מצפה אריה תנינא חלק ב שד

לא קאמר הש"ס דאיכא בינייהו ספק סוטה די"ל דשנואה משמע שהיא ודאי שנואה ולא ספק שנואה ודו"ק: והנה אנכי עומד ומשתומם מדוע העלמו עין כל הני אשלי רברבי מש"ס מפורשת במקומו ביבמות דף כ"ד ע"ב דאיתא במתניתין הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא ובגמרא אמר רב ובעדים והברייתא דקתני הנטען על א"א והוציאוה על ידו ונתגרשה מתחת ידי אחר אם כנס לא יוציא מיירי דליכא עדים ע"ש אבל עכ"פ לרב הגירסא הן במתניתין והן בברייתא והוציאוה דוקא הרי מבואר דדוקא כשנאסרה על בעלה והוציאוה אבל אם היא אנוסה שלא נאסרה על בעלה אינה נאסרת על הבועל דאל"כ למה נקט והוציאוה וליכא למימר דמשו"ה נקט והוציאוה כדי לידע דמיירי בעדים דז"א דהו"ל לתנא למיתני בפירוש בעדים ואח"כ איתא התם דרבה בר רב נחמן קתני במתניתין נמי הוציאה וע"ש ברש"י דלשון הוציאוה הוה פירושו שב"ד הוציאוה מתחת יד הבעל משום שבאו עידי טומאה דאסורה לבעלה מה"ת ולשון הוציאה הוה פירושו שלא עפ"י ב"ד אלא הבעל בעצמו הוציאה דמיירי בגונא דלא הי' עידי טומאה דבכה"ג אסורה לבועל רק מדרבנן משום לזות שפתים ע"ש דכל שלא נאסרה לבעל שריא לבועל מדאורייתא ואיך שקלו וטרו הני רברבי באשת ישראל שנאנסה שמותרת לבעלה אם היא מותרת מה"ת לבועל לא מיבעי' לרב דמוקי לה בעדים ומ"מ קתני והוציאוה פשיטא דבגונא שהיא אנוסה מותרת לבועל אלא אפילו לרבה בר רב נחמן דקתני הוציאה משמע שהוא רק מדרבנן מדקמדמי הש"ס הך מתניתין למתניתין המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ע"ש וא"כ הירושלמי דאמר היא שוגגת והבועל מזיד דאסורה לבועל זהו רק מדרבנן משום דמגונה הדבר כמ"ש רש"י ז"ל שם ד"ה התם בועל ודבר מגונה הוא ע"ש א"כ לא קשה אירושלמי מש"ס דכתובות דמשני הש"ס דמעשה שהי' התם אונס הוה דמה"ת אנוסה מותרת לבועל ובימי דוד עדיין לא גזרו חז"ל הך דינא דנטען על א"א תדע שהרי לא חש דוד על דינא דהבחנה שלשה חדשים לפי מה שפסק הרמ"א בהגה"ה סי' י"ב סעיף ו' אשה שנאנסה תחת בעלה כי' צריכה להמתין וע"ש בח"מ ואיך שלחה דוד לביתה להיות עם בעלה אלא עכצ"ל דלא חש דוד לזה דעדיין לא הי' גזרה זו וכן נמי להך דנטען על אשת איש: ולענין עובדא שלפנינו לא ביאר כ"ת במכתבו גופא דעובדא היכי הוי אך כתב סתם שהיא היתה אנוסה גמורה ומסתמא ידוע לכ"ת דבר זה בבירור ולפע"ד פשוט דבכה"ג אם נתארמלה מבעלה מותרת לזה להנשא דלא מצינו דין נטען על אשת איש רק בהוציאה בגט אבל לא בנתארמלה וכך הי' עולה בדעתי ונהניתי לראות במכתב כ"ת דכן כתב הגאון בעל עצי ארזים וכבר כתבתי שאין הספר ת"י לעיין בו: סימן לז בדבר הגט הנשלח מנעוויארק דמתקריא נו יארק אשר שם האשה מעריסה הוא לאה וכן היא חתימתה תמיד אך בפי כל היא נקראת בשם ליטשא ובהגט הנשלח נכתב רק שם לאה לבד עפ"י הבעל שאמר שהוא נקראת עפ"י רוב לאה מהו דינו של הגט אם ראוי שינתן ליד האשה: תשובה מבואר בשו"ע סי' קכ"ט סט"ו דשם היוצא משם הראשון והוא שם נערות כגון יצחק חקין אהרן ארנון א"צ לכתוב שם דנערות כלל ע"ש והוא מדברי המרדכי בפרק השולח שכתב וז"ל וא"צ לכתוב כינוי שהוא קיצור השם כמו בילא בילתא שמואל מואל מרגליות מרגליטא כו' יצחק חקין שאין זה לא כינוי ולא שינוי לשון ר"ת עכ"ל אמנם