מצפה אריה תנינא חלק ב שיג

לשיטה ובין תיבה לתיבה קודם הנתינ' ויחזור וידבק כדי לחבר הגט להיות ספר אחד ושוב לא יפסול משום פסול דשני ספרים ואח"כ נמלך ונתן לה כמו שהוא ולא חתך ומ"מ כיון שהיה בשעת כתיבה בדעתו לחתוך וגם בשעת נתינה דעתו לחתוך אח"כ חשיב עומד לקוץ וכקצוץ דמי: שוב מצאתי בספר אור זרוע הגדול הל' גיטין סי' תשט"ו שכתב מיהו אם תפר שני עורות יחד או חיברם בדבק וכתב גט עליהם שמא הוא כשר ודבר זה צ"ע עכ"ל ע"ש. והנה אם היה חותך וחזר וחיבר בין כתיבה לנתינ' אפשר דתליא בפלוגתא מה שנחלקו הרשב"א והרמ"ה ז"ל אם כתב הי' בתלוש ואחר הכתיב' נעשה מחובר ואח"כ חתכו קודם הנתינ' דהרמ"ה פוסל והרשב"א מכשיר ולדעת הרשב"א מסתברא דאם בשעת הכתיב' הי' ספר אחד ומחתכו בין כתיב' לנתינ' וחזר וחיברו קודם הנתינ' ג"כ כשר דכיון דלדעתו העיקר בעינן שיהא כדינו בשעת כתיב' ובשעת נתינה ולא איכפת לן מה שנעשה בנתיים אפילו בפסול מחובר ופשיטא דה"ה לענין פסול דספר אחד אמר רחמנא כו' ולדעת הרמ"ה דבעינן שיהא כדינו משעת כתיב' עד אחר הנתינ' אפשר דגם משום ספר אחד ג"כ פסול אם נעשה שני ספרים בין כתיבה לנתינה ולפ"ז עדיין הקושיא במקומה עומדת דלמה נחוש שמא היה בדעתו לחתוך קודם הנתינ' ולחזור ולדבקם כיון דעי"ז יפסול הגט מטעם דספר אחד אמר רחמנא ולא שני ספרים ויש לנו יותר לומר דמה שאמר והנייר שלי היה כונתו שתחזור לו אחר הנתינ' וכמו שהוכיח סופו על תחילתו שנתן כל הגט לידה וי"ל כיון שהי' יכול לומר ע"מ שתחזיר לי את הנייר שבין שיטה לשיטה וג"כ היתה מחוייבת להחזיר לו ומדקאמר והנייר שלי חזינן שהי' מקפיד ביותר שלא יצא הנייר שבין שיטה לשיטה מרשותו אפילו רגע אחת וברצונו הי' חותך קודם הנתינ' ומה שאינו חותך הוא רק שלא ליפסול הגט חשוב יותר עומד לקצוץ וכקצוץ דמי וכן כתב מוח"ז הישוי"ע ביו"ד סי' קצ"ח אע"ג דס"ל לרוב הפוסקים דצפרנים עצמן אינן חוצצים זהו משום שהי' בידו לחתכם ומדאינו חותך מוכח דאינו מקפיד משו"ה בחוה"מ דאינו רשאי לחתכם ליכא הוכחה הלזו וכיון דדרך לחתכם בכל השנה חוצצים דכל העומר לקצוץ כקצוץ דמי ע"ש א"כ הכא נמי כיון דאמר והנייר שבין שיטה לשיטה שלי וצריך לחתוך ומה שאינו חותך קודם הנתינה זהו רק שלא יפסול הגט משום שני ספרים חשיב עומד לקציצה וכקצוץ דמי משא"כ בע"מ שתחזיר לי את הנייר שמצדו אינו רוצה כלל לשייר את הנייר לעצמו אלא מצד התנאי ותנאי מלתא אחריתי הוא ולא מיחשיב בשעת נתינ' כקצוץ ויותר מזה כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו ריש יבמות דכל שהיא אסורה ליבם משום תנאי ולא משום ערוה לא הוה בכלל אינה ראויה ליבום דתנאי מלתא אחריתי היא ועולה לחליצ' ע"ש וה"ה דלא חשוב משום זה עומד לקציצה בשעת הנתינ' כיון דמצד הגט אינו עומד לקוץ כלל אפילו אחר הנתינ' אלא מצד התנאי ותנאי מלתא אחריתי הוא: אמנם מלבד שעל גוף הסברא של מוח"ז הישוי"ע ז"ל יש לבעל דין לחלוק עוד יש לפקפק תינח לרבא דס"ל דע"מ שתחזירהו לי צריכה לקיים תנאה אם הי' תנאי קודם למעשה אבל לרב אדא בר אהבה דבע"מ שתחזירהו לי התנאי בטל ומעשה קיים א"כ על כרחך היה מוכרח לומר והנייר שלי ואין לנו הוכחה כלל שברצונו הי' לחתוך קודם הנתינ' הדרא קושיא לדוכתה אמאי נימא דחשוב כקצוץ כיון שאינו קוצץ אלא לאחר נתינה אבל בשעת נתינה אינו עומד לקוץ וכסברת הר"ן בחולין הנ"ל. וע"כ נ"ל בישוב הדבר דהגם להס"ד דפריך ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ידע שפיר דאם הגט מעורה חשיב ספר אחד אלא סבר דרב פפא סתמא קאמר ומשמע אע"פ שאינו מעורה ולהכי שפיר מקשה