מצפה אריה תנינא חלק ב שכג

ובשם הרדב"ז חלק א' סי' י"ב דאם טוען הבעל שאיננו בנו דכשהלך הניחה בנדתה ומודה שקודם הוסת בא עלי' אם אין מביאה אחרונה שמודה הבעל ללידת הילד י"ב חודש הולד כשר עוד כתב הכנה"ג וז"ל כתב מהרי"ל בדרשות (בהלכות יו"ט) מו"ה שלמה הלך פעם אחת ללמוד למרחקים ויהי' לתקופות י"א חדשים ליציאתו ילדה אשתו והכל מעידים מרוב חסידותה ברור שלא זינתה תחתיו בדקו ומצאו בפוסקים ובספר המצות דמתרמי ואישתהי ותמיהני דלזה א"צ לפוסקים ולספר המצות ותלמוד ערוך הוא עכ"ל ע"ש מה שכ' הגאון דכונת המהרי"ל היא לאפוקי מדעת היד אליהו דרק בחודש י"ב הכשיר רבה תוספאה אבל לא בחודש י"א וגם הוא ז"ל כתב דאין לחוש לדברי היד אליהו דהרי הח"מ והב"ש (סי' ד') מפשט פשיטא להו להכשיר בילדה לי"א חדשים ע"ש והמעיין בח"מ ס"ק י"א כתב שרגילות הוא להוליד עתה בחודש העשירי והב"ש ס"ק י"ט כתב וז"ל וכתב בח"מ אם יולדת בחודש עשירי אפשר לכו"ע אמרינן אשתהי כי שכיח הוא ע"ש אבל לא נזכר בח"מ וב"ש חודש י"א ואולי בדפוס שהי' לפני הגאון ז"ל הי' כתוב חודש י"א: ולפענ"ד נראה דכונת המהרי"ל דלא תימא דרבה תוספאה הכשיר רק בזמנו משום דראה דרגילות להיות אישתהי שהוא הי' בזמן רבינא סוף האמוראים ונשתנה הדבר מכמו שהי' בזמן הקודם דפליגי רבנן עלי' דרבי וכן בזמן שמואל דלא ס"ל אישתהי א"כ שוב אין ראי' מזמן רבה תוספאה לזמנו ע"כ הביא המהרי"ל שגם בזמנו סמכו על הפוסקים וספר המצות להכשיר באישתהי שגם בזמניהם ראו דאישתהי שכיח ואל תתמה על החפץ שבענין התולדה מצינו כמה שינוים ואפי' מקומות יש כמו שאמר רב נחמן ביבמות שם נשי דידן לשבעה ילדן כי כן כתבו תו' ע"ז דף כ"ד ע"ב ד"ה פרה וחמור בת ג' שנים ודאי לכהן ויש לתמוה דהא מעשה בכל יום דפרה בת ב' שנים יולדת וי"ל דודאי עתה נשתנה העת מכמו שהי' בדורות הראשונים כמו בעינוניתא דוורדא חולין דף מ"ז ע"ש ונ"ל דאין כונת התוס' דנשתנה הטבע אלא שנשתנה העת דבדורות הראשונים לא הי' שכיח שתלד פרה קודם ג' שנים אלא לעתים רחוקים ואח"כ בזמנם דשכיחי טובא וגם חזינן דבעינוניתא דוורדא ג"כ הי' חילוק בין מקומות דמר בר רב אשי סבר למיטרפה ולא ידע מזה כלל ורב הונא אמר כל הני חיוי' ברייתא הכי אית להו (ודרך אגב הנני להעיר מה דאיתא במפרש במדרש ב"ר פ' י"ז בד"ה שאלו את ר' יהושע מפני מה האיש יוצא פניו למטה והאשה יוצאת פניה למעלה שכתב כשיוצא מרחם אמו ובדורות הראשונים הי' בטבע כן אבל בדורות האחרונים נשתנה הטבע כו' ובמח"כ לא ידע שזהו איתא בנדה דף ל"א ע"ב ומפני מה איש פניו למטה ואשה פניה למעלה וכ' רש"י ז"ל בשעת תשמיש ע"ש ומילת יוצא ויוצאת דאיתא במדרש הוא טעות הדפוס): והנה שמעתי כי הגאון בעל כו"פ אמר דיש להביא ראי' דאמרינן אישתהי מהא דאיתא בש"ס ב"מ פ"ז א' שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה והא מעשה דאבימלך הי' בליל פסח כדאיתא בהגדת פסח דנת מלך גרר בחלום הלילה" ויצחק נולד בפסח כדאיתא בר"ה י"א א' א"כ הרי אם מאבימלך נתעברה אישתהי י"ב חודש ודפח"ח ש"י אכן קשה לי טובא דהרי הרמב"ם בפ' ט"ו מהל' אי"ב כתב דאין הולד מישתהי יותר מי"ב חודש והש"ס קאמר התם דאותה שנה מעוברת היתה א"כ הולד אישתהי לפי דברי ליצני הדור י"ג חודש אם לא דנימא דאין לנו ללמוד הלכה מליצני הדור אמנם כבר כתבתי בחידושי תורה בסדר תולדות על הפסוק אברהם הוליד את יצחק וכ' רש"י