מצפה אריה תנינא חלק ב שיא

מלבו מ"מ הרי חזינן דהי' ס"ד לומר דכשאומר גט זה בטל לצעורי קא מכוין ואיצטריך מתניתין לאשמועינן דלא אמרינן לצעור' קא מכוין א"כ כשנשבע שלא לבטל ועבר וביטל בודאי יש סברא לומר דלא כיון כלל לבטל באמת ולעבור על השבועה אלא לצעור' קא מכוין ואין כאן ביטול כלל כדי שלא יהא עובר על השבועה ואף לתירוץ השני של התוס' דהא דאיתא בגמרא דה"א לצעור' קא מכוין היינו רק להחמיר ולא להקל זהו כשהבעל עומד וצווח שלא כוון לצעור' אלא לבטל ממש משא"כ כשאינו עומד וצווח כגון בנ"ד ואפילו אם יבוא ויערער שהי' כונתו לביטול גמור יש מקום לומר דאינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע שעבר על השבועה אלא אנן אמרינן דלצעור' קא מכוין ויותר מזה איתא בכריתות דף י"ב ע"ב אמר אביי מוד' ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכונתי לעדות וכ' רש"י ז"ל מאי לא ידעתי דקאמינא לא נתכונתי להיות עד וכ"ש כמו בנ"ד שכתב להשיב את הגט שאפשר לתרץ דבריו שלא כוון לבטל אלא לצעור' דלשון להשיב הכונה למקומו הראשון אשר משם נשלח הגט ליד השליח השני ויש באפשרות לעת הצורך לשלוח משם שנית לק' מעלניצא ליד השליח השני: והנה בדין עובדא שלפנינו הנה כבר כתבתי דמחמת מה כי אשתו של ה"ר יוסף גוטמאן אמרה כי אין מצוה לגרש את הארורה הזאת ליכא אפילו סרח ביטול הגט אלא מ"ש שמבקש לשלוח ולהשיב את הגט לה"ר יוסף גוטמאן לפענ"ד גם בלשון זה לא מצינו דהוא מבטל השליחות דמ"מ הרב אינו מחוייב למלאות מבוקשו ולשלוח הגט בחזרה ע"י פאסט וביד הבעל הי' לכתוב שלא יתן הגט להאשה אבל לא לבקש שישלח הגט בחזרה וכי הרב מחוייב בדבר הזה וגם איזה תועלת יש להבעל בזה שישלח הגט בחזרה וישלם הפאסט פורטא בחנם וגם ידוע דהשילוח רעקאעאנדירט אין הפאסט מקבל בלי תשלומים תיכף הפאסט פורטוא והוא כתב שה"ר יוסף גוטטמאן ישלם הפאסט פורטא ואם רצונו הי' לשלוח חזרה בלי רעקאמאנדירט קשה להאמין דבר זה דאטו בשופטני עסקינן וכי דרך בני אדם כך לשלוח גט בלא רעקאמאנדירט אלא מסתברא שהוא ידע בעצמו שהרב לא ישלח את הגט בחזרה ורק להפחיד את האשה כתב הכי כדי שתקבל את הגט בלי קבלת מעות: עוד מסתמא הרב לא הי' בעצמו השליח שני אלא שהי' צריך למסור הגט לשליח שני שיתן הגט להאשה ואם כן הדבר לא הי' רשאי כלל לשלוח הגט בחזרה כי הגט נשלח אליו משליח ראשון כדי שימסור הגט לשליח שני והי' לו מן המידה לקיים מה שנשלח אליו אבל לא לשלוח הגט בחזרה וגם הי' הדבר באפשרות שיהא הגט ביד השליח שני ולא ביד הרב וגם הא בשעת סידור הגט נשבע שלא לבטל את הגט ולא את השליחות וכי יש לחשדו שיעבור על השבועה לבטל את השליחות והלא הוא בעצמו כתב שאמרה לו אשת ה"ר יוסף גוטמאן שאין מצוה לגרש את הארורה הזאת מוכח מדבריו אלה דאלו הי' מצוה הי' נותן לה מעות שהיא רוצה בעד קבלת הגט כדי לקיים מצוה ואיך יתכן שיהא עובר על השבועה שנשבע שלא לבטל את הגט ולא את השליחות ועיין בטור אה"ע סי' קמ"א סעיף ע"א דכתב ונ"ל דלא דמי דשאני יהא חרס או הרי הוא כחרס דשם זה א"א להתקיים על הגט לפיכך צריכין לפרש דבריו שיהא כחרס לענין שלא להתגרש בו כו' אבל יהא פסול או הרי הוא פסול כיון ששם זה יכול להתקיים על הגט דר"ל שיהא פסול וזה אינו פסול שאינו יכול לפוסלו לפיכך לאו כלום הוא ע"ש א"כ חזינן דכל שאפשר לפרש כונתו שלא לבטל פרשינן הכי נמי