מצפה אריה תנינא חלק ב שטז

סימן מ להרב הה"ג כו' חו"ב המפורסם מוה' יצחק תאומים האבד"ק קריסניפאליע: בדבר האשה הנעצבת על בעל נעוריה מ' מליא שבעלה ר' שמואל שטראסנער בהמנוח ר' לוי מילידי ק"ק זאלקווא שדר עמה כמה שנים בק"ק קריסטינאפאל ומלאכתו הי' מלאכת הפרעסין שקורין (ביגלער) שנסע לנויארק באמעריקא וחלה שם ויהיב דעתיה למיהדר לביתו בחורף שנת תרס"ה ונתלוה עמו איש אחד מקריסטינאפאל ובדרך נסיעתו בעיר אנטווערפען נסתכן בחליו מאוד והאיש הנ"ל שנתלוה עמו ושמו ר' מרדכי הי' מטפל עמו בדרך בחליו בכבדות מחמת שהיה בסכנת מות עד עיר דיסעלדארף באשכנז ומשם לא הי' באפשרות לנסוע הלאה ולקחוהו אנשים כי נכמרו רחמם עליו והוליכוהו להשפיטאהל בית החולים דשם ור' מרדכי נסע לדרכו ואת החולה הניח שם ואחר זה עוד יום או יומים טרם בא ר' מרדכי לביתו בא מכתב ע"י בי דואר בכתב ושפת אשכנז לאשת ר' שמואל הנ"ל מ' מליא שטראסנער מקראנקענהויז דק' דיסעלדארף בלי חותם אדם פרטי רק נכתב למטה קראנקענהויז אשר סאלאמאן שטראסנער מת אחרי איזה שעות משקיבלוהו בהשפיטאהל וצוה לפני מותו להודיע לאשתו הנ"ל ממחלתו וגם נכתב כי העזבון אשר נשאר מאתו מונח אצלם אם אין ברצון האשה לבוא לשם אזי ישלחו לה לביתה דיסעלדארף דען קראנקענהויז אייזענשטראססע ואח"כ באו עוד איזה מכתבים מבית החולים ולא נכתב שם האיש הנפטר זולת "איהרעס מאכנעס" ואך בהטאטענשיין הנשלח לה נכתב שם הנפטר סאמועל שטראסנער והנה הגב"ע עפ"י ב"ד מן ה"ר מרדכי הנ"ל נאמר כי העיד לפניהם איך שהניח את ר' שמואל הנ"ל חולה מסוכן נוטה למות בעיר דיסעלדארף וקבלוהו בבית החולים דשם ככל הכתוב למעלה ויודע שהי' אצלו שפארקאססע ביכל על קראנען גם ג' זייגערליך והנה באמת קבלה האשה חזרה הסך הנ"ל עם הזייגערליך ושאר דברים ע"י אמצעות הקאנזאלאט עסטרייך אונגארען גם מסרו לה חפיצים ובגדים והכירו קצת מהחפיצים וגם האשה אומרת שקיבלה מקודם מכתב מבעלה שמוליך לביתו שלשה זוג זייגערליך וגם קיבלה האשה הנ"ל מכתב מאת הרב דבהכ"נ אשר הי' אצל קבורתו של הנ"ל כי לא היה שום יהודי במיתתו רק מהפאפירען של הנפטר יודע כי מת זה ר' שמואל שטראסנער הנ"ל ומכל אלה יצא כת"ה בכחא דהתירא להתיר האשה הנ"ל להנשא לעלמא עפ"י דתה"ק אחרי שהאשה הנ"ל היא בקהילתו ק"ק חוב קדוש עליו לפתוח פתח דהלכתא של עובדא זו וביקש ממני לבוא אחריו להגיד את הנראה לפענ"ד להצטרף לזה כי מצוה רבה היא כידוע אשר כבר שקדו חז"ל לתקנת עגונות לבקש עזר ותרופה לבנות ישראל כי לשבת יצר' וזה החלי בעזר הצור ומאתו אבקש שיורני מן השמים לבל אכשל ח"ו בדבר הלכה ויעמידני על האמת לאמתת תוה"ק: הנה כת"ה התחיל לדון על המכתב הראשון שבא מהקראנקענהויז דיסעלדארף לאשת ר' שמואל שטראסנער שיש להמכתב דין מסל"ת אחרי שלא שאל שום אדם על ר' שמואל הנ"ל ודומה ממש להך דפרק בתרא דיבמות דף קכ"א ע"ב מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ומה שכתבו שבעלה צוה להודיע לאשתו מחליו מיקרי קישור דברים ואין חילוק בק"ד מלפניו או מלאחריו שכ"כ בק"ע סי' שמ"ח בשם תשו' הר"י הלוי והאריך בזה כל זה ליתא לפענ"ד דמל"ת לא מהימן אלא היכא דלא שייכי בגוויה אבל היכא דשייכי בגווייהו אפילו מסל"ת לא מהימן כדאיתא בש"ס בהדיא גיטין כ"ח ע"ב בסוגיא דהיוצא להרג ע"ש ואין לך שייכות בגווייהו יותר מזה דידעינן שלקחו את ר' שמואל שטראסנער להשפינואל וכעת לא נמצא שם אלא אנן