ע"י שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק ע"ש ויש לתמוה דכיון שכ' יצחק בן אברהם איזה עדיפותא יש יותר ע"י הלשון אברהם הוליד את יצחק יותר מיצחק בן אברהם וכתבתי לבאר הענין עפ"י מה שכ' העקידה במגי' רות ד"ה אמר המחבר מ"ש בטעם נגלה ממצות היבום כשאיש מת בלי בנים כו' והניח בעולם ההפסד את אשתו וכו' ובקמטי רחמה עדיין נשארו שיורי זרעו וגם הניח אחיו אשר הם כחצי בשרו כי ממקום אחד יצאו הי' מחסדי הש"י להקים לו זרע מהאשה ההיא אשר היא כנחלק אבר מבעלה ע"י אחיו אשר הוא בשר מבשרו באופן כי הילד יתייחס כולו אל המת כי אחיו החי לא עשה כ"א מעט עזר לתת צורה לחומר מזרע אחיו הכמוס בקמט' רחם אשתו עכ"ל ולפ"ז אפשר שזהו הי' טענת ליצני הדור וגם הם הודו ואמרו כי יצחק הוא בן אברהם אמנם כי לולא אבימלך שבא אלי' והשאיר זרעו בקמטי רחם שרה לא הי' זרע אברהם בכח להוליד רק אחרי כי זרע אבימלך עש' חומר הי' סגי זרע אברהם לתת צורה לחומר של אבימלך וזהו פירושו מאבימלך נתעברה שרה היינו שביאתו אלי' גרם שתתעבר שרה אח"כ מאברהם ולזה חזר הכתוב ואמר אברהם הוליד את יצחק שכל כח המוליד הי' רק מאברהם לבדו ואין לזר חלק בזה כלל לא חומר ולא צורה ולפי האמור אין ראי' כלל גם מליצני הדור ענין אישתהי כי הזרע בקמטי האשה לפי דעת העקידה תעצר ימים רבים ואין שיעור לדבר ודו"ק: והנה הנוב"י הביא קושיא אחת בשם הרב מטארטקוב בתוס' שם ביבמות ל"ז ד"ה רוב היולדות לט' במה שהקשו דמה מועיל המתנת ג' חדשים משום הבחנה אכתי יכול לבוא לידי ספק אם תנשא מיד ותלד לז' חדשים ויום אחד או אפילו לג' ימים דיש להסתפק אם הוא בנו של ראשון ולא נקלט הזרע עד יום ג' או הוא בנו של שני וכתבו וי"ל דכל כך לא הי' משתהי הכרת עובר של הראשון ע"ש וע"ז תמה הרב הנ"ל דלפ"ז יקשה עכ"פ גבי יבום מה מהני המתנת ג' חדשים הא יש לחוש שמא לא נקלט הזרע מבעלה עד יום ג' ותצטרך להמתין ג' חדשים וג' ימים וכן הקשה הגאון רע"א בתשובותיו סי' צ"ט בשולי המכתב ע"ש ולפענ"ד נראה ליישב דהנה התוס' בפ' בתרא דיבמות קי"ט א' ד"ה ר' מאיר הוא הקשו אמאי לא נימא דאתיא כרבנן וכי אזלי רבנן בתר רובא ה"מ ברובא דלא תלי במעשה אבל רוב נשים מתעברות ויולדות דהוה רובא דתלי במעשה לא אזלינן בתר רובא כדאיתא בבכורות דף כ' וכתבו בתי' השני דאינו חשיב תלי במעשה אלא ממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו וביותר ביאור כ' בבכורות שם ד"ה רבינא דתשמיש אדם לא חשוב תלי במעשה כמו תשמיש בהמה דפעמים דבהמה צריך להרביע ע"ש א"כ מבואר דאף דגבי בהמות נמי אמרינן רוב בהמות מתעברות ויולדות מ"מ לא אלים כולי האי כמו גבי אדם שדרכם להזקק לנשותיהם יותר לכן חשוב כמי ממילא מעתה י"ל דקושית התוס' שייך רק לגבי ענין הבחנה דשייך גם בגרושה אבל לענין יבום אע"ג דאמרינן רוב נשים מתעברות ויולדות גם סמוך למיתה מ"מ כיון דעכ"פ רוב בני אדם תשש כוחם ג' ימים סמוך למיתתם עי' ירושלמי סוף פ"ג דפיאה ובטוש"ע יו"ד סי' של"ה לא חשוב אצלם ענין התשמיש כמו דבר שממילא אלא תלי במעשה אלא אע"ג דלא יצא מכלל רוב מ"מ לא אלים כולי האי אלא כמו רוב בהמות מתעברות ויולדות דחשוב רובא דתלי במעשה דלא אזלינן בתר רובא אפי' לרבנן וממילא מוקמינן לה בחזקת זקוקה ליבום תיכף אחר ג' חדשים: עוד נ"ל בישוב קושית הרב מטארטקוב בפשוט יותר דאע"ג דיש אפשרות שלא יקלוט הזרע עד ג'