מצפה אריה תנינא חלק ב רצט

אלמא דאפי' אי שכיחי טובא מ"מ כיון דלא הוי כפילה דכו"ע חשוב נפילה דיחיד וזה ברור לדעתי]: אולם לפמ"ש למעלה לחלק בין לשון דלא שיולי אינשי ובין הלשון דלא משאלי אינשי דהיינו אותן שהמניע' הוא מצד המשאיל שאינו רוצה להשאיל וגם מצד השואל שכמו כן אינו רוצה לשאול הוי כלים דלא שיולי אינשי כמו אוכף וכדומה אבל כיס וארנקי וטבעת המניע' הוא רק מצד המשאיל קאמר דלא משאלי אינשי והא דס"ל להב"י בשם הריטב"א דלמ"ד סימנים דרבנן גם בכיס וארנקי כו' נמי חיישינן לשאלה מ"מ באוכף וכדומה שגם השואל מקפיד שלא לשאול גם המה מודים דלכו"ע ל"ח לשאלה מעתה פאס שכמו שאינו רשאי מצד חקי הממשלה יר"ה להשאיל פאס שלו לאחרים כן החק הוא שאינו רשאי לשאול פאס שאינו שלו ואם המצא תמצא בידו ענש יענשו שניהם כאחד כי על שניהם הוא אומר שאינם רשאים לעשות כן. א"כ דמי להך דאוכף וגם הריטב"א מודה דבכה"ג ל"ח לשאלה: סיומא דהך מלתא שלפע"ד יש להתיר אשת ר' שמואל דוד נאדעל עפ"י היתרים הללו. א' עפ"י סימני הגוף שהי' חיגר יד ורגל בהצטרפות סימן מה שנמצא אצלו הפאס שלו. וכבר כתבו האחרונים דסי' אמצעי בגוף וסי' מובהק בכלים מצטרפים יחד להיות חשוב כסימן מובהק אפי' למ"ד דסי' דרבנן וכמ"ש מהר"ל מפראג. ב' כיון דפאס לא מושלי אינשי כמ"ש הנו"ב ושאר אחרונים א"כ הא דעת רוב הפוסקים דל"ח לשאלה ג'. אם לא נכתב בהפאס שהוא חיגר יד ורגל חשיב שאלה דיחיד כמ"ש למעלה ולדעת הח"צ ל"ח לשאלה. ואך אם נזכר בהפאס שהוא חיגר יד ורגל כפל הך היתרא של הח"צ בבירא דלא מקרי תו שאלה דיחיד כנ"ל. ד'. מה שהעליתי שאפי' לשיטת הריטב"א דלמ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן מ"מ בפאס מודה. מכל הלין טעמי אמינא בשריותא דהך איתתא לעלמא אם כ"ת וגם עוד רב מפורסם יסכימו לדברי וד' יצילני משגיאות ויורני דרך אמת לבל אכשל ח"ו בדבר הלכה: סימן לה בדבר העגונה האשה קרינטשא כהנא אשת ר' ישראל מיכל כהנא יליד עיר פמארין והי' דר פה לבוב י"א שנה והוא הי' סוחר פירות אשר נסע מפה קודם חנוכה שנת תרס"ח וכפי הגב"ע של הב"ד מק"ק טלוסט העיד ה"ר אברהם דוד המכונה דאדא בן המנוח ה"ר ליבלי פישער מק' סניטין בתו"ע באליונ"ע איך שמכיר בטב"ע את הנמצא אצל מסילת הברזל באור ליום ו' עש"ק פ' בשלח י"ד שבט תרס"ט שוכב על הארץ מת כי ראה אותו ביום א' טרם שנקבר היינו ביום א' יתרו ט"ז שבט תרס"ט ויודע כי הנפטר אמר לו זה כשנה ויותר אשר הוא מפמארין ודר בלבוב ויש לו אשה ובנים בשם וכמה בנים אינו זוכר וסיפר לו באחד השיחים אשר הוא סוחר פירות ומאת הממשלה דרשו מאתו שישא מס (בויגען) ולא הי' לו ימינה לשלם ולקחו מאתו עגלה עם הפירות בעד השלומי הבויגען וזה המעשה הי' בלבוב ואינו זוכר באיזו שנה סיפר לו הי' המעשה הזה וגם סיפר לו כשהוא בא לסניטיין אינו רוצה לילך לבית הרה"ג מו"ה יעקב יוסף ראבד"ק סניאטין יען כי הוא מילידי פמארין ע"כ בוש יבוש מאתו ורשום בזכרונו אשר אמר לו ששמו מיכל או פישל או שני השמות יחד מיכל פישל או פישל מיכל אך זה אינו יודע בבירור אך זה נראה לו ברור יותר ששם אחד שלו הי' מיכל ובחורף הזה הי' עמו בק' טארניפאל גם העיד שידע שאצל הנפטר הי' על הטלית גרין בענדל וגם תפילין ושמע מהקברנים שנמצא אצל הנפטר שנמצא מת הנ"ל טלית עם גרין בענדל ותפילין קטנים גם הכיר הקיטשמא שעל