מצפה אריה תנינא חלק ב שה

כתב וא"צ לכתוב שרה המכונה סאיה דמשמע דאלו רוצה. אפשר לכתוב כך ובאינה נקראת רק בשם אחד סאיה אינו עולה על הדעת כלל שיש לכתוב הכי דמלשון זה שכותב שרה הכונ' סאיה נראה דיש לה שני שמות. ולא אחת שהיא שתים. וגם לא מצאתי בשום מקום שיהא נכתב על שם אחד כעין שתי שמות והב"ש מיירי על כרחך שאינה נקראת רק בשם סאיה לחודא דאל"כ פשיטא דהי' צריך לכתוב שרה המכונה סאיה ובכה"ג גם הרמ"א ז"ל מודה שאין לכתוב רק סאיה לבד אך מה אעשה שהב"ש והג"פ מתנבאים בסגנון אחד שהרמ"א והס"ש פליגי אהדדי ולפ"ז ע"כ מיירי הרמ"א בשאינה נקראת רק סאיה ולא שרה וא"כ קשה איך כתב הלשון וא"צ: אמנם ראיתי להב"ש בש"נ אות ב' שכתב וז"ל ואם כתב רק שם העריסה שרה כשר דהא לדעת רמ"א כותבין כן לכתחיל' ע"ש ולא ידעתי אנה מצא דהרמ"א ז"ל סובר הכי דאי מהך דסאיה אינו ראיה כלל דהתם לא נודע כלל שם העריס' כמו שכתבתי למעל' וכן משמע מהב"ש שם בעצמו יע"ש. ועוד דשאני גבי סאיה דהנקודות שוות וגבי סערל אין הנקודות שוות וצ"ע: ועתה נחזור נא לענין שם לאה דהב"ש בש"ל אות ל' כתב גבי לעאל אם נקראת כך אין דורשין השמות שעיקר שמה היא לאה כיון דאינו מוכח ולא דמי לשרה שארקה וע' בט"ג דהיכי שידוע אשר שמה מעריסה הי' לאה יש להסתפק אם לכתוב השם לאה בגט דאפשר דחשיב נשתקע והסכים לכתוב לכתחיל' רק לעאל לבד ואם עדיין יש קורין אותה לאה אז גם הב"ש מודה דיש לכתוב לאה המכונ' לעאל ע"ש. ובשם לאלה פשיטה שאין לכתוב רק לאה דלאלה הוא שם קטנות והנקודות שוות ע"ש שכתב עוד דגם אפילו אי שמה מעריס' הוא לאלה אפשר לומר דיש לכתוב לאה דשם לאלה לא ניתן רק לקטנות בעלמא והנקודות שוות ע"ש. אבל בסמוך הביא התם הב"ש שם לייצא ולא הזכיר כלל אי יש שייכות לשם לאה וגם הט"ג שם דיבר בזה דיש קוראים הל' בצירי אשר הצ' נרגש בהברת י' ויש לכתוב ליציא (ומה שנדפס בשני יודין הוא טעות הדפוס וכבר הגיה הרב ר' שלמה גאנצפריד בספרו אהלי שם) ולא הזכיר ג"כ שיש שייכות לשם לאה ולכאור' מזה ראיה שסוברים שהשם גיינא או ליציא אינם יוצא משם לאה. אך י"ל דהמה מיירי היכי דשם העריס' הי' כך לייצא או ליציא אבל היכי ששם העריס' היא לאה אפשר דמסתבר לומר דשם לייצא או ליציא יוצא משם לאה וכמו כן לפי הברה שלנו שנקראת יותר רכה כמו ט"ש וצריך לכתוב ליטשא או ליטשה היינו בא' לבסוף או בה' לבסוף וכמו שכתב הט"ג גבי שם לעאל שהבאתי למעל' כן אנו נמי נימא בשם או ליטשא. ואע"ג דהט"ג לא קאמר אלא שיש לכתוב שניהם אבל לא לענין זה אם נכתוב לאה לחודא ונשמט שם ליטשא לגמרי דמ"מ יש לומר ג"כ דכמו דמהני הך סברא דלעיל דחשוב שם היוצא משם לאה למימר דלאה לא חשיב תו נשתקע ויכול לכותבו כמו כן נימא דחשוב שם היוצא לענין בדיעבד אם נכתב שם לאה לחודא וכמו גבי שם סאיה דדעת הרמ"א ז"ל דכותבין שרה לחודא לכתחיל' אף בלא ידע ששם העריס' הי' סאיה מחמת דברור לדעתו דחשוב שם היוצא כמו כן יש לומר דמהני שם העריס' למיחשב השם השני לשם היוצא מראשון ולאה ולעאל חדא נינהו מחמת דשם לעאל יוצא משם לאה. ובאמת לדעת הב"ש בשם סאיה דאם הי' מעריס' שרה צריך למיכתב שרה המכונ' סאיה אפשר להיות דאם לא נכתב רק שרה לחודא ג"כ כשר בדיעבד מהך טעמא: אמנם ראיתי להצמח צדק והגאון דליבאוויעש ז"ל סי' רי"ח גבי גט שנכתב רק אסתר מחמת שמעריס' נקראת כך וכו"ע קורין לה עטא. שפוסל אפילו בדיעבד שכבר ניתן הגט משום השמטת שם טמא שהכל קורין אותה וכתב שם דאלו נכתב אסתר דמתקריא עטא נראה דכשר מחמת כי רובא דרובא כל אשה שנקראת עטא מעריס' שמה אסתר ומשו"ה ל"ח נשתקע. וגם פסול נשתקע אינו אלא מדרבנן ע"ש מוכח דדעתו הי' לחלק דאף דמהני הך סברא שלא יהא חשיב שם העריס' נשתקע מ"מ לא מהני שיהא חשיב שם העריס' לעיקר השם. אך דבריו תמוהין בעיני דמשמע דרק בדיעבד כשר אם כתב אסתר דמתקריא עטא ובאמת מוכח מהך דסאיה לפי שיטת הב"ש המובא בש"נ אות ס' ומהט"ג גבי שם לעאל דבכה"ג גם לכתחיל' יש לכתוב כך. מחמת דיש הוכחה דמסתמא יצא זה השם השני מחמת שם העריס' סאיה משרה ולעאל מלאה. כן ה"נ יש לנו לומר דעטא יצא מאסתר (וע' בט"ג בש"א אות ו' גבי שם ועלקיל שכתב לחלק בין שם לעז ובין שם הקודש ע"ש) והי' צריך לכתוב גם לכתחיל' אסתר דמתקריא עטא ויותר טוב המכונ' עטא ובנידן דידן פשיטא דהי' צריך לכתוב לאה המכונ' ליטשא דהרי היא חותמת את עצמה תמיד לאה וגם לפעמים בעת שהיא יולדת כשעושין מי שבירך נקראת לאה. וכן כתבתי במכתבי להרב מנויארק שיכתוב כך אך שלח את הגט קודם שקיבל מכתבי. ומחמת שהט"ג לא הזכיר כלל ששם ליצא הוא כינוי ללאה ומסתמא הי' דעתו שאין לו שייכות עם שם לאה שאלו סובר שהוא כינוי לא הי' שותק מלהזכיר דבר זה כדרכו לעמוד על כל קוץ וקוץ תלים של הלכות (ודוחק לומר שהוא השמטת הקולמוס כמו שהשמיט הב"ש בש"א אות ב' בשם ביבאנט להזכיר שהוא כינוי לחיים אף שמבואר בשו"ע בהדיא דהוי כינוי לחיים והט"ג הרגיש שם בזה ע"ש) ועוד שאם הי' סובר דשם ליצא יוצא משם לאה לא הי' כותב ליצא בא' לבסוף אלא בה' כמו גבי סאיה שכתב הב"ש לכתוב בה' ואע"פ שמסתפק בעצמו אם יוצא משם שרה ומשו"ה הוצרך לכתוב סאיה ולא שרה ומ"מ לענין זה החזיק לכתוב בה' מחמת שמא יוצא משרה כן ה"נ אם הי' ספק שמא יוצא מלאה הי' צריך לכתוב בה' וכמו שכתב הט"ג שם גופא גבי לאלה ע"ש. וגם אינו ידוע לי אם כל אשה שנקראת ליטשא יהא שם עריסה שלה לאה ע"כ אמרתי לעיין אפילו אם נימא דשם ליטשא אינה יוצא משם לאה והוי שם בפני עצמו מהו דינו של הגט דאולי כיון ששם עריסה היא לאה וכן היא חותמת א"ע תמיד וגם במי שבירך קורין אותה לאה י"ל דחשיב לשם עיקר דבדיעבד אם כתב שם העיקר והשמיט שם הטפל כבר פסקו האחרונים להכשיר וסמכו בזה על שיטת הר"ת והרא"ש והראב"ד והרב המגיד והטור ור"א ורמב"ן ז"ל אשר כולם מתנבאים בסגנון אחד דבדיעבד סגי בשם העיקר לחודא עיין בב"י סי' קכ"ט וע' בספר מכתב אליהו שהאריך הרבה לבאר כל דבריהם ועשאן כסולת נקיה: והרמ"א ז"ל בשו"ע סי' קכ"ט כתב ג"כ הכי וז"ל וכ"ש אם כתב עיקר השם לבד דכשר ואין להקפיד על הכינויים כ"כ ובסוף דבריו סיים כתב שם האחד אפילו הוא טפל וגירש בו כשר ע"ש מדבריו יש לדקדק דברישא דהיינו בכותב שם העיקר והשמיט שם הטפל כשר אפילו אם לא גירש בו עדיין רק שכבר נכתב מדלא נקט ברישא ג"כ הלשון וגירש בו כמו בסיפא. אמנם הג"פ במקומו סיים ואומר וז"ל אך אמנם לדידן דנהגינן לכתוב בכל הגיטין וכל שום וחניכה לרמוז הכינוי שיש לו ולרמוז כינוי משפחתו נ"ל דיש להקפיד אם לא כתב וכל שום וחניכה ואפילו נתגרש' כבר בגט זה משתדלין שיכתוב לה גט אחר ובשעת הדחק דא"א להשיג לה גט אחר יש להכשיר הגט שלא כתב בו וכל שום וחניכה עכ"ל ולכאור' תמהתי על דבריו דאטו הרמ"א ז"ל סובר דלכתחיל' אין לכתוב רק העיקר ולא הטפל דהא ודאי ליתא דהא מתניתין מפורשת היא דהתקין ר' גמליאל למיכתב וכל שום שיש