מצפה אריה תנינא חלק ב שכב

הוסת שבא בזמנו דרוב נשים יש להן וסת קבוע אלא ע"כ דאין לסמוך ע"ז כלל ומשו"ה כתבו התוס' להקשות דלמא הא דקאמר שמואל הלכה כרשב"ג היינו דבן ח' אע"פ דשמואל ל"ס לי' דאמרינן אישתהי. ואי קשיא דלפי"ז איך אמרו בגמרא דרבה תוספאה כרבי וכרשב"ג הא י"ל דטעמא דרבי ורשב"ג לא מטעם דאמרינן אישתהי אלא מטעם דתלינן שהוא בן ט' וכנ"ל יש לומר דרבה תוספאה ס"ל דמקאמר רשב"ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל משמע בכל גוונא ולפעמים משכחת לה שילדה בחודש השמיני מזמן הנישואין דבודאי אינו יותר מבן ח' וכן רבי דסבר דגמרו שערו וצפרניו מחזיקינן אותו בבן קיימא אפי' ברה"ג דליכא למיתלי בבן ט' וכנ"ל והוא מטעם דאמרינן בר ז' הוא ואישתהי דליכא למיתלי שנתעברה מקודם הנשואין ונתעברה בזנות דאשה מזנה מתהפכת ומזנה כן סבירא לי' לרבה תוספאה אבל לשמואל הוה אפשר לומר דלא ס"ל הכי אלא אפי' בכה"ג חשבינן לי' לבר קיימא ולא מטעם אישתהי אלא מטעם דאמרינן דנתעברה בזנות ולא נתהפכה יפה יפה: אח"ז ראיתי בספר האגודה יבמות פ' הערל שכתב איזוהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו משמע אפי' גמרו דאינו יוצא מתורת נפל עד שיהא בן עשרים שנה ודוקא באדם שלא הי' אצל אשתו ולא בא עלי' רק פעם אחת ובאותו פעם פירש ממנה מיד וילדה בחודש שמיני אותו ולד אין מלין בשבת אבל אם בא על אשתו קודם לכן או אח"כ ספק הוא ומלין אותו ממ"נ וכו'. רשב"ג דאמר משתהי פירש ר"י משמע לי' דבתרתי פי רשב"ג איירי נמי בבן ח' דאם שהה יוצא מתורת נפל ובהא לא קי"ל כוותי' וכו' עכ"ל ובזה תמהתי על הב"ש אבה"ע סי' ד' ס"ק י"ז שכתב מיהו תוס' נדה ל"ח כתבו דלא קי"ל אישתהי וכן בספר האגודה פרק הערל ולפי הנ"ל אין ראי' כלל דהאגודה לא פסק כרבה תוספאה אלא רק דלא קי"ל כרשב"ג אבל מ"מ יש לומר דקי"ל כרבה תוספאה לענין הכשר הולד מטעם דאשה מזנה מתהפכת ומזנה וכנ"ל. ועוד י"ל כמ"ש החת"ס אהע"ז סי' ה' דמסוגיא דנדה אינה מכרעת דהתם מיירי בתאומים אם נגמרו צורת שניהם ונפתח גם הרחם בצורת האחד בודאי אין שום סברא ששוב ישהה השני כו' וסברא זו רמיזא ברמב"ן וריטב"א בנדה שם זת"ד ע"ש אבל בולד אחד שפיר יש לומר אישתהי ויש לתמוה על הנוב"י שרצה להעמיק כונת התוס' דנדה ל"ח דגם המה ס"ל כרבה תוספאה ולא זכר שהתוס' בנדה כ"ז ד"ה אלא כתבו בהדי' דכמה אמוראים לא ס"ל כרבה תוספאה ונראה דאישתמיטתי' דברי התוס' הנ"ל: והנה ראיתי להחת"ס שם שכתב דצע"ג על התוס' דנדה הנ"ל היכן מצאו דרוב אמוראים לא ס"ל הך דרבה תוספאה ולפיע"ד יש לעורר בש"ס יבמות ל"ו א' דפריך הש"ס אמתניתין האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעליך ה"ז לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה בשלמא יבומי לא וכו' ולטעמיך תחלוץ ותנשא לאחר ט' ע"ש דאמאי פשיטא לי' להש"ס דתחלוץ ותנשא לאחר ט' הא בזה ג"כ יש חשש שמא מעוברת היא צרתה ואישתהי עד תריסר ירחי שתא והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם ואם באנו לומר דלזה אין לנו לחוש דאזלינן בתר רוב נשים דיולדת לט' ולא אישתהי וגם רבה תוספאה מודה לזה אף דס"ל דבנולד בחודש הי"ב תלינן באישתהי אבל לחוש לכתחיל' שמא אישתהי זה לא חיישינן וקשה מה הצריכו התוס' בנדה שם לומר דלא קי"ל כרבה תוספאה הא גם רבה מודה לזה דלכתחיל' אין לנו לחוש לזה אפי' להחמיר. ועוד יש לעורר במתניתין דריש החולץ דנקט התנא ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון ואמר לי' רבא לרב נחמן לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לט' ילדן וכתב רש"י ז"ל אפי' אם נשאת ב' ימים בתוך ג' חדשים וילדה בסוף ט' לבעל הראשון ע"ש דמנ"ל הא דלמא מתניתין מיירי שכבר עבר יותר מט' חדשים ממיתת בעלה ורק הספק הוא שמא אישתהי או שמא הוא בר ז' לאחרון ולהכי ליכא למימר דניזל בתר רוב נשים דלט' ילדן דהא היא יצאה מכלל הרוב דבין כך ובין כך לא ילדה לט' אלא מוכח דלא כרבה תוספאה ולאישתהי לא חיישינן ומעתה מצינו לומר דכיון דר"נ ורבא פליגי ארבה תוספאה שפיר כתבו התוס' דרוב אמוראים לא ס"ל כרבה תוספאה אבל יש לדחות דבזה גם רבה מודה דלא אמרינן אישתהי דבכה"ג יותר יש לתלות דבר ז' הוא אע"ג דהוה רק מיעוטא דעכ"פ הוה מיעוטא דשכיח יותר מאישתהי ואפי' לפימ"ש הח"מ והב"ש בסימן ד' ס"ק י"א דרגילות הוא להוליד עתה בחודש העשירי יש לומר דבזמן התלמוד לא הוי רגילות לאישתהי כלל כדמוכח מנדה שם מימרא דשמואל לעולם אין האשה יולדת אלא לרע"א כו': ומה מאוד יש לפרש עפי"ז סוגית הש"ס דיבמות א"ל רבא לרב נחמן לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לתשעה ילדן א"ל נשי דידן לשבעה ילדן א"ל נשי דידכו הוה רובא דעלמא א"ל הכי קאמינא רוב נשים ילדן לט' ומיעוט לז' ורוב היולדות לט' עוברן ניכר לשליש ימי' ומאוד יפלא א"כ מה השיב לי' רב נחמן נשי דידן לשבעה ילדן ועוד וכי יתכן שיהי' במקומו של רב נחמן שינוי טבע כזה שיהיו רוב נשים יולדות לז' ולפיענ"ד דרבא סבר דמתניתין מיירי שנולד לט' ממש לאחר מיתת בעלה וכמו שכתב רש"י שנשאת ב' ימים בתוך חדש השלישי ממיתת בעלה והוה ספק מן בעלה הראשון או מן בעלה השני ויולדת למקוטעין וע"ז פריך לימא הלך אחר רוב נשים ולט' ילדן ור"נ השיב לו נשי דידן לשבעה ילדן היינו שנשי דידן שיולדות לז' אינן יולדות בתחילת חודש ז' אלא בסוף חודש או עכ"פ ברוב חודש השביעי וע"כ אם הוא מן הראשון אישתהי כמה ימים לאחר ט' ובין כך ובין כך אינה מהרוב שיולדות לט' אלא או מן המיעוט דאישתהי או מהמיעוט שיולדות לז' להכי הוה ספק ומייתי אשם תלוי וא"ל רבא וכי נשי דידכו הוה רובא דעלמא הא בכל המקומות הנשים הללו יולדות למקוטעין בתחילת חודש הז' ובכה"ג שוב נימא הלך אחר רוב נשים א"ל הכי קאמינא דה"ה כשיש רוב דעוברן ניכר לשליש ימי' נגד הרוב דלט' ילדן כמי חשיב ספק ה"ה בכה"ג כיון דבין כך ובין כך יצאה האשה הלזו מתורת רוב ודמי לנשי דידן דלשבעה ילדן דכל שבין כך ובין כך יצאה מהרוב חשוב ספק להצריכה אשם תלוי ודו"ק: והנה מה מאוד צדקו דברי הנוב"י שם שכתב שם בד"ה והנה כבר ביארנו דאף מאן דפליג ארבה תוספאה מודה דיש אפשרות עפ"י טבע שיהי' הולד אישתהי שהרי לפי' התוס' ביבמות פ' ס"ל לר' אבהו דבן ח' אחר עשרים שנה מחזיקינן לבר קיימא משום דאמרינן בר ז' הוא ואישתהי אלא דס"ל דלא שכיח רק בחידוש יזדמן לפעמים ורבה תוספאה ס"ל דשכיח יותר וכדאי לסמוך ע"ז להכשיר את הולד זהו ת"ד אבל כבר כתבתי למעלה דטעמא דרבה משום דעיבור בזנות לא שכיח. אכן יש להקשות וכי עד רבה לא איזדמן עובדא כזאת ולמה לא הכשירו מקמי דאתי רבה תוספאה ע"כ נ"ל דיש לומר דרבה תוספאה עביד עובדא בדורו שראה דאישתהי שכיח בזמנו ונשתנה העת דדבר זה לא בכל הדורות שוה וכמו שכתבו הח"מ והב"ש דהאידנא רגילות לילד בחודש העשירי ועיין בתשובת רע"א סי' צ"ט בעובדא דידי' שילדה לעשרה חדשים וג' שבועות והי' בהאשה הרבה ריעותות והאריך הרבה בכל הפרטים בענין עדי כיעור ויחוד ובפרט זה דילדה לעשרה חדשים וג' שבועות קיצר מאוד כאלו הוא הלכה פסוקה ע"כ לא האריך בזה והביא מ"ש הכה"ג אה"ע בטור סי' ד'