חזינן דכונתו הי' רק להפחידה שתקבל את הגט ולא לבטל אין לנו לומר שהי' רוצה לבטל הגט או השליחות אלא אפילו אם ישלח את הגט לר"י גוטמאן מ"מ כאשר תתרצה האשה לקבל הגט ישלח ר"י גוטמאן שנית חזרה למעלניצא להשליח למסירת הגט. העולה מכל זה כי דעתי מצטרפת להכשיר את הגט וד' יציליני משגיאות: סימן לט ע"ד הגט הנשלח אל הבד"צ דפה מבאענאס איירוס מדינת ארגענטינא ע"י הרב המסדר מו"ה חיים אשר מכונה דאקטר האפפמאן והגט נכתב כהלכה אכן למען תת סימן על הגט חתך מהגליון הגט מלמטה חתיכת נייר כמו ג' קצוות והניח בתוך המכתב גם החתיכה הנ"ל ולאשר עושין בשאר עיירות שבאמעריקא סימן כזו בהרשאה השכיל הוא לעשות בגוף הגט והמגרש כבר נסע משם ומי יודע אם יהי' באפשרות להשיג גט אחר וע"כ בודאי הוא מקום עיגון ונכון לצדד הרבה להכשיר את הגט אולם מ"מ לחומר האיסור של א"א יש להעמיק ולעיין היטב בכל פרטי הדינים הנוגעים בהלכה זו ומד' אבקש שיורני דרך האמת להשכיל בתוה"ק וזה החלי בעזר הצור: בגיטין דף כ"א ע"א פריך הש"ס אמתניתין דקתני על העלה של זית ועל קרן של פרה ונותן לה את הפרה ועל יד של עבד ונותן לה את העבד בשלמא יד דעבד לא אפשר למקצייה אלא קרן של פרה לקצייה וליתיב לה ומשני אמר קרא וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיב' ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה: והנה בתוס' ד"ה יצא הביאו ג' שיטות בדין אם כתב גט על נייר גדול וחתך אח"כ ממנו דעת רבינו שמואל להכשיר בכל גווני ודעת בה"ג לפסול אפילו בדיעבד וכן עשה מעשה רבינו יצחק ב"ר מנחם ונחלקו עליו גדולי הדור ולהבה"ג אפילו אם חתך כל דהו הגט פסול כי כן כתב הרא"ש בשמו ובעל ה"ג פוסל אם נחתך ממנו כלום ושיטת ר"ת היא כעין פשרה דיש להחמיר אם נחתך ממנו הרבה ומ"מ חותך מהגט דבר מועט כמו שעושין ליפותו ע"ש הרי לפנינו ג' שיטות מרבותינו ומאורינו ז"ל וכל אחד הביא סעד לשיטתו מסוגיית הש"ס דהתם עיין בדבריהם ז"ל ונבאר איה"ש להלן והרשב"א בחידושיו כתב דאפשר דגם הבה"ג לא פוסל היכא דחתך דבר מועט וכדעת ר"ת ונראה שמסתפק בזה ועיין בב"י סי' קכ"ד שהביא שהרשב"א מסתפק בדעת בה"ג אבל הר"נ כתב דהבה"ג חולק על ר"ת ע"ש והרמ"א בהגהותיו שם פוסק כר"ת דאם חתך קצת כדי ליפותו בדיעבד כשר אבל לכתחלה יש לתקן הכל קודם השרטוט דהשרטוט צורך כתיבה הוא ע"ש: והנה הרשב"ם הביא ראיה לדבריו מהא דאיתא שם בסוגיא כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר דשקלי' ויהבי' ניהלי' ומדנקט עציץ נקוב משמע דאם אינו נקוב יכול לקצצו וליתן לה ור"ת דחה ראיה זו דרבותא נקט נקוב דגם בזה מכשיר רבא ולא חיישינן שמא יקטום ע"ש והנה הס"ד דפריך על קרן של פרה לקצייה על כרחך סבר לחלק בין מחובר לתלוש דבמחובר הא תנן בהדיא דאין כותבין על המחובר אלא סבר דרק במחובר חשוב מחוסר קציצה אבל לא בתלוש אפילו בב"ח והפוסקים דמחמירין וסוברים דלפי מה דמשני דקרן של פרה חשיב מחוסר קציצה ה"ה בשאר תלוש נמי פסול משום קציצה לדידהו ע"כ פליגי בזה הס"ד דהש"ס והתרצן אי שייך האי דינא דמחוסר קציצה בתלוש או לא ומעתה יש לתמוה על ראיית ר"ת כשחותך דבר מועט כשר מהא דאיתא לעיל דף כ' ע' בעי ר"פ בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו משו דדבר מועט לא חשיב קציצ' ונראה בפשיטות דכונתו מ פריך תיפוק לי' משום קציצ' כמו דפריך הש"ס תיפוק