מצפה אריה תנינא חלק ב שיד

למקום הכתב וסובר דאלו הי' פסול בכתב באומר התקבלי כתובתך ה"ה דצריך להיות פסול אלו אמר השאר לכתובתך דגליון נמי אוירא דמגילתא היא והוי כמו הגט כולו. ועוד נ"ל דיש להביא ראיה לדעת הפ"י דאי נימא דשיור בגליון אינו פוסל יקשה הא דאמרינן גבי ה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי את הנייר מגורשת וקא מפרש רב אדא בר אהבה משום דהוה תנאי ומעשה בדבר אחר ותנאי בטל ומעשה קיים ואפילו לא החזירה ג"כ מגורשת וכתבו בתוס' להקשות מהך דקידושין דף ו' ע"ב דהילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא לא החזירו לא יצא ותירצו דהכא קיימינן דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי והתנאי סותר למעשה ומשו"ה התנאי בטל ואי נימא דהגליון שלא כנגד הכתב לא חשוב שיור בגט וגם נימא דסתם נייר הוא כל הנייר מ"מ נהי נמי דחלק הגט מה שנכתב אינה צריכה להחזיר משום דהתנאי בטל מ"מ חלק הגליון לווה לא תחזיר הא בחלק הגליון אין התנאי סותר למעשה כלל הגע עצמך אם התנה על שני ענינים אחד שהתנאי סותר למעשה וענין שני שאינו סותר למעשה כגון ע"מ שתחזיר לי ותתן לי מאתים זוז מי נימא דכל התנאי בטל אלא אמרינן דהתנאי של החזרת הנייר בטל אבל מ"מ צריכה ליתן מאתיים זוז א"כ הכי נמי נימא דמה שכנגד הכתב בטל והגליון צריכה להחזיר דוגמא לזה מצינו במקדש ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דסבר ר' יהודה דבדבר שבממון תנאו קיים עיין כתובות דף נ"ו ע"א אלמא דענין שמתנה ע"מ שכתוב בתורה בעניני אישות בטל ומה שמתנה בדבר שבממון קיים ואפילו ר' מאיר לא פליג אלא משום דס"ל דגם בדבר שבממון תנאו בטל אבל בלא"ה הי' מודה ליה והכי נמי כיוצא בזה דמה שהתנאי סותר למעשה בטל ומה שאינו סותר תנאו קיים ואם באנו לומר דבאמת הדין כך דאם אומר ה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי את הנייר מגורשת והיא צריכה להחזיר להבעל את הגליון קשה הא דפריך רב אדא בר אהבה לרבא טעמא דמעשה קודם לתנאי הא תנאי קודם למעשה לא הוה גיטא הא הוה תנאי ומעשה בדבר אחד מאי פריך דלמא גם בתנאי קודם למעשה ג"כ הוה גיטא רק היא היתה מחויבת לקיים מקצת מהתנאי להחזיר לו הגליון אבל מחמת הטעם דמעשה קודם לתנאי כל התנאי בטל ואינה צריכה להחזיר לו כלל גם לא את הגליון אלא מזה ראי' לדעת הפ"י דגם הגליון הוא חלק מהגט ושיור פוסל בו לכן התנאי בטל לגמרי ואינה צריכה להחזיר גם את הגליון: ולפי מה שנתבאר נפתח לנו שערי תירוצים להבין הטעם למה נטו אביי ורבא מלפרש הך דאומר ע"מ שתחזירהו לי מגורשת משום דהוה תנאי ומעשה בדבר אחד בשלמא מה דמוקי לה אביי כר"מ דבעינן תנאי כפול ולא אמר כרבא משום דהוה מעשה קודם לתנאי ורבא לא אמר כאביי י"ל דפליגי במחלוקת של רש"י ותוס' דרש"י סובר דבתנאי קודם למעשה לא פליגי רבנן אדר"מ ותוס' ס"ל דגם בהכי פליגי רבנן אדר"מ ואביי יסבור כתוס' ומשו"ה על כרחך אתיא כר"מ ומשו"ה נקט תנאי כפול ורבא ס"ל כרש"י דתנאי קודם למעשה מודי רבנן דבעינן ומשו"ה קא מפרש הטעם דהכא מעשה קודם לתנאי כדי דאתיא נמי כרבנן וראב"א לא משני כתרווייהו דס"ל כאביי ולא רצה לאוקמי כר"מ דיחידאה ומשני משום דהוה תנאי ומעשה בר"א דבזה לא מצינו פלוגתא כלל אבל על אביי ורבא קשה למה לא קאמרו משום דהוה תנאי ומעשה בד"א כדמשני ראב"א ולפי האמור ניחא שכבר כתבתי למעלה דרבא ס"ל דשיור בגליון אינו פוסל את הגט וי"ל דגם אביי ס"ל בזה כרבא ומשו"ה לא מצי לשנויי כראב"א דבגליון אין התנאי סותר את המעשה ובזה תנאי קיים והי' לו לתנא דברייתא לפרושי דמגורשת אם תחזיר את הגליון לבעלה כמו דקתני במתניתין דלעיל באומר ע"מ שתתני לי מאתיים זוז בתוך שלשים יום נתנה מגורשת לא נתנה אינה מגורשת ומדתני בברייתא מגורשת סתם נראה דאינה צריכה להחזיר גם את הגליון דמהאי טעמא נראה דלא ניחא להו לאביי ורבא לשנויי דרב אשי דמוקי לה כרבי דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי משום דא"כ היה צריך לתנא למיתני שתחזיר לו את הנייר וכ"ש אם נימא דמקום הכתב אינה צריכה להחזיר אלא הגליון בלבד בודאי כגון דא צריך לפרושי: ולפי הנ"ל יש לדחות מה שהקשה ר"ת על רב האי מהך דגזיה לזמן ויהיב לה דהתם אביי הוא דפריך הכי לרב יוסף ואיהו ס"ל דשיור בגליון אינו פוסל מדלא משני כראב"א וה"ה דשיור במקום הזמן אינו פוסל כיון דמדאורייתא א"צ כלל לכתוב הזמן ועיין פר"ח סי' קכ"ד שהביא שהב"י מסתפק אם כתב הזמן על מחובר אם הגט בטל והוא העלה דאינו בטל וי"ל דאביי ס"ל דכשר ומשו"ה שפיר פריך אבל לרב נחמן דס"ל דכל הגליון הוא בכלל הגט דאוירא דמגילתא הוא ושיור פוסל בו ה"ה שוב מצאתי און לי למה שכתבתי דבגוונא שחלק אחד מהתנאי סותר המעשה וחלק אחד מהתנאי אינו דקציצה פוסל בו: סותר המעשה אף שהחלק הסותר נתבטל מ"מ החלק הב' היא בתקפו וצריכה לקיימו בספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל סי' קי"ז שהביא בשם האחרונים ז"ל שהסבירו דעת התוס' הא דאם התנאי סותר את המעשה התנאי בטל זהו משום דדמי לתנאי ע"מ שתעלה לרקיע דאינו אלא כמפליג בדברים והתנאי בטל ולהכי באתרוג דאם נתן ע"מ שתחזירהו לי אם החזירו יצא ואי לאו לא יצא ולא אמרינן דהוה כמפליג בדברים דלפי שאמר ע"מ דלא הוה מעכשיו א"א מתקיים חלק אחד מהתנאי שאינו סותר את המעשה דהיינו דאם חלק אחר מהתנאי סותר המעשה וחלק אחד מהתנאי אינו דהנה התוס' פסחים דף ל"ח ע"א ד"ה אתיא הקשו בשם שאינו יוצא בטבל משום דלא הוה לכם ותירצו בשם ר"י שצריך ליתן לכהן ע"ש ובשם רשב"א תירצו באופן אחר בטור ובמחבר או"ח סי' תרס"ח סעיף ד' שני דיעות אתרוג שלו והבשר שבפנים אינו שלו תליא ג"כ בזה די"ל דזה לא שכל האתרוג יהא שלו וכן כתבו בהדיא התוס' בסוכה דף שבפנים אין צריך להיות לכם ולהכי אין לפסול אתרוג של תנאי ומעשה בדבר אחר והתנאי בטל משום די"ל דזה החלק מהתנאי שלא יחול המעשה עד אחר קיומו של התנאי הוה להתנאי זה להתקיים בלתי סתירת המעשה אבל לא בכל התנאי ומשום האומדנא דצריך לצאת בו אמרינן דמ"מ שיחול המעשה ומעכשיו אם אח"כ יתקיים התנאי ע"ש ואף דבגוף דבר זה יש לפקפק הרבה מ"מ חזינן לדעתם שסוברים סותר אינו בטל התנאי אלא בהחלק שסותר אבל החלק שאינו סותר הוא בקיומו ובתקפו: וע"ד הפלפול יש ליישב כפי האמור הך דאתרוג ע"מ שתחזירהו לי אם החזירו יצא לא החזירו לא יצא הר"י דאורלינש כיון דמצה בעינן לכם אמאי איצטריך קרא למעט טבל תיפוק ליה דאינו לבם כמו אתרוג של טבל דאתרוג של טבל לא מקרי לכם כיון שצריך ליתן ממנו לכהן אבל מצה אפשר שיאכל שיהא כזית מלבד מה ולכאורה דברי הר"י ברורים ומאיזה טעם נטו ומה הר"י מאורלינש והרשב"א ואמרתי בחי' די"ל עפ"י מה דאיתא שנימות כל בשרו מבפנים וקליפתו החיצונה קיימת דיש פוסלין ויש מכשירין ולפ"ז י"ל דכמו כן אם קליפתו החיצונה גרע מאתרוג החסר מבפנים דלדעת המכשירים יש להכשיר גם כאן ובזה פליגי הר"י עם חביריו דר"י סובר דבעינן ל"ה ע"א ד"ה אתיא משו"ה יש לפסול אתרוג שרלובל משום חלקו של כהן אבל אידך הקדמונים סוברים דמה טבל משום חלקו של כהן שהרי בידו לקרוא שם תרומה