הב"ש בכללים שדי בה נרגא שכתב בכלליו סי' כ"א דהא דאין כותבין שם קטנות דוקא בשאין רוב בני אדם קורין אותו בפניו כך אבל כשרוב בני אדם קורין אותו בפניו כך צריך לכתבו ע"ש ולכאורה צריך טעם לזה לבאר מה החילוק בין מיעוט לרוב דממ"נ אי חשוב שם נערות לשם בפני עצמו גם במיעוט קורין אותה בפני' צריך לכתבו כמו רובא מרים ופורתא שרה ואפילו לשיטת הסוברים דז"א אלא לכתחילה אבל בדיעבד כשר מ"מ קשה דאמאי לא יכתוב אותו לכתחלה ואי לא חשיב זה לשם בפני עצמו מאי איכפת לן מה שהרוב קורין הכי בפניו כיון שזהו באמת השם העיקר ולא חשיב שם כלל ולמה צריכין לכתבו: ונראה לפענ"ד דהענין כך היא דשם גיעגועים נקרא שם גיעגוע מחמת שאין כל אנשים מדברים צחות ולהכי שמות אלו מה שדרכן של בני אדם לעשותו עפ"י רוב ההמון מהפכים קצת התיבות ואינם מדברים ככתבם וכלשונם מחמת שאין השפתים מוציאים אותן כהוגן זולת המדקדקים בעם היודעים להוציא כל דיבור ודיבור על אופניו ומשו"ה גם בשמות הדרך של מקצת בני אדם לקצר או לגעגע אפילו כשרוצה לקרוא בשמו המובהק על נכון ולהכי כשמקצת קורין אותו בשם גיעגועים לא חשיב שם כלל מחמת שכן דרכן של מיעוט בני אדם לגעגע אבל כשאנו רואין אשר רוב בני אדם קורין אותו בשם גיעגועין חזינן שנקבע כן לקרוא אותו בשם זה דהא אין דרך רוב בני אדם להיות מגעגעים בשמות להכי חשיב זה לעיקר דאלו לא הי' רק שם גיעגועים לא היה מתפשט כ"כ שיהא נקרא כן אצל רוב בני אדם. ובסברא זו נתיישב לי שיטת הרמ"א ז"ל שהביאו הב"ש בש"נ אות ס' דסאיה כותבין רק שרה לחוד ולכאורה תמוה לי דנהי דהרמ"א ז"ל סובר דסאיה יוצא משם שרה מ"מ אמאי גרע משם גיעגועים שרוב קורין אותה בפניה שצריך לכתבו ולפי הנ"ל ניחא דהתם כתב הרמ"א הטעם דיש בני אדם שאינם יכולים לדבר ברי"ש ע"ש ובפרט לילדים קשה מאוד לדבר ברי"ש ואיכא סיבה שיכולים אנו לומר שעי"ז נתפשט לקרוא אותה בשם סאיה ואפילו אלו המכוונים לקרוא שרה מוציאים בשפתותיהם שם סאיה לכן אפילו כשרובן קורין אותה סאיה ג"כ לא חשיב רק שם גיעגועים ודו"ק. עוד נראה לי לישב הך דסאיה דשאני התם דע"כ מיירי התם שאינה נקראת כלל בשם שרה דאלו נקראת גם בשם שרה לא היה סובר הס"ש שיש לכתוב סאיה לבד ולא שרה דאפילו אי שם סאיה אינו יוצא משם שרה מ"מ חשיב שרה עכ"פ שם בפני עצמו וגם אינו ידוע ששם שרה הי' אצלה מעריסה כלל ואין לכתוב שרה המכונה סאיה דמלשון זה נשמע שנקראת בשני שמות וזה אינו ולהכי בחר הרמ"א ז"ל שרה לחודא יותר טוב מלכתוב שם סאיה לבד אבל בעלמא בשם גיעגועים דנקראת ג"כ בשם המובהק כמו יצחק חקין דאפילו אם אנו כותבין שם גיעגועים כותבין נמי שם המובהק יצחק המכונה חקין מודה הרמ"א דכל שהרוב קורין אותה בפני' כותבין שני השמות ולפ"ז גבי סאיה נמי אלו היתה נקראת אצל מקצת בני אדם שרה שפיר כתבינן שרה המכונה סאיה אבל השתא דאינה נקראת רק בשם סאיה לחודא אם באת לכתוב סאיה אי אתה יכול לכתוב שם שרה דמגרע גרע משו"ה טוב יותר לכתוב שם שרה לבד דסאיה יוצא משם שרה: אמנם כשאני לעצמי הייתי אומר דבאמת ליכא פלוגתא כלל בין הרמ"א להב"ש בשם סאיה אלא הרמ"א מיירי באשה שנקראת ג"כ בשם שרה ומשו"ה כתב הרמ"א דיש לכתוב רק שרה ולא שרה המכונה סאיה תדע דכן הוא דאם נימא דאינה נקראת כלל בשם שרה איך