ראשו גם המנעלים הכיר קצת כ"ז העיד בת"ע באליונ"ע גם בעדותו של ה"ר יחיאל מיכל שראה את האיש הנמצא מת שוכב על הארץ אצל המסילת ברזל באור ליום ו' עש"ק פ' בשלא תרס"ט וראה אותו איש ממוצע לא ארוך ולא קצר הקומה וזקנו שחור אך מעט סרקה בו בו שיבה זקנו הי' ממוצע והוא לא ראה אותו בחייו וכתב הרב מטלוסט כתב שאיש א' בא לשם אור ליום ו' עש"ק פ' בשלח בחורף העבר במסילת הברזל ובירדו ממסילת הברזל הלך איזה פסיעות ונפל לארץ וקראו לו דאקטר ולא הועיל ויצאה נשמתו והנה אח"כ כשלחו לפה הבגדים שהי' לבוש בהם הנפטר והכירה האשה הרבה מהבגדים בט"ע שהמה הבגדים של בעלה כמו שני חלוקים וגם הטלית זעקיל גם הי' לה סימנים בהבגדים והנה כפי דברי האשה הי' שמו של בעלה ישראל מיכל ובפי כל מיכל לבד ויש כאן ריעותא שכפי דברי העד הוא מסופק או פישל או מיכל או שניהם יחדיו ויותר ברור שהי' שמו מיכל עכ"פ אין כאן בירור על שמו וגם אין שום ידיעה משם אביו זולת שם עירו שאמת שבעלה הי' מפמארין והי' דר פה בלבוב: והנה הלשון של הגב"ע אינו מדוקדק שאחרי שאינו יודע בבירור איך כתב אח"כ שנראה לו ברור יותר ששם אחד שלו הי' מיכל שהדברים סתרי אהדדי שלשון ברור יותר הוא נופל על ודאי ולא על דבר שהוא מסופק בו ובל אפונה שהוא דיבר לשון לע"ז דאס גיכער האט ער געהייסען איין נאמען מיכל והרב כתב בלה"ק ברור יותר והאמת הי' צריך לכתוב קרוב יותר ולא ברור יותר. עוד יש ריעותא שבהגב"ע נאמר כי אמר הנפטר שיש לו אשה ובנים בלבוב ובאמת הי' לו רק אשה אבל לא בנים ולפי דברי אשתו לא הי' ראוי כלל להוליד והנה מקודם צויתי להכריז בהרבה כנסיות לחפש אם נאבד איש סוחר פירות שהי' שמו פישל ומי שיש לו ידיעה מזה יבוא ויגיד להב"ד ולא בא שום אדם להגיד איזה דבר שנחסר מכאן איזה איש ששמו פישל כלל: ועתה אמרתי נעיין נא בעובדא דהך איתתא אחרי כי הרבה חששו חז"ל בדיני תקנ' עגונות להתירן מכבלי עיגון ומד' אשאלה שיורני בדרך האמת לבל אכשל ח"ו בדבר הלכה וזה החלי בעזר הצור. הרמב"ם בפ' י"ג מה' גירושין הלכה כ"ז כתב ואין אומדין באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו ובמ"ל כתב בשמו ושם עירו סגי ולא בעי שם אביו הריב"ל והה"מ שם הביא גירסת התוספתא אין מעידין עד שהי' מכירין שמו ושם אביו ושם עירו והרמב"ם שם הלכה כ"ג כתב ראו אחד עומד מרחוק ואמר שהוא פלוני בן פלוני או פלוני ממקום פלוני כו' הרי אלו משיאין את אשתו הרי מבואר דבחד מינייהו סגי או שמו ושם אביו או שמו ושם עירו והנה בין גדולי הפוסקים יש מבוכה רבה שהב"ש בקונטרס תק"ע כתב בזה דיעות שונות דבסי' ק"א בקיצור פסקי הרב מהר"א מזרחי כתב יש להסתפק בפי' התוספתא אין מעידין אלא א"כ מכירין שמו ושם עירו אי פירוש שמו בלא שם אביו או בשמו ושם אביו יחד ששניהם נקראים שמו כו' ולא אוכל להתיר א"א לעלמא בעדות שמו ושם עירו לחודא בלא שם אביו ובסי' שי"ד הביא קיצור פסקי מהר"ם מלובלין כשהזכיר שמו ושם עירו אע"פ שלא הזכיר שם אביו משיאין את אשתו כשלא הוחזקו שנים בעיר ששמם כך וה"ה ע"י בדיק' בני העיר משתרי ובסי' קכ"ט הביא בשם רב אחד ר' יעקב ב"ר שמואל כתב מאחר דארבעה גדולי הדור דהיינו ר"י מטראני וריב"ש ומהרי"ק והרא"מ כתבו להדיא דצריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו מי הוא שיקל ראשו בדבר ערוה נגד המלכים האדירים האלה: