי דמטעם זה מכשרינן בכל גווני כדעת הגאונים הנ"ל אמנם י"ל אדרבה לחומרא דהא דאכשיר רבה תוספאה מסברא דאישתהי זהו משום דאיכא למימר נמי הך היתרא של בה"ג דיוכל להיות שבעלה בא עלי' בצנעה ורק ע"ז לחודא לא סמכינן משום דאיפרך מש"ס דקדושין הנ"ל אבל מ"מ חזיא לאיצטרופי בהדי היתרא דאישתהי אבל לאחר מיתתו של הבעל אין לנו לסמוך אהך דאישתהי לחודא דמנ"ל להוסיף ארבה תוספאה: ועתה נשים נא עין בדבר הריעותא הגדולה בעובדא דידן שהאשה ישבה עם בעלה כ"ב שנים ולא ילדה והנה גם בפרט זה האריך הנוב"י שגם שם היתה יושבת עם בעלה ז' שנים ולא ילדה ורצה השואל לבנות דיק על דברי התוס' שם ביבמות ד"ה זו הואיל ולא הוכר עוברה תימה אמאי לא מוקי לה בחזקת היתר יבום כו' וכ"ת דאיכא כאן רוב דרוב נשים מתעברות ויולדות לפיכך יש להחזיקה במעוברת מן הראשון דאין סברא כלל לומר בנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים ולא עיברו ומתו בעליהן דרוב מעוברות ולקמן דף קי"ט הוא דאמר לה גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ע"כ לשון התוס' והנו"ב כתב דמוכח מסברת התוס' דאף דאין סברא כלל דנימא בה דרוב מתעברות מ"מ עכ"פ הדבר שכיח טובא. עוד כתב אחרי שהתוס' לא הגבילו הזמן רק כתבו סתם כמה שנים ובודאי גבול יש לה מסתמא אמרינן שהגבול הוא עשר שנים כי למספר הלזה יש סמך בש"ס יבמות ס"ד ובפוסקים דאם שהה עשר שנים ולא ילדה יוציא דשמא לא זכה להבנות ממנה ע"ש ולפ"ז בנ"ד ששהה עם אשתו כ"ב שנים ולא ילדה י"ל דיצאתה מרוב נשים מתעברות ויולדות. והנה מה שסיימו התוס' בזה ולקמן הוא דאמר לה גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י אינו מבואר היטב כונת התוס' דמאי שנא דסוגיא דהכא אין לומר גבה הך סברא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומ"ש לקמן דאמרינן גם בשהתה כמה