מצפה אריה תנינא חלק ב שי

מסדר פעם שנית כמבואר בשו"ע סי' קכ"ב זה אינו רק חומרא בעלמא ולהכי במה שאמר הבעל לשליח החזר לי את הגט לא פגע ולא נגע כלל בגוף השליחות ולהכי אמרינן דיש ביד השליח ליתן את הגט הראשון דאינו אלא גילוי מילתא משא"כ בשליח שני שהנוסח בסדר הגט הוא שאומר שליח ראשון לשליח שני הולך גט זה והמינוי הוא בפרוטרוט על גט זה דוקא ואם אמר הבעל לשליח שני להשיב לו את הגט י"ל דנתבטל השליחות לגמרי דאיזו ענין שליחות שייך תו אם אין הגט בידו והוא כבר בחזרה ביד הבעל: ועפי"ז נתחוור לי דברי הטור שם בסימן קמ"א שכתב דאם אמר הבעל טול ממנה חפץ פלוני כו' אם הקפיד לומר שיטול החפץ תחלה אינו גט אלא א"כ יגיע החפץ לידו תחילה כו' ואפילו אם אחר שקיבל השני החפץ ונתן לה הגט בא ליד השליח הראשון אינו גט כו' אלא יקחנו הראשון מידה ויחזור ויתננה לה בתורת גירושין אחר שהגיע לידו החפץ ועיין בספר מחנה אפרים הלכות גרושין דין ל"ה דדקדק מלשונו דגם אחר שהגיע החפץ ליד הראשון אין השני רשאי לקבל הגט מידה ויחזור ויתננה לה דכבר עשה שליחותו אלא הראשון דוקא יקבל הגט מידה ויחזור ויתננה לה ע"ש ולכאורה הדבר אינו מובן דמ"ש דהשני כבר עשה שליחותו והשליח הראשון יכול לקבל בחזרה ויחזור ויתננה לה ולפי האמור שפיר ניחא דשאני הראשון מהשני דשליחותי' של הראשון לא יתבטל כ"ז שלא נגמר ענין הגירושין שהוא שליח כללי מהבעל על כל גט וגט אפילו אם המה מאה ולהכי יכול לחזור וליתן דלא גרע גט זה מגט אחר משא"כ שליח השני שנעשה שליח פרטי על גט זה בלבד במסירת הגט ליד האשה כבר עשה שליחותי': והנה ראיתי להמ"ל בפרק ו' מהל' גירושין הלכה ט"ז שמסתפק אם שליח ראשון יכול לבטל שליח שני דאפשר שאין בכחו לבטל כמו דמסקינן דאם מת ראשון שני לא בטל דמכח בעל קאתי כדאיתא בגיטין דף כ"ט ע"ב ואפשר דשאני מת מהיכא דביטל השליחות בפירוש וכתב אך זה ראיתי בתשובת מהרא"ם פאדווה ז"ל בס' הגט דמשביעין את השליח שאם הוא עושה שליח שני שלא יבטלנו ועדיין צריך הדבר אצלי תלמוד ע"ש. והנה לפענ"ד אין ראי' גדולה מתשובת מהר"ם פאדווה הנ"ל דמסתברא לי דאפילו אם נימא דשליח ראשון אינו מבטל שליח שני מ"מ כשהראשון חוזר משליחותו לגמרי שאינו רוצה להיות שוב שליח ממילא בטל השליחות של שני ויש להסביר דבר זה עפ"י מה שכתב מו"ח ז"ל בספרו ברכת רצה סי' יו"ד בביאור שיטת הרמב"ם ז"ל בפי' ב' מהל' גירושין אמר כשהוא בריא כתבו גט ואח"כ נבעת ממתינין עד שיבריא ואם כתב ונתן קודם שיבריא פסול ודקדקו הפוסקים מדכתב לשון פסול ולא בטל דהגט פסול רק מדרבנן ומדאורייתא הוא כשר כיון שהבעל מסר שליחותי' בעודו שהי' בריא ורבים מהקדמונים חולקים עליו אלא מה"ת הוא פסול דבעינן שיהא הבעל שפוי בדעתו בשעת כתיב' ונתינה ומו"ח ז"ל כתב בביאור דבריהם דענין שליחות לא נגמר עד גמר המעשה דאל"ה לא הוה ביד המשלח לבטל השליחות ורק דעם המעשה נגמר ענין השליחות ע"ש ולפי מה שעולה בזכרוני כבר קדמוהו בסברא זו הט"ז וכעת אינני זוכר מקומו ומעתה לפי סברא זו אף אם אמנם דכלהו מכח בעל קאתי מ"מ ע"י אמצעות של משלחו של כל אחד ואחד ואם המשלח הראשון חוזר משליחותו בטל שליחותו של השני דבגמר המעשה כבר בטלה שליחותי' משא"כ אם השליח הראשון אינו חוזר משליחותו אפשר לומר דאין בכחו של הראשון לבטל שליחות השני דמכח בעל קאתי ומעתה שוב אין ראי' ממ"ש המהר"ם פאדווה דמשביעין את השליח הראשון שלא יבטל שליחות של השני היינו על אופן זה שיחזור הראשון משליחותו וממילא יבוטל שליחותו של השני ודו"ק: והנה מדמסתפק המ"ל אם שליח הראשון יוכל לבטל שליח שני ולא הוסיף להסתפק אם הבעל יכול לבטל שליח שני משמע דבזה אין להסתפק כלל אבל אינו מבורר על איזה אופן פשיטא לי' ולי הדבר בספק דיש סברא לומר דכיון דמסקינן שם בגיטין דכולהו מכח בעל קאתי צריך להיות דבעל יכול לבטלם או נימא לאידך גיסא דאף דאם מת הראשון לא נתבטל שליחות השני מ"מ כשהראשון קיים אין ביד הבעל לבטל שליח שני כיון דהשליח הראשון הוא בתוקפו והוא מינה שליח השני ולא הבעל אין בכח הבעל לבטלו דאף דכולהו מכח בעל קאתי מ"מ זה השני הוא נעשה שלוחו של הראשון ג"כ ויש מקום לומר דנעשה שלוחו דתרווייהו של הבעל והשליח הראשון דוגמא לזה מצינו כתבו בתוס' קידושין דף כ"ג ע"ב ד"ה דאמר רב הונא בהא דאיבעיא הש"ס בנדרים דף ל"ה הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או דילמא שלוחי דידן נינהו. הוה פירוש' אי שלוחי דרחמנא לבד או שלוחי דידן נמי נינהו והיינו שלוחי דתרווייהו דרחמנא ודידן וה"ה בשליח י"ל שהוא שלוחו של שניהם של הבעל והשליח הראשון ובכח שניהם יש לבטל שליחותו של השני אבל לא בכח של אחד מהם או אם נימא לצד הזה שמסתפק המ"ל דשליח ראשון מבטל שליח שני שוב אין ביד הבעל לבטלו אלא אם רוצה לבטל בעל כרחך צריך לבטל שליחות של הראשון וממילא בטל שליח שני: ואם נימא דבעל יכול לבטל שליח שני לבד דמכחו קאתי עדיין יש לחקור איך הדין אם הוא רוצה לבטל שליחותו של הראשון ולא שליחות של השני אם הדבר באפשרות מי נימא דכל שנתבטל שליחות הראשון הוי כמו מת הראשון או יש לחלק דשאני מת דנתרוקן כחו אל הבעל משא"כ כשהבעל מבטלו חשיב כאלו נתבטל השליחות מעיקרא וממילא נתבטל גם שליחות של השני ואם הבעל רוצה יש בידו לעשותו שליח מחדש וצריך מינוי ובפרט לפימ"ש בספר מכתב מאליהו דהבעל שממנה שליח צריך ליתן את הגט מיד ליד ואם לאו חשוב כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע בודאי יש נ"מ טובא שצריך הבעל ליקח את הגט בחזרה מיד שליח שני וליתן אותו בידו וגם בל"ז צריך עכ"פ עדים על מינוי השליחות וכל הענין הזה צריך אצלי תלמוד וכבר עוררתי בזה בהגהותי מלחמות ארי' לספר ברכת רצה ממו"ח ז"ל סי' נ': ודע דמדברי הרשב"א שהבאתי למעלה שנתקשה במ"ש רש"י לצעור' חודש או חדשים דמאי נ"מ בין אם נימא דלצעור' קא מכוין או לבטלו קא מכוין דאטו מי שלא בטל לשליח אלא אומר לו שאינו חפץ ליתן עדיין מי יהיב לי' עד שיאמר לו עכשיו אני רוצה ליתנו מוכח דלא כדעת המכתב מאליהו ע"ש דהא לפי דברי המכתב מאליהו יש נפקותא רבה דאם לצעור אין צריך ליטול מאתו ולחזור וליתן לו ואם לבטלו צריך שיטלנו מידו ויחזור ויתננו לו וזה ראי' מוכרחת ובלא"ה כבר תמהתי עליו בהגהותי מלחמות ארי' בספרו של מו"ח ז"ל סי' נ' ע"ש: עוד נ"ל דיש לדון ולצדד לפי מה שאנו משביעין את הבעל בשעת סידור הגט שלא יבטל את הגט ולא את השליחות וכשהוא מבטל הוא עובר על השבועה ולדעת הפוסקים בחו"מ סי' ר"ח דאם נשבע שלא למכור ועבר ומכר דלא מהני מטעם דגם בשבועה דאף שהאיסור בדה מלבו ג"כ אמרינן דאי עביד לא מהני עיין ט"ז וקצה"ח שם א"כ ה"נ י"ל דאם עבר וביטל את הגט או את השליחות דלא מהני הביטול ולא עוד אלא אפילו להסוברים דכשעבר על השבועה לא אמרינן אי עביד לא מהני מחמת שהוא איסור שהוא בדה