חיישינן שמא ערק לעלמא והניח כיסו וחפיציו אצל השפינואהל בלא קבלת פרידה מהשפינואהל ומצד דינא דמלכותא המה ערבים בעד החולים שלהם ומידם יבקשנו היכן הוא כאשר לא נמצא כתוב פרידתו מהשפינואל בפנקס שלהם כפי נימוסי המדינה ובאופן זה המה מוכרחים לומר שמת שם דכסיפא להו מילתא לומר שברח זה מהשפינאהל וגם מחויבים להודיע ליורשיו ממותו שלא יהי' מחזי כנוגעים להחזיק בהעזבון וכיון שמוטל חוב על השפיטאהל כמו שנכתב בפירוש בהמכתב הראשון [היעמיט ערפיללען וויר דיא טרויריגע פפליכט זיא פאן דעם הייטע אבענדס אוהר ערפאלגטען טאדע איהרעס מאננעס העררן סאלאמאן שטראססנער אין קענטניס צו זעטצען] ואין לדחות ולומר דכמו כן היו יכולים לכתוב בהפנקס כי נתנה לו חופשה מהשפיטאל ולא היה להם לכתוב שמת דזה אינו דבהרבה אנשים לא אמרינן מיגו כמו שכתב הח"צ בסי' קמ"א ומטי לה מהתוס' קדושין דף מ"ג ועכ"פ לא הוה אמירתם מסל"ת כיון דשייכי בגווייהו וכנ"ל וז"פ ולמען ברר הדברים צריך אני להאריך קצת: תמן תנן (פ"ב דיבמות קכ"ב) אמרו לו (היינו רבנן לר"ע דאמר אין משיאין את האשה עפ"י ע"א) מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה א' מהם והביאו בפונדק ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו נומ"ת להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא תהא כהנת כפונדקית אמר להם לכשתהא כפונדקית נאמנת הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת שהי' בידו וכ' רש"י ז"ל שהרי לא עליה סמכו אלא לפי תומה הסיחה והביאה להם מקלו ותרמילו (ס"א כלומר באותו ענין שהאמינו פונדקית הוה נמי שאר אשה נאמנת שהרי פונדקית הוציאה להם ועל הסימנין סמכו) ובגמרא פריך מאי גריעותא דפונדקית אמר רב כהנא פונדקית נכרית היתה ומסיחה לפי תומה היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו כו' ותו פריך הש"ס והא איה חברינו קאמרי לה ומשני כיון דחזיתינהו בכיא אמרו לה איה חבירנו ובתוס' ד"ה פונדקית הקשו וא"ת מאי מייתי רבנן ראי' מן הפונדקית הא מסיחה לפ"ת היתה וי"ל דלא היתה מסיחה לפי תומה ממש דמה שהוציאה להם מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות כן לעדות ור"ע אמר להם אין זה ראיה דודאי אין לך מסיח לפי תומה גדול מזה כיון דחזיתינהו בכיא וכן משמע בירושלמי דקאמר עשו אותה כמסיח לפי תומה משמע שלא היתה ממש מסל"ת אלא שמביאין ראיה דלא גרע מע"א ע"ש: והנה דברי התוס' לכאורה תמוהים דמשמע מדבריהם דלחכמים לא מיחשב אמירת הפונדקית כמסל"ת מחמת שהוציאה מקלו ותרמילו א"כ למה תהא נאמנת הא קי"ל דאין נכרי מהימן בעדות אשה אלא במסל"ת וכן הקשה בתשובות מהר"ם מלובלין סי' ק"ל ודוחק לישב דס"ל דחשיב עכ"פ קצת מסל"ת ורק בהצטרפות כל ההוכחות שהוציאה להם מקלו ותרמילו לא גרע עכ"פ מעדות של ע"א ור"ע סבר דמיחשב מסל"ת גמורה ואין ראיה דע"א ישראל נאמן בעדות אשה ע"ש מעתה אם כה נימא יהא מוכח ממתניתין דמה שנמצא ביד הפונדקית מקלו ותרמילו וס"ת שהי' בידו יש הוכחה גדולה שהאמת כדברי' שמת שם ומטעם שאילו לא מת והלך לעלמא לא היה מניח אצלה מקלו ותרמילו וס"ת שלו ולפ"ז בנ"ד נמי יש הוכחה גדולה שאמרו שר' שמואל שטראסנער מת שם בהשפיטאל ואין לנו לחוש שמא הלך לעלמא והניח השפ"ב והחפיצים ביד השפיטאל וממש דמי הך עובדא להך דפונדקית: אמנם כשאני לעצמי לא ידעתי דמנ"ל לפרש הכי דברי התוס' אלא י"ל דס"ל להו להתוס' דרבנן ור"ע