מצפה אריה תנינא חלק ב שטו

על החלק שבפנים ולא דמי לאתרוג השותפים ולאחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית דהתם גם הקליפ' החיצונה הוא של שותפות משא"כ בתרומה וכנ"ל ומעתה גבי אתרוג ע"מ להחזיר לדעת המכשירים י"ל נהי כמי דהקליפה החיצונה החזרה היא סותרת להמעשה מ"מ החלק הבשר שבפנים אינה סותר להמעשה וצריך להחזיר דמה שבחלק הלזה התנאי קיים ולהכי שפיר נקט לא החזירו לא יצא ואם החזירו שפיר יצא דכבר כתב הרשב"א ז"ל דאף אם לא הי' התנאי כמשפטי התנאים מ"מ מחויב להחזיר מדין פועל שמחויב לקיים כפי מה שהשוה עם הבעה"ב לכן כשהחזירו נעשה כל האתרוג שלו גם החלק שמבחוץ ושפיר יצא: והנה כ"ז כתבתי למשא ומתן של תורה כדרך הלומדי' בעלי ההלכה ועתה נחזור נא למה שנוגע לדינא להלכה למעשה הנה הרמ"א פסק כר"ת דאם כתב על נייר גדול וחתכו קודם הנתינ' פסול אבל אם חתכו מעט כדי לייפותו לא מקרי קציצה כו' אמנם בספר גט פשוט כתב להחמיר דאם הי' בדעתו בשעת הכתיב' לקצוץ קודם הנתינ' וקצץ יש לפסלו והת"ג הסכים לדבריו וכתב וכן עיקר אולם הג"פ מסתפק אם תליא בדעת המגרש או בדעת הסופר והת"ג כתב נראה דתליא בדעתו של מי שהנייר שלו לדעתו מחייבת הקציצ' שאינו רוצה להקנות לה יותר ודבריו אלו לפענ"ד המה מחוסרי הבנה וכונתו נעלמה ממני חדא הי' להגאון ז"ל לפרש דבעינן דעתו של הבעל ולא לכתוב הלשון של מי שהנייר שלו דא"כ תליא בפלוגתא דתנאי דלר"מ דסבר עדי חתימה כרתי לדידיה יוכל הסופר לכתוב על נייר שלו בלי ציווי הבעל כלל דהא מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר ואטו נימא דדעתו לקצוץ פוסל הגט מחמת שלא הי' כונתו להקנות להבעל זה ודאי לא מסתברא וגם לא אדע מה ענין הקנאה לקציצ' הא הוא ז"ל כתב שם בסמוך דאם הי' בשעת כתיב' דעתו לקצץ ואח"כ נמלך ונתן לה כולו כשר אלמא הפסול הוא המעשה ולא המחשבה: והנה הר"ן כתב וז"ל וההיא דגזיה לזמן אפילו היה דעתו לגוזזו לא מקרי מחוסר קציצ' עכ"ל הרי בהדיא דדעתו של הבעל זהו העיקר שהרי הש"ס קאי על הבעל ובנידן דידן דלא ידעינן כלל אם הקציצ' הי' בידיעת הבעל דיותר מסתברא דזה המסדר הגט עשה כן מדעתיה דנפשיה ואפילו אם עשה כן בידיעת הבעל יש להיות שבשעת כתיבת הגט לא הי' בדעת הבעל לקצוץ יש לצדד להקל ובפרט שהוא מקום עיגון כי מלבד שהמקום הסידור הוא בקצוי ארץ גם נודע שכבר הלך המגרש לדרכו ומי יודע אם נודעו עקבותיו איה ועלה בדעתי עוד להביא סמך לזה שמסתמא לא נעשה הקציצ' בידיעתו של הבעל מהא דמשני הש"ס אהא דגזיה לזמן ויהיב לה דלרמאי לא חיישינן וכ' רש"י ז"ל לרמאות כזה שהוא ניכר ונגלה הרי חזינן דהקציצ' מהגט חשיב רמאות ולא חיישינן אפילו אם ברצונו לגוזזו משום הצלת בת אחותו כ"ש שלא יעשה הבעל דבר זה היכא שאין לו צורך לזה ויכול לעשות סימן הגט בענין אחר בהרשאה או במכתב כמו שעושין במדינתנו אבל יש לדחות דרק התם דאם יחתוך לזמן חשוב רמאות נגד העדים שהמה חתמו על הגט שיש בו זמן וגם על הזמן חתמו משא"כ כשחותך הגליון שלאחר חתימתם לא נחשב לרמאות נגד העדים וכן מוכח ממ"ש הה"מ בפרק א' מהלכות גירושין להביא ראיה דבתלוש לא נחשב מחוסר קציצה מהא דאיתא בגיטין דף פ"ז ע"ב דפריך הש"ס אמתניתין שייר מקצת הגט וכתב על דף השני וליחוש שמא כתב שני גיטין וכו' ומשני רב אשי הוא דידיעה ביה מתחתא דמגילתא משמע דבגט אחד אף אם נחתך כשר ע"ש וצ"ל כונתו דאל"ה ליבעיא בכל גיטין דעלמא דלהוי ידיעה מתחתא דמגילתא דאל"ה ניחוש