מצפה אריה תנינא חלק ב שכ

לא עבדי ע"ש ומנ"ל לאפושי פלוגתא בין הס"ד דהש"ס ובין התרצן דהס"ד לא סבר כלל הך טעמא דעבידי לאחזוקי שיקרייהו והתרצן יסבור דעבידי לאחזוקי אפילו במי שיש לו לדידן חזקת חיים יאמרו המה מת או נהרג וידוע דדרך גדולי הקדמונים שמפרשים הש"ס בכל כמה דאפשר למעט בפלוגתא דעדיף טפי: ולפ"ז יצא לנו כיון דאנן פסקינן כלישנא בתרא דרב יוסף שפיר מהימנינן לערכאות גם במילתא דשייכי בה דעכ"פ לא משקרי לומר שמת או נהרג על גברא שהוא בחזקת חיים כגון בנ"ד שלא נמצא בהשפיטאהל והשפיטאל מעיד שמת זה ר' שמואל שטראסנער ואין לנו לחוש שמא הלך לעלמא והוא חי והשפיטאל עבידי לאחזוקי שיקרייהו כולי האי זה לא חיישינן שיעידו כל כך שקר. ועוד דגם אפילו לפי מ"ש רש"י ז"ל בהדיא שראו אותו יוצא לדון והמה אומרים מת או נהרג היינו דוקא דבגוונא שראו אותו יוצא לדון אבל לא עבידי לאחזוקי שיקרייהו על אדם שהוא הולך על רגליו שמת או נהרג דע"ז לא חשידי שמשקרי וזה ברור שגם החוש מעיד ע"ז. נוסף על האמור למעלה נראה לפענ"ד דבנ"ד יש לחדש ולומר עוד צד היתר אחרי שבגב"ע של העד ר' מרדכי האלצמאן נאמר שבשעת שנלקח ר' שמואל שטראסנער להשפיטאל היה חולה מסוכן ונוטה למות ומלת נוטה למות אפשר שהוא בכלל גוסס וק"ל דרוב גוססין למיתה וכמ"ש בתוס' יבמות דף ק"כ ע"ב ד"ה למימרא דרוב גוססין למיתה ומיעוטן חיים ע"ש א"כ מה"ת הוא מותרת אלא שחז"ל החמירו וחששו למיעוט כמו מים שאין להם סוף ובכה"ג מסתברא לומר דלכו"ע יש לסמוך על עדותן של ערכאות דכיון שהרוב מסייע להם ויש סמוכין לזה מיבמות דף קכ"א ע"ב ההוא גברא דאמר לישראל קטול אספסתא כו' ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלניא בר ישראל דאמרי ליה בשיל לי קדירה בשבת ולא בשיל ופשיט הש"ס ממתניתין נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן כו' לא אמר כלום שלא נתכוין אלא להשביח מקחו וכתב רש"י ז"ל לא אמר כלום לאסרם על כך אלא הלך אחר הרוב שזה משקר ולהשביח מקחו נתכוין ע"ש מזה יש ללמוד דדוקא בכה"ג שהנכרי אומר נגד הרוב אז אמרינן דלהשביח מקחו אמר כן או כדי להתפאר אבל אם אמירתו אינו מתנגד להרוב אלא אדרבא הרוב מסייע ליה אין לחוש שיאמר להשביח או להתפאר וכדומה א"כ הכא נמי בנ"ד כיון דרוב גוססין למיתה שפיר ערכאות נאמנים ולא חיישינן שיאמרו שמת כדי להתפאר ודו"ק: הן אמת דיש לדחות ולומר דמה שמדמה הגמרא הך דינא דנכרי שהיה מוכר פירות לעובדא דההוא נכרי שאומר קטול אספסתא כו' זהו מתורת ק"ו דהשתא התם דהנכרי בא לאסור את הפירות אין חוששין לדבריו דאמרינן להשביח מקחו אומר הכי כ"ש בהך דאספסתא דאין לסמוך על דבריו מחמת שבא להתפאר ולאיים דלא מיחשיב מסל"ת להתיר על ידו אשה לעלמא אבל מ"מ אין לדון להיפך ולהקל דהתם אי לאו טעמא דהלך אחר רוב פירות היינו חוששין לדבריו לאסור דהיינו לחומרא דנדון מזה כמו כן דלא חיישינן שאומר כדי להתפאר ולמיחשב ליה מסל"ת ולסמוך עליו להתיר אשה לעלמא אע"פ שרוב גוססין למיתה מסייע ליה תדע דהא רבי פליג בתוספתא אדר' שמעון ב"ג וסבר דנאמן להחמיר אבל לא להקל ובהך דאספסתא בא להקל ולהתיר ולהכי מייתי דלרשב"ג אפילו להחמיר אינו נאמן כ"ש להקל ובזה לא אבין דברי הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז סוף ס"ק כ' דמביא ראיה דדוקא התם צריך לטעמא דלהשביח מקחו משום דהפירות שלו הם מדמייתי מרשב"ג ולא מרבי דפליג אדרשב"ג משום דבעלמא מודי רבי לרשב"ג ע"ש דמזה אין ראיה כלל די"ל דמרשב"ג עדיפא ליה משום דהוא מתורת ק"ו וכ"ש הכא אבל לעולם מצינו לומר דרבי פליג גם בעלמא וצע"ג: ודע דבתוספתא דמאי פרק ד' אשר לפנינו לא' פליגי רבי ורשב"ג בהך דינא דגוי המוכר פירות ואומר של ערלה הם אלא אסיפא דקתני אבל אם אמר מפלוני לקחתים נאמן וע"ז פליג רשב"ג דדברי כותי אין מעלין ואין מורידין וכבר הרגיש בזה בספר שו"מ מהד"ק סי' ש"א אבל קשה לי למה ליה לרב יוסף לפשוט מהך דנכרי שהי' מוכר פירות דאמרינן להשביח מקחו אומר הכי ה"ה גבי אספסתא נמי אמרינן דלהתפאר אמר הכי תיפוק ליה דלדידיה בעצמו אמרינן בגיטין דבמילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו משום דלהתפאר אמרי הכי ולא הוה מסל"ת: אמנם באמת תליא בהנך תרי לישנא דאיכא התם דללישנא קמא דרב יוסף על כרחך מיירי הברייתא דשמע מב"ד וכו' דמאי מת מת ממש ונהרג נהרג ממש ומ"מ מקומנטריסין לא מהימן אלמא דעבידי לאחזוקי שיקרייהו כדי להתפאר אבל לאיכא דאמרי שהש"ס רצה להביא מהברייתא הנ"ל סייעתא לרב יוסף נדחה דלא הוה סייעתא דאפשר לאוקמא הך ברייתא דאומר מת ממש ונהרג ממש ולעולם דלא כרב יוסף אבל באמת אליבא דרב יוסף אין אנו צריכין לומר דמיירי במת ממש אלא מיירי ביוצא למות וביוצא ליהרג אבל באומר מת ממש שפיר סמכינן עליהו דקומנטריסין וישיאו את אשתו במסל"ת ולא חיישינן שאומרים להתפאר ולאחזוקי שיקרייהו א"כ להכי שפיר מוכח ר"י התם ביבמות מברייתא דנכרי שהיה מוכר פירות דקאי השתא אליבא איכא דאמרי דהתם ולפ"ז קשה לי על הרמב"ם ז"ל דבפ' ט' מהל' תרומות הל' ב' פוסק כאיכא דאמרי דמתניתין קאמר בב"ד של נכרים מנ"ל לפסוק בפ' י"ג מהל' גירושין דאבל שמע מערכאות של נכרים דפלוני מת ממש או נהרג ממש אל ישיאו את אשתו הא לפי איכא דאמרי מצי מיירי הברייתא ביוצא למות או ביוצא ליהרג וצ"ל דסבר הרמב"ם דמפשטת הברייתא דנקט הלשון פלוני מת פלוני נהרג הוא מת ממש ונהרג ממש: אבל לכאורה דא עקא מה שנכתב במכתב הראשון שה' סאלאמאן שטראסנער מת שם אבל מלבד שזהו טעות דמוכחא דנוח להחליף משם סאמועל לסאלאמאן עוד נראה כי המכתב הראשון היה נכתב ממשמשי הקראנקענהויז והמה לא הוי ערכאות אבל הטאטענשיין ומהמכתבים להקאנזול אשר כל אלה נעשו מטעם המלך יר"ה המה חשיבי ערכאות ואף שידוע שמנהלי הקראנקענהויז אינם עומדים אצל הנפטרים בשעת מיתתן רק המשמשים מספרים בשמותם להקאנצלייא ועל פיהם נכתב בהפנקס עכ"ז מה שאומרים המשמשים לבעליהם המה מדקדקים להגיד קושט דברי אמת ואינם משקרים פן ימצאיהם עון ועונש אבל מה שכותבים לחוץ כמו איש פרטי לא יחשבו כמו ערכאות ואינם מדקדקין בלשונם ואין השרים מקבלין עליהם אחריות מה שהמה כותבים כמו איש פרטי בין איש לחבירו ולא בפנקס שלהם ע"כ אין גרוע במכתב הראשון שכתבו סאלאמאן תחת סאמועל וע"כ אין לחשוב המכתב שכתבו לאשת ר' שמואל שטראסנער לערכאות ואין מדקדקין בזה אבל הטאטענשיין יש לו דין ערכאות ממש כי כל מה שנכתב בהטאטענשיין הוא יסוד מוסד לסמוך עליו בכל עניני מלכות ובפרט בין סאמועל לסאלאמאן נוח לטעות ובפרט שכתב לאשת ר' שמואל בשמה וטוב הי' שיחקרו אצל הפערוואלטונג בהשפיטאל דיסעלדארף אם נמצא שם איש שנקרא שמו סאלאמאן אם לא קשה הדבר. עכ"פ אחרי כל אלה הנני מצטרף למעכ"ת להתיר האשה מליא שטראסנער אשת ר' שמואל שטראסנער להנשא לעלמא ועפ"י היתר ב"ד של שלשה ידידו: