מצפה אריה תנינא חלק ב שח

והנה כ"ת האריך בתשובתו בפלפול וסברא ולפי מ"ש בשם הרב דק"ק בראד עיקר החשש הוא מה שכתב שאין מצוה לגרש ארורה כזאת כי מה שביקש את המו"ץ שישלחו לו הגט בחזרה לא נחשב לביטול כמ"ש בהגה"ה אה"ע סי' קמ"א סעיף כ"ב בשם המרדכי באם אמר הבעל לשליח החזר לי את הגט ואני נותן לך גט אחר אינו אלא גילוי דעת ואינו בטל ולא כן אנכי עמדי דמשום שכתב שאין מצוה לגרש הארורה הזאת לדעתי לית בי' מיחוש כלל משני טעמים. א'. כי כתב כי כן אמרה לו אשת הר"י גוטמאן וחשוב רק סיפור דברים בעלמא ולית בי' מששא כלל וגם אם הי' אומר כן בפירוש בשם האשה הנ"ל לאו כלום הוא ודמי למה דאיתא התם בגיטין דף ל"ד ע"א הכי אמר לכו רב ששת לבטל גיטא דמשמע בגמרא דפליגי בזה אביי ורבא דרבא ס"ל דמחשב גילוי דעת ואביי ס"ל דאפילו גילוי דעת ליכא וע"ש ברש"י דהא לא אמר אנא בטלתי' אלא ר"ש א"כ הכא נמי כה"ג. ושנית. דמלשון אין מצוה לגרשה ליכא אפילו משמעות ביטול דאף דליכא מצוה מ"מ משום רשות איכא וכונתו הי' דאלו הי' מצוה לגרשה הי' מחויב ליתן לה מעות בעד קבלת הגט אבל אחרי דמצוה ליכא רק רשות אינו רוצה ליתן לה מעות מה שמבקשת בעד קבלת הגט זה ברור: אבל לפענ"ד דא עקתא מה שכתב שמבקש לשלוח ולהשיב את הגט לר' יוסף גוטמאן דבזה יש לדון דאף שהרמ"א בהגהותיו בשם המרדכי כתב דהחזר לי את הגט לא חשיב ביטול אלא גילוי דעת לחודא דשאני התם דהא אמר ואני נותן לך גט אחר הרי מגוף השליחות לא חזר אלא שהבעל סבר דכיון שכבר הוא שלוחו הרשות בידו ליתן לו גט אחר עפ"י מינוי שליחות הראשון ואולי הי' שם איזה חשש על הגט הראשון ומשו"ה אמר שיתן לו גט אחר [וחפשתי במרדכי ריש פרק המגרש ולא מצאתי ואולי הוא טעות הדפוס וכ"ת מראה מקום להמרדכי שם אות תי"ח אבל הוא דוחק] וכן מסתברא דבלא זה למה הי' לו לומר שיחזיר לו את הגט והוא יתן לו גט אחר אבל הכא יש לחוש שהוא אינו מתרצה בהשליחות מהיום והרי זה דמי למה שכתב שם בהגה"ה בשם תשובת הר"נ שהובא בב"י כתב אחר השליח שלא ליתן הגט הוי ביטול דיכול לבטל ע"י כתבו ע"ש והמעיין בב"י שהביא בשם הר"ן הי' שם ענין אחר אבל מדברי הר"ן ז"ל יש ללמוד דבר זה דיכול לבטל ע"י הכתב: והנה לברר דבר זה יש לי מקודם לעיין בסוגיא דגיטין דף ל"ד ע"א דאיתא התם גידל בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו אזל שליחא אשכחה דהוה יתבא ונוולה אמר לה הא גיטך אמרה לי' זיל השתא מיהא ותא למחר אזל לגביה וא"ל פתח ואמר ברוך הטוב והמטיב אביי אמר ברוך הטוב והמטיב ולא בטל גיטא ורבא אמר בטל גיטא במאי קמיפליגי בגילוי דעתא בגיטא כו' אמר רבא מנא אמינא לה דרב ששת אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כורחי' ואמר להו לסהדי הכי אמר לכו רב ששת ליבטל גיטא ואצרכי' ר"ש גיטא אחרינא כו' ע"ש וקשה לי האיך מייתי רבא ראי' מההיא עובדא דר"ש לעובדא דגידל בר אי הא גידל שלח הט מרצונו הטוב א"כ רצה לגרש את אשתו והאשה לא ניחא לה לקבל את הגט מרצונה שהרי אידחי להשליח בלך ושוב ומשו"ה שפיר י"ל כאביי ברוך הטוב והמטיב ולא בטל גיטא משא"כ בעובדא דרב ששת שנתן הגט ע"י כפי' ולא רצה ליתן גט מדעתא דנפשי' שפיר י"ל דסגי בגילוי דעת לבטל הגט: שוב התבוננתי דאדרבה יש לומר נמי איפכא שהרי כשכפה ר"ש להך גברא לגרש את אשתו על כרחך הי' מאלו שכופין אותו להוציא דאל"ה הא קי"ל דגט מעושה שלא כדין הוא פסול ובגט מעושה כדין הא קי"ל בב"ב דף מ"ח דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני א"כ בודאי אמר רוצה אני א"כ למה פסל רב ששת להגט הא בקידושין דף כ' ע"א רצה הש"ס להוכיח דדברים שבלב אינן דברים מהך דתניא וכן אתה מוצא בגיטי נשים ושחרורי עבדים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אמאי הא בליבי' לא ניחא לי' אלא לאו משום דדברים שבלב אינ' דברים ודילמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים והתם קאי אליבא דרבא א"כ מבואר דלרבא כל מי שכופין אותו על הגט ידעינן בבירור דבליבי' לא ניחא לי' אלא כיון שאמר רוצה אני הגט כשר א"כ איך סבר רבא הכא דאצרכי' ר"ש גיטא אחרינא משום גילוי דעתא בגיטא הא בלא גילוי דעת נמי ידעינן דבליבי' לא ניחא לי' ורק משום דאמר רוצה אני הגט כשר ואיך יפסול משום גילוי דעת מה שאמר הכי אמר רב ששת ליבטל גיטא אטו בלא אמירתו לא הוה ידעינן דעתו דלא ניחא לי' לגרש ואין לומר כדמשני הש"ס ודילמא משום דמצוה לשמוע דברי חכמים משא"כ כשמגל' דעתו שאינו רוצה לשמוע דברי חכמים דהא משמע התם דרבא עצמו לא סבירא לי' הך טעמא דמצוה לשמוע דברי חכמים. והנרא' לי בישוב דבר זה דעיקר מה דשקיל וטרי הש"ס זהו משום דמרא דעובדא הי' רב ששת ולעיל בסוגיא פליגי רב נחמן ורב ששת דר"נ ס"ל דחוזר ומגרש בו ורב ששת ס"ל דאינו חוזר ומגרש בו והגט בטל לגמרי: והנה פליגי הקדמונים ז"ל אליבא דר"כ איכא דסבר דלדידי' אי אפשר כלל לבטל את הגט והמה גרסו בש"ס לעיל בסוגיא דר"נ סבר גיטא גופא מי בטל. והרמב"ם ז"ל ודעימי' ס"ל דגם לרב נחמן אי מבטל בפירוש את הגט אין לגרש בו לעולם רק כונת הש"ס דסתמא דמילתא אינו מבטל רק השליחות ולא את הגט עיין לעיל תוס' ד"ה התם. מעתה לדעת הסוברים דגיטא גופא א"א לבטל א"כ בעובדא דהתם לא הי' למיכתב גיטא אחרינא אלא הי' סגי שיאמר רוצה אני אלא לרב ששת לשיטתי' דאינו חוזר ומגרש בו הי' צריך למיכתב גיטא אחרינא ומעתה שפיר מייתי רבא ראי' מהך עובדא דגילוי דעתא מילתא הוא דאי לאו מילתא היא רק הכפי' לבדו זהו הגילוי דעת ע"ז סגי מה שהוא אומר רוצה אני דמה שיש בלבו חשוב דברים שבלב דלא הוה דברים אלא מוכח דמה שאמר הכי אמר רב ששת ליבטל גיטא הי' אחר שאמר רוצה אני וגילוי דעת זה אחר הכתיב' סגי לבטל הגט ולא מהני מה שחוזר ואומר רוצה אני דר ששת לשיטתו דאינו חוזר ומגרש בו ולא קשיא ג"כ דלמא שאני הכא דהגט נעשה ע"י כפי' משו"ה בכה"ג אמרינן גילוי דעתא מילתא היא דהכא נמי כיון דכבר אמר רוצה אני קודם הכתיב' לא משגיחינן על דברים שבלב כמו דס"ל לרבא דברים שבלב אינם דברים וחשוב כאלו נעשה ברצון גמור: והנה רש"י ז"ל בעובדא דגידל ד"ה ולא בטל גיטא כתב ואם בא שליח זה ומסרו לה למחר מגורשת ע"ש וצריך לפרש דכונתו שמסרו לה בלי ציווי שנית מהבעל דאלו בציווי מהבעל הא ק"ל כר"נ דחוזר ומגרש בו ואיך חמר רבא דבטל גיטא אם נעשה שליח מחדש למסור את הגט אבל אליבא דרב ששת לא הי' צריך רש"י לפרש לשון דיעבד ומיירי שמסר הגט בלי ציווי שנית מהבעל אלא פליגי אם יש לגרש בו לכתחל' דרבא סבר דאינו חוזר ומגרש בו דבטל גיטא כרב ששת. ובאמת לשון הגמרא יותר משמע דפליגי לכתחיל' אלא משום דקי"ל כר"נ רצה רש"י ז"ל לפרש הסוגיא יותר אליבא דר"נ ומיירי שמסר לה בלי ציווי שנית של הבעל. והנה יש לנו לדקדק עוד בדברי רש"י ז"ל מ"ש בד"ה ולא בטל גיטא ואם בא שליח זה ומסרו לה למחר מגורשת עכ"ל מילת למחר שפת יתר הוא. דאיזה נ"מ יש בין אם מסר לה הגט למחר או ליומא אוחרא וי"ל דבכוו' נקט רש"י ז"ל למחר כאשר אמרה האשה שהרי חזינן שהי' רצון הבעל לעשות כרצונה דהא בברכות דף נ"ט ע"ב