שמא נחתך הגליון דלמטה הרי דסובר הוא ז"ל דיש לחוש לחתך לדעת הפוסלים אולם התוס' כתבו בהדיא בגיטין דבתלוש לכו"ע לא חיישינן לשמא יתלוש דאין דרך לחתוך תלוש אפילו לרבא דבמחובר חיישינן לשמא יקטום מ"מ בתלוש לא חיישינן: עוד ראיתי להה"מ שכתב דהא כשכותב על יד של עבד וקרן של פרה חשיב מחוסר קציצה משום דפרה ועבד דבר חשוב היא ומסתמא לא יהיב לה מחוסר קציצה הוא אי לא יהיב לה פרה ועבד ע"ש הרי נראה מלשונו דכל דמסתמא לא יהיב לה חשוב מחוסר קציצה א"כ בנ"ד אם המנהג שם לחתוך חתיכת נייר מהגט לסימן ומסתמא לא יהיב לה הגט בשלימותו חשוב מחוסר קציצה אך מה שיש לצדד להתיר בנ"ד דמאן יימר לן שנעשה חתיכת הגליון לסימן אחר כתיבת הגט אולי נעשה הסימן קודם הכתיב' ונעשה הגט בכשרות: שוב התבוננתי דאדרבה אם לא נעשה הקציצ' בידיעת הבעל אלא המסדר עשה כן אחר המסירה ליד השליח יש חשש דהשליח שינה מדעת הבעל שהוא מסר לו הגט שימסור להאשה כמו שהוא והשליח שינה ונתן להמסדר לקוצצו חשיב שינוי בשליחות ונתבטל השליחות ויש להעיר עוד כיון דעכ"פ יש חשש בהגט לפוסלו אשר משום זה אין ליתן אותו לכתחל' והשליח עיות בזה בשליחותו ובודאי אילו היה ידע הבעל מזה היה מקפיד חשוב שינוי בשליחות ויש לפסול אפילו בדיעבד וכיוצא בזה הערותי בהגהותי לספר ברכת רצה דבשליח כל שנעשה פסול דאין ליתנו לכתחלה גם בדיעבד פסול משום דיש חשש ביטול השליחות ולפ"ז אם באנו להתיר נתינת הגט בעובדא דידן יותר יש לתלות שלא הי' בדעת הבעל בשעת הכתיב' לקוצצו ואח"כ נעשה הקציצ' בידיעתו של הבעל: שוב ראיתי בספר פ"י גיטין דף ע"ט ע"ב שהביא בשם מהר"ם בן חביב בספרו גט פשוט סי' קכ"ו לישב דעת הרא"ש דבגט מוקדם והאשה לא ידעה וניסת שמותרת לחזור לבעלה הראשון בלא גט ומטעם כיון ששינה הסופר מדעת הבעל בטל הגט מדאורייתא ע"ש וזהו הסברא הוא כעין מה שהערותי בשליח ששינה אף בפסול דרבנן בטל השליחות מדאורייתא וא"כ הכא שהבעל אמר להשליח למסור גט זה ובודאי הכונה כמו שהוא שלם אין ביד השליח למסור הגט כשהוא חסר. ונרא' לפענ"ד דיש תקנ' קצת לזה לחזור ולדבק החתיכ' אל הגט ע"י דבק וכבר הבאתי למעל' דעת הפוסקים דדבק חשוב חיבור גבי גט כמו גבי תפילין ומבואר בר"ן ז"ל בשם ה"ג דאפילו אם הי' דעת הבעל לחתוך הגליון שלמטה ואח"כ לא חתך ויהיב לה כולו כשר לכו"ע וגם הבאתי למעלה דעת הרשב"א דבפסול מחובר אם הי' הכתיב' בתלוש וכן הנתינ' אך בנתיים של כתיב' ונתינ' נעשה מחובר ותלשו כשר הרי הכא נמי כיון שחזר ודבק ונעשה שלם בשעת נתינ' לא חשוב מחוסר מעשה כיון דיהיב לה כולו והוי כאילו לא נחתך כלל אולם לכאור' יש לפקפק לפי מה שכתבתי למעל' דאם נעשה הקציצ' בלי ידיעתו של הבעל יש חשש שמא נחשב שינוי בשליחות דלא הי' לו רשות להשליח ליתן הגט לחתכו ואם נעשה ברצון הבעל יש לחוש שמא אין ברצון הבעל לחזור ולדבקו ומה שמכשיר הרשב"א ז"ל אם נכתב בתלוש ונעשה מחובר ואח"כ נעשה תלוש זה אינו אלא כשהכל נעשה בידיעת הבעל אבל לא שלא בידיעתו של הבעל אבל מ"מ נראה לפענ"ד שטוב לדבקו דכיון שנעשה החתך רק לסימן אין הבעל מקפיד ע"ז אם נחזור ונדבק והכי עדיף טפי מליתן לה הגט חתוך עוד יש לצדד דמנין לנו שנחתך אחר הכתיבה הא אפשר שחתך קודם הכתיבה לסימן והגט נכתב כשהוא כבר חתך הנייר ואף שדבר רחוק הוא עכ"פ יש קצת ספק ואפשר לתלות בהכי כדי שלא נימא דב"ד טועין כתבו וכבר חשו חז"ל על תקנת עגונות להקל ולא להחמיר והנרא' לפענ"ד כתבתי וד' יצילני משגיאות: