מצפה אריה תנינא חלק ב שו

לה אלא שכתבו הקדמונים דזה לא הוי רק לכתחיל' ואיך כתב הג"פ הלשון דנהגינין לכתוב בכל הכינויין: ונראה לי לפרש דבריו דכך הוא כונתו דהרמ"א ז"ל כתב הכי לפי המנהג של בני אשכנז ופולין שלא לכתוב וכל שום רק לפרש שם הכינוי בגט כגון אריה המכונה ליב ומשו"ה לפעמים אין ברור כל כך איך לכתוב הכינוי אם ליב או ליבקא או ליבוש או ליבלי וכדומה שדרך הכינוי להשתרבב על כמה פנים ומשו"ה מקרי לפעמים שכותבים שם העיקר לבד אחרי שאינם ברורים שאר הכינויים אבל לבני ספרד שנהגו לרמוז הכל בכל שום שפיר יש להקפיד אפילו בדיעבד כן נ"ל ובזה מדוקדק לשון הרמ"א שסמך שני הדינים הללו זה לזה ע"ש והנה לענין איזה מהשמות מקדימים כבר הביא הב"ש בסי' קכ"ט סעי"ק ל"א בשם הרמ"א דיש להקדים השם שנקראת בשעת הלידה שם הקודש כל שאינו נשתנה השם מחמת חולי ודעת הב"י והלבוש אינו כן אלא אזלינן בתר הרוב ואם הרוב קורין אותה בשם השני כותבין השם הלעז קודם ועל שם הקודש כותבין דמתקרי אולם אנן נהגינן עפ"י שיטת הרמ"א ועיין בכללים של הב"ש סי' י"ב ועיין בספר מכמ"א סי' ט"ו שהביא ג"כ שיטת הב"י ושיטת הרמ"א משמיה דמהרי"ק וסיים הוא וז"ל סוף דבר לענין מעשה דאין לנו לזוז מדברי הרד"ך ומרן הלבוש דלעולם הולכין אחר השם דקרו ליה רובא ומי שרוצה לחוש לדברי מהרי"ק והראנ"ח יכתוב שני גיטין ע"ש: והנה לענין אם כתבו שם הראשון דהיינו שם הלידה לחוד ולא כתבו כלל שם השני מה דינו נראה פשוט דבכה"ג הגט פסול לדעת רוב הפוסקים דאם כתבו השם הטפל פסול בדיעבד דמאי מהני שהשם הטפל הוא הראשון דמ"מ אנן בתר רובא דהשתא אזלינן ונראה לי דגם המהרי"ק והרמ"א מודים לזה ועד כאן לא סבירא ליה דשם הלידה כשהוא שם הקודש והשני הוא שם לעז חשוב הראשון עיקר אלא לענין שיהא ראוי להקדימו משום חשיבות שהוא שם קודש וגם שם הלידה אבל לא לענין שיהא כשר בו לבדו כיון דרובא דאינשי אינם קורין אותו בו לא מהני החשיבות לגבי זה ולדעתי יש לדמות דבר זה למאי שכתבו התוס' בשבת דף כ"ג ע"ב ד"ה הדר פשטא וז"ל ונראה לרשב"א בשחל ר"ח בשבת יש להפטיר בנרות דזכריה משום פרסומי ניסא כו' ומה שמקדימים לקרוא בר"ח משום דבקריאת התורה כיון דמצי למיעבד תרווייהו תדיר ופרסומי ניסא עבדינן תרווייהו ותדיר קודם אבל היכי דלא מצי למיעבד תרווייהו פרסומי ניסא עדיף ע"ש ועיין באו"ח סי' תרפ"ז לענין מילה ומקרא מגילה דאיתא ג"כ חילוק בין לאקדומי אחד לפני חבירו משא"כ שהאחד ידחה את חבירו לגמרי דאף דלענין ההקדם אחד קודם מחבירו מ"מ לענין היכי דליכא שהות לעשות שתיהם וצריך להיות אחד נדחה לגמרי אדרבה חבירו עדיף ועיין במג"א שם כן אנו נאמר ג"כ לענין זה דהמהרי"ק והרמ"א ג"כ מודים דעיקר הוא לענין גט שהרוב יהיו יודעים ומכירים שם המגרש והמגורשת רק היכא שכתבו תרווייהו שם הקודש הוא חשוב יותר וראוי להקדימו: ובסברא זו נרווח לנו להבין דברי הרא"ש בפ' השולח שכתב וז"ל וכן מפרש הירושלמי דאף במקום אחד בעינן לכתחילה שיכתוב שני השמות כו' והא דאמר לקמן כתב חניכתו כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין דמשמע אפילו לכתחיל' אין צריך לכתוב עיקר השם י"ל דמיירי התם בחניכה שמכירין אותו בכל מקום והכל קורין אותו בשם זה אלא כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קוראין אותו בשם המובהק להכי סגי בשם חניכה לחוד עכ"ל והב"י הוכיח מלשונו דעכ"פ שם החתימ' ועליה לתורה חשיב עיקר השם ושם מובהק אצלו לענין שאם כתבו לחודא סגי ועיין במכמ"א סי' י"ד מה שנתקשה בזה אבל לפי הנ"ל יש לפרש דקרי לי' עיקר השם רק לענין שיש להקדימו משם של חניכה אבל לא לענין שיהא סגי לחוד ודו"ק. והנה זה לשון הב"י בסי' קכ"ט וכתב עוד בקונדריסי' אהאי עובדא דשמה רבקה ונשתנ' לחנה ודין זה בנשים לבד אבל באנשים אינו כן ששמם המובהק ע"פ ס"ת או עפ"י חותמו בכתביו ובשטרותיו אלא יכתוב השם שהוא עולה בו לקרוא בתורה וחותם בו כתביו ושטרותיו עכ"ל גם מדברי מהרי"ק בשורש פ"ו משמע דבתר שם שהוא עולה בו לקרוא בתורה ושהוא חותם בו שטרות ואגרות אזלינן וכו' ע"ש ויש בלשונו קצת חילוקים דברישא שכתב עפ"י הס"ת או עפ"י חותמו משמע דבחדא מהנך תרי סגי אבל מסוף דבריו משמע דבעינן תרווייהו עליה לס"ת וחתימתו עושין אותו לשם מובהק גם בלשון הרא"ש הנ"ל כתב תיבת או דמשמע דבחדא סגי אך מדכתבו הקונדריסי' דבנשים לא שייך דין זה מוכח דבעינן תרווייהו בהדי הדדי דאי סגי בחתימ' לחוד למה לא שייך גבי נשים וכי אין דרכן של נשים לחתום בכתבים ואע"פ דתנן בשבת דף ס"ב לא תצא אשה וכו' ולא בטבעת שיש עלי' חותם אינו ראי' מזה דאין דרכה של אשה לחתום כלל אלא שאין דרכן לשאת טבעת של חותם לתכשיט אבל מ"מ דרכן לחתום בכתבים אך יש לומר דבעינן דוקא שיהי' חותמים בשטרות ולא בכתבים בעלמא וסתם אשה כשהיא תחת בעלה אין לה עסקים ואינה חותמת שטרות ומשו"ה דקדק הב"י לומר וחותם במכתביו ושטרותיו ובעינן דוקא שטרות ועכ"ז צ"ע למה לא דיבר מזה בספר מכמ"א שום דבר שדרכו לדקדק היטב בדברי הפוסקים ז"ל אך מדברי הב"ש בכללים סי' כ' מבואר בהדיא דעליה לתורה בלחודא סגי ועיין ט"ג שם א"כ ע"כ גם בחתימ' לחוד נמי סגי גבי אשה כיון דאינה עולת לתורה וליכא סתירה נגד החתימ' אך בעינן נמי חתימ' בשטרות: אך מה שיש לדעתי מבוכה רבתי בענין השאלה שלפנינו מה שנכתב בהגט שמואל צבי דמתקרי שמואל הירש א"כ חזינן דבהגט הלזה חששו לכתוב כל השמות ולא ספקו עצמן בשמו המובהק דהיינו שמואל צבי לבדו דהוי ג"כ שם הלידה ושם שעולה בו לתורה וחתימתו אלא מוכח מהגט שנכתב בו כל השמות שלו וא"כ כשנכתב בהגט שמה לאה לבד משמע בהדיא שמסתמא אין לה רק שם זה לבד דאלו הי' לה עוד איזה שם היו כותבין אותו כמו שכתבו גבי הבעל וכל כה"ג מסתברא לדעתי דגרע טובא ועוד כיון דלא כתבו הפוסקים דבשם העיקר לחודא סגי אלא היכי דליכא הוכחה להיפוך שאין לה רק שם זה הנכתב בלבד אבל היכי דאיכא הוכחה בהגט שאין לה שום שם אחר ובאמת יש לה שם אחר הרי סוברים הרואים שאין האשה הזאת המגורשת: ויש ללמוד הך סברא ממ"ש הרב"י לפרש דברי הרמב"ם דבכותב שם הטפל לבד ולא כתב וכל שום מכשיר הרמב"ם ז"ל בדיעבד אבל אם כתב הטפל לבד וכתב נמי וכל שום פסול אפילו בדיעבד ועיין במכמ"א סי' ז' שכתב ע"ז מה מאוד תמוהין דבריו בעיני ואיך יצויר בדעת דאם כתב שם העיקר הוי וכל שום למעליותא ובכתב שם הטפל הוי וכל שום לגריעותא ע"ש ומה אעשה כי אנכי מקטני ערך אצייר בדעתי סברת הרב"י דכל שמוכח מהגט היפך מהאמת גרע טפי ולהכי כשכותב שם הטפל לבד כשר בדיעבד אבל כשכותב וכל שום משמע דהשם הנכתב בהגט הוא העיקר פסול אפילו בדיעבד לדעת הרמב"ם ז"ל וכן יש ללמוד מדברי הג"פ שהבאתי למעל' דהיכי המנהג לכתוב וכל שום אפילו כשנכתב שם העיקר א"כ אם לא כתב יש לחוש אפילו בדיעבד וע"כ מהטעם שיחשבו העולם דמסתמא אין לה שם אחר וא"כ כ"ש שמבואר בהגט בעצמו להיפך מהאמת וא"כ בזו הסברא יש לנו לומר נמי דהא דקי"ל