דיש לחוש שמא התחיל לכתוב הגט לחתוך בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיב' קודם הנתינ' והיה בדעתו שיכתוב האותיות שאפשר לכתבן מעורה כמו ל' וק' יעשה אותם מעורה ובזה יוכשר הגט שיחשב ספר אחד ואח"כ שכח לכותבן מעורה ולהכי שפיר פריך כיון שבשעת כתיבה הי' דעתו לקצוץ קודם הנתינה כקצוץ דמי והוה שני ספרים ומשני במעורה דבעיא דרב פפא מיירי שהגט מעורה ובזה מתורץ ראיית ר"ת דאי נימא דאי קוצץ דבר מועט הגט פסול איך נחוש שהיה בדעתו לחתוך הנייר שבין שיטה לשיטה כו' קודם הנתינה כיון שבזה יפסול הגט וכי בשופטני עסקינן אלא מה שאמר והנייר שלי היה כונתו לחתוך אחר הנתינ' ושוב אינו עומד כלל לחתוך בשעת נתינה וכסברת הר"נ ז"ל גבי צפורן שהבאתי למעלה אלא מוכח דדבר מועט לא חשיב מחוסר קציצה ורשאי לחתוך הנייר שבין שיטה לשיטה קודם נתינה ושפיר פריך דתיפוק ליה דהוי שני ספרים: והנה ראיתי בספר תורת גיטין סי' קכ"ד אות ד' שהביא מ"ש הפ"י שאם שייר הבעל לעצמו הנייר של הגליון ג"כ פסול אפילו למאן דמכשיר קציצה בתלוש דאין זה כריתות והוא ז"ל השיג עליו וכתב והא ודאי ליתא כדמוכח מש"ס שם גבי והנייר שלי דפסול משום דאותיות פורחות באויר ולא מטעם שאין זה כריתות ודוקא אם כתב על יד של עבד ושייר לעצמו העבד פסול גם להס"ד דלא ידע הטעם דמחוסר קציצה דהוה כאילו יש להבעל חלק במקום שהגט גופו כתוב עליו ע"ש ואנכי לא אוכל הבין ראיה זו דהטעם דאותיות פורחות באויר לא נזכר בגמרא רק רש"י ז"ל כתב הכי וי"ל דזה כתב רש"י לפי מה דבעי רב פפא דאפשר דאם שייר בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה כשר ולצד זה עכצ"ל הטעם דאם שייר מקום הכתב פסול הוא משום דאותיות פורחות באויר אבל אם נימא דבין שיטה לשיטה כו' פסול על כרחך הוא מטעם דחשיב שיור כמו במקום הכתב אפשר דגם שיור בשאר גליון ג"כ פסול דאין חילוק בין הגליון שבין שיטה לשיטה לשאר גליון וכיון דבעיא דרב פפא עלתה בתיקו יש להחמיר ואין להקשות דלמה בעיא דר"פ בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה ולא נקט גליון סתם דהוה משמע כל הגליון של הגט י"ל דאי הוה נקט גליון סתם הוה אמינא דבין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה פשיטא דפסול דתיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שני ספרים ולא מהני מה שהוא מעורה להכי נקט בין שיטה לשיטה כו' לאשמועינן דאין לפסול מטעם דהוה שני ספרים כיון שמעורה: ודע דעכצ"ל דכונת הגאון בעל ת"ג דאפילו מאן דפוסל קציצה בתלוש מכשיר שיור בהגליון דאל"כ ונימא דשיור תליא בקציצה ואם קציצה בגליון פסול גם שיור פסול ואם שיור כשר גם קציצה כשר אין מקום לראיית ר"ת ז"ל דקציצה בדבר מועט כשר מהא דפריך תיפוק ליה משום שני ספרים דבעיא דרב פפא הוא ע"כ אם שיור כשר בין שיטה לשיטה או פסול ואם שיור כשר הא לא מיפסל ג"כ משום קציצה אלא מוכח דדעת הת"ג דשיור בגליון כשר אף למאן דפוסל קציצה בגליון: והנה באמת נראה לפענ"ד דדבר זה תליא במה דבעי מיניה רבא מר"נ שם כתב על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך מהו אל ר"כ נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה ופריך רבא מברייתא האומר התקבלי גיטך והשאר לכתובתך טעמא דאיכא שאר הא ליכא שאר לא ומשני ה"ה אע"ג דליכא שאר והא קמ"ל דאפילו איכא שאר אי אמר לה אין לא אמר לה לא מ"ט אוירא דמגילתא היא ע"ש הרי מוכח דלרבא לפי מה דאיבעי ליה סבר דאין לדמות הגליון למקום הכתב ואפשר דמה שפסול בכתב כשר בגליון אבל לפי מה דפשיט ליה ר"נ אין חילוק בין גליון